פיצויים בגין טיפול שיניים לא ראוי לקטין שלא שתף פעולה

בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לבנם הקטין של התובעים לטענתם, עת טופל בשיניו על ידי הנתבע.

מעדויות הצדדים ומן המסמכים שהוגשו לתיק עולה, כי בנם של התובעים החל בטיפולי שיניים במרפאתו של הנתבע ביום 01/01/06 וטופל שם עד ליום 08/10/07.

לטענת האם, הרי ביום 24/09/07 הגיעו ההורים עם בנם הקטין למרפאתו של הנתבע, כאשר הילד סובל מכאבים עזים בפיו.

הנתבע עשה לילד "בדיקה קלה" בשיניו הכואבות (שן מס' 74 ושן מס' 75), לא ביצע צילום והחליט על ביצוע שתי סתימות בשיניים הנ"ל.

הטיפול נעשה כאשר ההורים "תופסים אותו, קושרים אותו - ידיים ורגליים, כשהוא בוכה ואומר שכואב לו הרופא והעוזרת שלו אומרים שהוא משקר...".

כאבי השיניים לא חלפו. ההורים שבו עם בנם למרפאת הנתבע, אלא שגם אז לא נעשה לילד צילום ונאמר להורים שיתכן והיה מקום לבצע טיפולי שורש.

ביום 11/10/07 ומשלא חלפו הכאבים - לקחו התובעים את בנם לבית החולים "הדסה"

עין - כרם, שם נעשו לילד צילומים והתברר, כי הילד זקוק לטיפולי שורש בשיניים אלה.

התובעים אשר חפצו בטיפול מהיר עבור בנם פנו באופן פרטי לד"ר הלפרסון אשר ביצעה טיפולי שורש בשיניים המדוברות תחת סצדיה.

התובעים עותרים לפצותם בגין הטיפול שביצעו אצל הרופאה הפרטית ובגין כאב וסבל שנגרמו לבנם בעקבות הטיפול הכושל.

הנתבע מבקש לדחות התביעה כנגדו.

לטענתו, הטיפול שניתן לילד לא היה רשלני כלל וכלל.

הילד הובא בפניו כשהוא סובל מכאבי שיניים, אך לא שיתף פעולה ולא ניתן היה לבצע צילומים, על אף שכלל הברזל הוא ביצוע צילומים טרם טיפול והוסיף, "במקרים של עזרה ראשונה אפשר לעשות את הטיפולים ללא צילום".

משכך, השתמש הנתבע בכישוריו המקצועיים וקבע, כי יש לבצע סתימות בשיני הקטין.

בהמשך, כך הנתבע, ומשנאמר כי הילד ממשיך וסובל, השיב, כי יתכן והסתימות אינן מספיקות ויש לבצע טיפולי שורש, אלא שאז התובעים ביקשו החזר כספי ולא חזרו אליו לקבלת טיפול נוסף.

עוד הוסיף, כי גם אם היה מקום לבצע בשן מס' 74 טיפול שורש, הרי שעצם העובדה שהרופאה הפרטית ביצעה טיפול שכזה גם בשם מס' 75, אינה מלמדת, כי היה הכרח בביצוע טיפול שכזה, אלא משבוצע טיפול תחת סדציה החליטה כנראה, כך הנתבע, לבצע טיפולים שונים ורדיקליים, אשר יתכן ובמצב אחר לא היה הכרח לבצעם.

לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי במצוי בתיק, יש לקבוע, כי הקטין טופל אצל הנתבע, אך לא שיתף פעולה ולפיכך, אף הרופאה הפרטית ביצעה הטיפול תחת סדציה (ראו מכתבה מיום 16/11/07).

השאלה היא האם התנהגותו של הקטין וחוסר שיתוף הפעולה מטעמו יכולים להצדיק מצב בו הילד יטופל בשיניו מבלי שקודם לכן יבוצע לו צילום.

לטעמי, גם במקרה שבפנינו היה מקום להחיל את כלל הברזל לו טען הנתבע עצמו ולפיו, בטרם טיפול יש לבצע צילום על מנת לוודא המצב לאשורו וליתן את הטיפול המתאים והנכון למטופל.