פירוק שיתוף ידועים בציבור

בפני שתי תביעות בענייני רכוש.האחת תביעתה של התובעת לסעד הצהרתי לפיו הבית (להלן:"הבית") ויחידת נופש (להלן: "יחידת הנופש") הרשומים  על שמה ועל שם הנתבע  שייכים לה בלבד. בנוסף תביעתו של הנתבע לשיתוף מלא בנכסים וברכוש של התובעת  בין אם הוא רשום על שם שני הצדדים ובין אם לאו, הנובע לטענתו מהיות בני הזוג ידועים בציבור ומתוקף חזקת השיתוף.

הרקע העובדתי:

בין הצדדים  נוצר קשר  בחודש פברואר 1998.

התובעת עו"ד העוסקת דרך קבע בענייני המעמד האישי. הנתבע עבד בתקופת הקשר בעבודות מזדמנות ובחלק מהזמן היה מובטל וסייע לתובעת מידי פעם בעבודות המשרד.

 בני הזוג התגוררו יחדיו, תחת קורת גג אחת מיום 13/1/98 ועד תחילת 10/2004, היינו, כ- 6.5 שנים. לצורך ניהול חייהם הם השתמשו בעיקר בהכנסתה ובנכסיה של התובעת.

בחודש ספטמבר שנת 1998 נרכשה יחידת הנופש ונרשמה על שם התובעת והנתבע.

בחודש מאי שנת  2002  נרכש שלד הבית צמוד הקרקע  ונרשם על שם שני הצדדים.

בפברואר 2004, החל סכסוך בין הצדדים לאחר שנודע לתובעת לטענתה  אודות קשרים של  הנתבע עם נשים אחרות.

ביום 13.1.05 הוצא צו הגנה כנגד הנתבע אשר הסתיים ביום 1.8.05 וממועד זה ועד 30.12.06 הצדדים התגוררו ביחד בבית.

בסוף חודש דצמבר 2006 משסרב הנתבע לאפשר לתובעת להתגורר בבית עם בן זוגה החדש, עברה התובעת להתגורר בדירתה המשמשת גם כמשרדה וממועד זה ועד חודש דצמבר שנת 2008 התגורר הנתבע בבית לבדו.

במשך כל התקופה ניהלה התובעת לבדה את העניינים הכספיים ואף שילמה חובות של הנתבע. לכל אחד מהצדדים היו חשבונות בנק נפרדים.

יש לציין שכתב התביעה בתביעה לסעד ההצהרתי שהוגש על ידי התובעת תוקן לאור הסכמת ב"כ הנתבע, בעקבות בר"ע שהוגשה בעניין זה  לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. התיקון היה על דרך של הוספת טענה משפטית לפיה רישום הבעלות של הנתבע מהווה מתנה שבצידה תנאי מפסיק.

טענות התביעה :

1.      מחצית הבעלות ביחידת הנופש שנרשמה לאחר חצי שנת זוגיות והבעלות במחצית הבית שנרשמה לאחר 4 שנות זוגיות אלה הן מתנות הכוללות מטבע בריאתן תנאי מפסיק לפיו שומה על מקבל המתנה  להתייחס לנותנת המתנה בכבוד ובנאמנות במיוחד כשתרומתו של הנתבע לכלכלת הבית הייתה אפסית. העובדה שהבית נרשם על שם שני הצדדים לפני שהנתבעת גילתה את בגידותיו איננה משנה לעניין זה.

2.       גם אם המתנה ניתנה ללא תנאי מפורש הרי שהיא בטלה מתוקף כך שמדובר בהתחייבות לתת מתנה וההתחייבות בטלה מעצם הגשת כתב התביעה וזאת בהתקיים העילות של התנהגות מחפירה וחוסר תום לב שהתבטאו, בבגידת הנתבע בתובעת, הטעייה שגרמה  לתובעת ליתן  מתנות מסוג דא לאדם שהיה חסר רגש כלפיה, השתלט על רכושה וייחל למותה.

3.      מערכת היחסים בין הצדדים להבדיל מחזותה החיצונית לא הגיעה לדרגת יחסי "ידועים בציבור". הנתבע חי על חשבונה של התובעת, ניהל פרשיות אהבים והגה מראש להשתלט על נכסיה. לפיכך לא מתקיימת חזקת השיתוף בין הצדדים.

טענות ההגנה:

4.      יש לדחות את הטענה לפיה הצדדים לא קיומו מערכת יחסים של ידועים בציבור ולא חלה לגביהם חזקת השיתוף, אלו טענות  שהתובעת מעלה בסיכומיה לראשונה, שזכרן לא בא בכתב התביעה הראשון וגם לא בזה שתוקן לאחר הבקשה לתיקון כתב התביעה, ראה בש"א 3191/07 ובקשת הערעור שהוגשה עליה. הטענה סותרת את כל טענותיה ואמירותיה של התובעת בכתבי בי"ד שהוגשו בין הצדדים, לרבות בסעיף 21 לכתב הגנתה בתביעת הנתבע לפירוק השיתוף וכן בהצהרותיה בפני פק"ס. יתרה מזו, התביעות הוגשו על ידי התובעת שהיא עורכת דין העוסקת בענייני המעמד האישי אל בית המשפט לענייני משפחה מתוקף היות בני הזוג ידועים בציבור.

5.      הנתבע דוחה את הטענות לפיהן בגד בתובעת, קיים מערכות יחסים עם נשים אחרות, רצה במותה של התובעת ותכנן להשתלט על כספה.