פירוק שיתוף על דרך חלוקה בעין

פתח דבר

התובעים, בני זוג תושבי טייבה, עותרים לשני סעדים.

האחד - קבלת סעד הצהרתי לפיו התובעת 2 (להלן- התובעת) הינה בעלת 1/14 חלקים מחלקה חקלאית במושע, בשטח של 7613 מ"ר המצוייה במערב העיר טייבה בסמוך לכביש 6, והידועה כחלקה 39 בגוש 7855 (להלן - החלקה).

השני - פירוק השיתוף בעין של הזכויות בחלקה בהתאם ובדומה לאופן בו השתמשו הצדדים בחלקה עובר לתובענה. 

להלן העובדות הנדרשות לנדון וטענות הצדדים בצידן -  

1.               התובע 1 (להלן - התובע) הינו הבעלים הרשום של מחצית הזכויות בחלקה (ראה נסח טאבו לשכת רישום המקרקעין בנתניה - נספח א' לכתב התביעה המתוקן).

2.               המנוח עבד אלגני חסן עאזם ז"ל (להלן- המנוח) היה אביהם של התובעת והנתבעים

1-11 ובעלה של הנתבעת 12. המנוח היה הבעלים הרשום של המחצית האחרת בזכויות בחלקה (ראה נספח א' הנ"ל).

3.                לטענת התובע, עת היה המנוח בחיים, נעשתה חלוקת שימוש ביניהם בחלקה באופן שהוא השתמש והחזיק במחצית הצפונית של החלקה (להלן- מגרש  39/1 ו/או המגרש  הצפוני) ואילו המנוח במחצית הדרומית שלה (להלן- מגרש 39/2 ו/או המגרש הדרומי).

4.               המנוח הלך לבית עולמו ביום 26.8.04 וע"פ צו ירושה שניתן אחר עזבונו ביום 5.8.10, יורשים התובעת והנתבעים 1-11 כל אחד 1/24 מעזבונו ואילו הנתבעת 12 יורשת מחצית מעזבונו.

5.               ואולם לטענת התובעת, המנוח חילק את נכסי המקרקעין לילדיו עוד בחייו ע"פ הסכם מתנה שנערך בכתב ביום 2.2.89 עליו חתומים המנוח, התובעת והנתבעים (להלן - הסכם המתנה).

6.               על פי הסכם המתנה נתן המנוח לשבע בנותיו, התובעת והנתבעות 6-11, במתנה וללא תמורה את זכויותיו בחלקה בחלקים שווים, היינו 1/7 מזכויותיו בחלקה, שהינם 1/14 מכלל הזכויות בחלקה, לכל אחת (ראה סעיף 2 ז' להסכם המתנה).

7.               מתוך שכך עותרים התובעים, כאמור, למתן סעד הצהרתי לפיו לתובעת 1/14 מזכויות הבעלות בחלקה. לחלופין עותרים הם למתן סעד הצהרתי הקובע כי לתובעת 1/24 מכלל הזכויות של המנוח בנכסי המקרקעין השונים הרשומים על שמו וזאת ע"פ צו הירושה.    

8.               עוד מוסיפים התובעים ועותרים לפירוק השיתוף בחלקה בעין, באופן שהתובע יקבל לידיו את המגרש הצפוני ואילו התובעת תקבל 1/7 מהמגרש הדרומי באופן שהחלק שיוקצה לה יהא צמוד לחלקו של התובע.

לטענת התובעים החלוקה האמורה משקפת את התנהגותם ונוהגם של הצדדים עובר לתובענה, וכי למעשה אין כל סיבה המצדיקה חלוקה שונה של השטח באופן שחלקה של התובעת לא יהא צמוד לחלקו של התובע, שכן בהיותם של התובעים  בני זוג ברי, מטיבעם והגיונם של דברים, כי יפיקו תועלת מכך שחלקותיהם תהיינה צמודות זו לזו.

9.               הנתבעים עותרים לדחיית התביעה. עיון בכתב הגנתם מגלה למעשה טענה עניינית אחת בלבד והיא כי יש להמתין עם הליך פירוק השיתוף עד לאישור תוכניות האב של העיר טייבה, שכן על פי תוכנית בנין עירונית החלה על המקרקעין אפשר שחלק מהשטח במגרש הדרומי  יופקע למקרקעין ציבוריים (ראה סע' 7-8 לכתב ההגנה). כיוון שכך טוענים הנתבעים כי פירוק השיתוף בעין כעת אפשר שיגרום נזק לשאר בעלי הזכויות בחלקה וככזה יש לדחותו.

10.           לטענת הנתבעים התובעים עותרים דווקא כעת לחלוקת החלקה על מנת שיקבלו לידם את חלקה הצפוני ובכך "יצילו עצמם" מהפקעת חלקם (ראה לעניין זה סע' 6 לתצהיר העדות של הנתבע 1).  

ויודגש - הנתבעים מודים כי עובר להגשת התביעה, ולמעשה כבר מימים ימימה, השתמש התובע בחלקה הצפוני של החלקה, אלא שלטענתם היה זה הסדר זמני בין הצדדים עד אשר יוכרע גורלה של החלקה במסגרת התכנון העירוני (ראה סע' 4 לתצהיר הנתבע 1).

11.           עוד מוסיפים הנתבעים וטוענים כי לו אכן יאשר ביהמ"ש את פירוק השיתוף באופן שהתובעים יקבלו את חלקה הצפונית אזי תדרש סלילת דרך גישה לחלקה הדרומית אשר תשרת את הנתבעים ו/או מי מהם.