אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פיצוי פיטורין שלא כדין לעובד בחברה לגביו נטען שהוא שותה אלכוהול בעבודה

פיצוי פיטורין שלא כדין לעובד בחברה לגביו נטען שהוא שותה אלכוהול בעבודה

מגזין בתחום :
תאריך פרסום : 22/12/2016 | גרסת הדפסה

סע"ש
בית דין אזורי לעבודה נצרת
54393-05-15
20/12/2016
בפני השופט:
ד"ר טל גולן - אב"ד

- נגד -
התובע:
ג.א.
עו"ד הילה ברוך 		הנתבעת:
חברת פלסטופיל הזורע בע"מ
עו"ד נעמי אשחר
פסקדין
 

א.  מבוא

 

  1. התובע, מר ג.א. (להלן: "התובע"), אשר עבד בנתבעת – חברת פלסטופיל הזורע בע"מ – מפעל שבו מייצרים אריזות פלסטיק גמישות לאריזה (להלן: "הנתבעת", או "המפעל"), בתקופה שבין 7.1.2001 – 21.10.2014, פוטר בטענה כי הוא שתה אלכוהול במהלך המשמרת. פיטוריו של התובע הם העומדים בבסיס התביעה שלפנינו, ובגינם נתבעו שני סעדים – ראשית, סך של 50,680 ₪ בגין פיטורים שלא כדין; ושנית – סך של 50,000 ₪ בטענה להוצאת לשון הרע ולפגיעה בשם הטוב.

 

ב.   מהלך העניינים בתובענה

 

  1. כתב התביעה בהליך הוגש ביום 3.6.2015 ואילו כתב ההגנה הוגש ביום 26.8.2015. דיון מוקדם נערך בפני אב"ד ביום 17.1.2016, במהלכו התבררו סוגיות שונות, וכאשר התובע גם מחק מספר רכיבי תביעה שונים, שאינם רלוונטיים עוד לענייננו. דיון ההוכחות נערך ביום 7.12.2016, במהלכו העיד התובע מטעמו, ואילו מטעם הנתבעת העידו הגב' עינת שטרית, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת (להלן: "הגב' שטרית"), וכן מר יוסי צבר (להלן: "מר צבר"), שהינו סמנכ"ל ביטחון וחקירות בחברת אביר שירותי ביטחון (להלן: "חברת אביר"). מר צבר ערך עבור הנתבעת שירותי חקירה במפעל, ביחס לטענות שעובדים שותים אלכוהול במהלך המשמרת. יצוין כי עד נוסף מטעם הנתבעת, מר ישראל רוזן, לא הגיע לדיון, ועל כן תצהירו הוצא מתיק בית הדין. בתום הדיון הצדדים סיכמו בעל-פה, והתיק הופנה לכתיבת פסק דין.

 

ג.         טענות הצדדים

 

  1. התובע טוען, כי ביום 14.10.2014, בסמוך לשעה 14.00, הוא זומן לשיחה עם קב"ט הנתבעת, שלהפתעתו החל להטיח בו טענות על שתיית אלכוהול, שלא היו ולא נבראו, כאשר לאחר מכן הוא זומן לשיחת שימוע, ותוך כדי שהוא מושעה לאלתר מעבודתו באמצע יום העבודה. מאותו רגע, כך טוען התובע, הוא לא עבד בפועל בנתבעת. עוד טוען התובע, כי נערך לו שימוע ביום 19.10.2014, במהלכו הנתבעת התעלמה מטענתו כי הוא לא שתה אלכוהול במהלך העבודה, וכן מטענתו כי הדברים לא היו ולא נבראו.

 

  1. התובע ממשיך וטוען, כי הנתבעת לא בדקה לעומק את טענותיו, דבר המעיד כי דעתה לפטרו היתה נעולה, וכי לא ניתנה לו ההזדמנות לשטוח את הטענות, וכאשר ביום 21.10.2014 הוא פוטר בגינן, לאלתר. זאת ועוד, לאחר הפיטורים פורסמה בנתבעת הודעה כתובה, ולפיה הוא "שתיין ו"אלכוהוליסט", וכי הוא פוטר בשל כך, ובכך נפגעה זכותו לשם טוב.

 

  1. הנתבעת טוענת מנגד, כי במשך זמן רב הגיעו לממונים על התובע עדויות מהימנות לפיהן במשמרת שעליה הוא מופקד שותים אלכוהול בזמן העבודה. לאחר אירוע שבו בקר איכות במשמרת הלילה לא מצא את התובע במחלקה שבה הוא עבד, ואף הריח אלכוהול מאחד העובדים (עובד בשם סאמר – שנדון בעניינו בהמשך), זומן התובע לשיחה עם גורמי הנתבעת שהתקיימה ביום 5.8.2014, שם דובר עימו על התרופפות המשמעת במשמרת שלו ועל חשד לשתיית אלכוהול בזמן העבודה. בשיחה זו הובהר לתובע, שאם אכן יש שתיית אלכוהול לפני או בזמן המשמרת, הרי שהדבר מהווה עבירת בטיחות חמורה ביותר, ואף נאמר לו שכמנהל המשמרת עליו להראות סמכות ודוגמא, גם בלילה. התובע הכחיש את הטענות, ובכלל זה גם בנושא האלכוהול, ובזאת נסגר העניין באותו השלב.

 

  1. הנתבעת ממשיכה ומפרטת, כי גם לאחר אותה שיחה, המשיכו להגיע להנהלת הנתבעת דיווחים לפיהם במשמרת של התובע שותים אלכוהול בזמן העבודה, ועל כן היא התקשרה ב-9/2014 עם חברת אביר, כדי לבדוק בין היתר חשד לשתייה של אלכוהול בשטח המפעל ובזמן העבודה. בהתאם, זומן התובע ועובד נוסף במחלקתו, מר עוואד סאמר (להלן: "מר סאמר"), לשיחה שבה נכח מר צבר. בשיחה נכחו גם קב"ט הנתבעת – מר אייל הלל (להלן: "הקב"ט הלל"), וכן סמנכ"ל התפעול של הנתבעת – מר יניר הינדי (להלן: "הסמנכ"ל הינדי"). במהלך השיחה, שהתקיימה ביום 12.10.2014[1], ואף הוקלטה, טען תחילה התובע שהוא לא שתה אלכוהול בזמן העבודה אלא רק בסיומה, אך לאחר מכן, התובע הודה שהוא אכן שותה אלכוהול בזמן משמרת הלילה.

 

  1. בהתאם, זומן התובע ביום 14.10.2014, לשימוע שנערך על ידי הנתבעת ביום ראשון ה-19.10.2014, שם הוא טען שלא היו דברים מעולם, ובניגוד להודאתו במהלך השיחה ביום 12.10.2014. עם זאת, לאור הודאתו של התובע, ומעשיו המהווים עבירת משמעת חמורה, כמו גם סיכון בטיחותי שלא ניתן להפריז בחומרתו, קל וחומר כאשר המדובר במנהל משמרת, הוחלט על ידי הנתבעת שלא ניתן להמשיך ולהעסיק את התובע (כמו גם את מר סאמר, שפוטר אף הוא), וביום 21.10.2014 נמסר לו מכתב פיטורים. יחד עם האמור לעיל, ולמרות הנסיבות החמורות של סיום עבודתו, קיבל התובע את מלוא הזכויות המגיעות לעובד מפוטר, כולל דמי הודעה מוקדמת.
  2. לגבי טענת לשון הרע, מציינת הנתבעת כי היא לא פרסמה שהתובע הינו "שתיין" ו"אלכוהוליסט", אלא שלאחר פיטוריו של התובע ושל מר סאמר, הוציא מנכ"ל הנתבעת מכתב לכל עובדי הנתבעת, ללא ציון שמות העובדים שפוטרו, ובו התריע על כך ששתיית אלכוהול בזמן העבודה מהווה הפרת משמעת חמורה ומסוכנת ביותר, וכי לנתבעת לא תהיה כל סובלנות לגבי הפרת משמעת המסכנת את עובדי הנתבעת. עוד מציינת הנתבעת, כי המדובר בזכותו ואף בחובתו של מנכ"ל הנתבעת להתריע בפני העובדים על תופעה חמורה, ואין המדובר בהוצאת דיבה או פגיעה בשם הטוב.

 

ד.         התשתית הנורמטיבית

 

  1. החלטת מעסיק בדבר פיטוריו של עובד הינה החלטה הנמצאת בגדר שיקול הדעת של המעסיק. בהקשר זה יוזכר, כי כאשר מדובר בביקורת על שיקול הדעת המהותי של בעל הסמכות, המתייחסת לתוכן ההחלטה עצמה, בית הדין ימנע מלבחון את תבונתה של ההחלטה או את יעילותה. בית הדין אף לא יתערב בהחלטה, אלא אם נמצא כי היא ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין[2].

 

  1. יחד עם האמור לעיל, ברי כי הפעלת שיקול דעתו של המעסיק וקבלת החלטה על ידו ביחס לפיטורי עובד, מותנים בקיומה של תשתית עובדתית ראויה. על כן, הגם שהמדובר בהחלטה הנמצאת בגדר שיקול דעתו של המעסיק, הרי שהחלטה זו עומדת לביקורת שיפוטית, בין היתר, מבחינת סבירותה. סבירות זו נבחנת, בין השאר, גם על פי השאלה האם התשתית העובדתית שעליה נסמכת ההחלטה בנויה על ראיות אשר מספקות, בנסיבות העניין, בסיס סביר לאותה החלטה[3]. על כן, מובן גם כי החלטה של מעסיק, אשר אינה מבוססת על תשתית ראייתית מספקת, הינה החלטה שניתנה בדרך לא ראויה. על כן, הליך פיטורים שאינו מבוסס על תשתית ראייתית שהינה מספקת ומבוססת, הרי שדבק בו פגם, אשר עלול לגרור בטלות הפיטורים, ו/או מתן פיצוי בגינם.

 

ה.        מן הכלל אל הפרט – הכרעת בית הדין במחלוקות שבין הצדדים

 

ה.1.     ההאשמות שהועלו כנגד התובע והליכי החקירה שבוצעו

 

  1. מבוא – השאלה העיקרית העומדת להכרעתנו ולאור הדברים שפורטו עד כה, ובכל הנוגע לעילת התביעה הראשונה של התובע – פיטורים שלא כדין (בנושא תביעת לשון הרע נדון בהמשך פסק הדין), הינה האם הובאו בפני הנתבעת ראיות מספקות לצורך קבלת החלטת הפיטורים של התובע.

 

  1. נקדים אחרית לראשית ונציין כבר עתה, כי הגענו לכלל מסקנה ולפיה הנתבעת לא עמדה בגדריה של אמת המידה שצוינה דלעיל ביחס לתשתית הראייתית המספקת לצורך החלטת פיטורים של עובד. עוד נציין, כי כלל לא עמדו בפני הנתבעת ראיות מספקות לעצם החלטת הפיטורים, וביחס להאשמתו של התובע כמי שהינו שותה אלכוהול לפני העבודה, או בעיקר במהלכה.

 

  1. עוד נדגיש ביחס לכך, כי מחד, הנתבעת אינה צריכה להציג או להסתמך על ראיות ברמת הוכחה גבוהה (כגון אלה המקובלות במשפט הפלילי, ולמשל – צילומים וכד'), שבהם נראה התובע כמי שצורך אלכוהול במפעל. אולם מנגד, לאור הכחשתו הנמרצת של התובע, באופן חוזר ונשנה – תחילה בשיחה בחודש 8/2014, לאחר מכן במהלך השיחה עם מר צבר, הסמנכ"ל הינדי והקב"ט הלל, ואף לאחריה – בשימוע שנערך לו, היתה צריכה להביא את הנתבעת לבחון ביתר הקפדה את החלטת הפיטורים.

 

  1. האמור לעיל מקבל משנה תוקף עת עסקינן במי שלשיטת הנתבעת עצמה, הינו עובד הנושא בתפקיד ניהולי, שלא הובאו כנגדו קודם לכן טענות במישורים אחרים, ואשר אף עבד בנתבעת כמעט במשך 14 שנים והיה עובד מבטיח, כאשר עתידו בנתבעת עוד היה לפניו. זאת ועוד, הנתבעת במידה רבה אף הסתמכה בהחלטותיה ביחס לתובע, על בדיקה של חברת אביר, שנשכרה על ידי הנתבעת לבצע בדיקות ביטחון בנתבעת וגם בתחום שתיית האלכוהול. דא עקא, שהוכח בפנינו כי הבדיקה שנעשתה על ידי חברת אביר, היתה בדיקה חפוזה ונמהרת, במהלכה הגיעו גורמי חברת אביר למסקנה כי התובע ומר סאמר שתו אלכוהול במהלך שעות העבודה. אולם, המדובר במסקנה שהגיעו אליה לאחר ביצוע שיחה עם התובע ומר סאמר (כל אחד מהם בנפרד), במהלכה הם הכחישו שוב ושוב את המעשים שיוחסו להם, ותוך כדי שמטיחים בהם איומים בצורה שאינה ראויה.

 

  1. ביתר פירוט – להלן נבחן את הראיות שעמדו בפני הנתבעת ולגבי הטענה כי התובע שתה אלכוהול במהלך העבודה. נציין כבר עתה, כי הראיה העיקרית – ולמעשה היחידה הקיימת בידי הנתבעת, הינה תמלולי שיחות – תחילה, שיחה שנערכה ביום 12.10.2014 בין התובע לבין מר צבר – שהוביל וניווט את השיחה, וכן עם הקב"ט הלל והסמנכ"ל הינדי; שנית, שיחה דומה שנערכה באותו היום, בין מר סאמר מחד לבין הגורמים שצוינו דלעיל מנגד, וגם אליה נתייחס להלן.

 

  1. הנתבעת טוענת, וכפי שכבר צוין דלעיל, כי בתחילת השיחה טען תחילה התובע שהוא לא שתה אלכוהול בזמן העבודה אלא רק בסיומה, אך לאחר מכן "הודה שהוא אכן שותה אלכוהול בזמן משמרת הלילה"[4]. טענה זו, כמו גם המסקנה שאליה הגיעה הנתבעת וגם בעקבות השיחה שנוהלה עם מר סאמר, מעלה מספר רב של קשיים ותמיהות.

 

  1. ראשית, המדובר בהעלאת טענות שאינן מדויקות, ותוך כדי התעלמות מהכחשותיו של התובע. טענתה של הנתבעת לגבי הודאתו של התובע, אינה מדויקת כלל ועיקר. תחילה נציין כי גרסתה של הנתבעת עברה שינוי-מה, ובתצהירו של מר צבר, העד היחיד מטעם הנתבעת שנכח בשיחה (מלבד הסמנכ"ל הינדי והקב"ט הלל, שלא הובאו לעדות בפנינו – ראו התייחסות לכך בהמשך פסק הדין), נטען כי "אחד הדברים שבלטו בשיחה עם ג.היה שהוא לא הכחיש גם כשהטחתי בו האשמות ברורות בנוגע לשתייה בזמן העבודה"[5]. כלומר, הנתבעת עברה מטענה אחת – הטענה כי התובע הודה בבירור לגבי שתיית אלכוהול במהלך ובשטחי העבודה, לטענה שניה ואחרת – הטענה כי התובע "לא הכחיש" האשמה זו. ברי כי המדובר בשינוי גרסה ובשינוי חזית, שיש בו כדי לפגוע באמינות הטענות המועלות כנגד התובע[6].

 

  1. אולם מעבר לכך, ממילא כל אחת משתי הטענות האלה, כלל אינה נכונה. עיון מדוקדק בתמלול השיחה בין התובע למר צבר וגורמי הנתבעת, מעלה כי התובע מציין במהלך השיחה, בתהייה, את הדברים הבאים: "שתיתי במפעל?... מעבר לגדר, זה שטח המפעל, כן או לא?"[7], ואף מוסיף "אני לא יודע לשתות"[8], ו-"אני לא ולא... לא שתיתי, איך אתם מגיעים לדברים האלה?"[9], וגם "אני אומר, לא שתיתי"[10], ולבסוף גם "יש שמועות, אבל לא תמיד זה נכון"[11]. כלומר, התובע שב ומכחיש בשיחה שהוא שתה אלכוהול במהלך העבודה, כולל בשטחי הנתבעת, וכן הוא שב ומכחיש את השמועות שקיימות בעניינו[12].

 

  1. ודוק – הכחשה זו של התובע – הן ביחס אליו אישית והן ביחס לעובדים שהוא היה המנהל שלהם (כולל מר סאמר), נטענה בצורה אמינה ורציפה, לאורך כל תקופת עבודתו בנתבעת. עוד בשלב שבו הטענות הועלו לראשונה כנגד מר סאמר בלבד ("דיווח של עידן שהריח אלכוהול מסאמר"), ביום 5.8.2014, וכאשר נערכה שיחה בעניין זה עם התובע, הוא ציין כי הוא "מכחיש את נושא האלכוהול לחלוטין. לא ממש מבין על מה התלונה..."[13].

 

  1. כאמור לעיל, התובע המשיך להכחיש את ההאשמות כנגדו (והכחשה זו אמינה בעינינו), גם בשלב השיחה עם מר צבר, הקב"ט הלל והסמנכ"ל הינדי. כך גם בעוד שלב, מאוחר יותר – בשימוע שנערך לו. הנתבעת ציינה מצידה, כי גם במעמד זה, התובע "... ועל סמך זאת שהבדיקות של חברת הביטחון ביססו את החשד כנגד התובע, אז זומן התובע לשיחה. גם התובע לא הכחיש את הדברים שהוא אמר בשיחה וגם לא הכחיש שהוא הודה בשתיית אלכוהול"[14]. אולם, גרסה זו נסתרה בחקירה הנגדית של הגב' שטרית, שאישרה שגם במהלך ישיבת השימוע התובע טען שהוא לא שותה במהלך העבודה[15].

 

  1. גם עיון בפרוטוקול השימוע[16], מעלה דברים הפוכים לחלוטין לגרסה הראשונית של הנתבעת, והתובע אומר שם, כי "לא שתיתי במפעל הכל מבוסס על שמועות בלבד. מה שהיה בשיחה עם הקב"ט היה רק פרובוקציה. הייתי אחרי משמרת ורק רציתי לסיים את השיחה. אנחנו לא עבריינים, והשיחה הזו "הפילה אותנו". גם לסאמר גרמו להגיד דברים. אמרו לו שאמרתי משהו בלי לדבר איתי בכלל. לא שתיתי בזמן עבודה במפעל. כשחגגו לי להולדת הבן הבאנו שתיה קלה ולא שתיה חריפה". הנה כי כן, טענת הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות בתיק.

 

  1. שנית, חקירתו של התובע נוהלה בצורה כוחנית ובעייתית. ביחס לכך, אנו מביעים חוסר-נחת ניכר מאופן ניהול השיחה ביום 12.10.2014 עם התובע, וכפי שזו נוּוטה על ידי מר צבר. יוסבר, כי במהלך השיחה מר צבר הטיח בתובע את ההאשמות שבנדון, תוך כדי שהוא חוזר ומציין בפניו ש"אני יודע שאתה שתית פה. אני יודע איפה ועם מי. אתה יודע שאני לא נולדתי איפה שאני יושב עכשיו. עשיתי כמה דברים בחיים, לפני כן. אני יודע הכל, אוקיי?"[17], וכן "... אני יודע הכל. עם מי שתית, מתי שתית, אני יודע הכל"[18]. מר צבר אף מציין בפני התובע, שיש "הוכחות חותכות" כנגדו[19].

 

  1. התובע אף עותר בפני מר צבר, בתמיהתו לגבי הראיות שקיימות לכאורה כנגדו, ש"תראה לי" (את הראיות, שלמעשה אינן קיימות), אולם מר צבר מסרב לכך, בטענה שאם הוא מראה את זה לתובע, הוא יהיה חייב "לעשות עם זה משהו"[20]. בחלק נוסף של השיחה, מר צבר המשיך ולנסות להפעיל "תרגילי" חקירה על התובע, ולאחר שהתובע ציין כי "אתם אומרים מקום. פה במפעל?", הוא וציין בפניו "אתה רואה את המחשב הזה?... אני הופך לך את המחשב... אני הופך לך את המחשב אליך"[21]. זאת, ככל הנראה בניסיון להטעות את התובע, שמא יש צילומים של התובע שותה במפעל.

 

  1. זאת ועוד, מר צבר אף ציין בפני התובע, שכדאי לו לספר את האמת במלואה, ותוך כדי שמופעל על התובע לחץ סמוי – אך ניכר, שאם לא ידבר, הדבר יפגע בו. כך למשל, האמור לעיל בא לידי ביטוי באמירתו של מר צבר, בפתח השיחה (שצוינה באופן דומה גם בסיומה), כי "... אני כבר פותח ואומר, אתה יכול בכל שעה לקום וללכת. אנחנו לא מחזיקים פה אף אחד. לא משטרה, ולא מוסד, ולא שב"כ, לא מחזיקים פה בכוח אף אחד. מדברים, כמובן, אם תקום ותלך, יהיו לזה השלכות, כן, אבל לא משנה, אני רק אומר"[22].

 

  1. בהמשך השיחה שב מר צבר ומטיח בתובע איומים בצורה מוסווית, בעודו אומר לו כי "לא באנו לעשות לך רע, ואני מתכוון למה שאני אומר, כי ישבו פה אנשים, ישבו וישבו, שיכול להיות שזה יגמר אחרת"[23], וכן "יש לך עתיד במפעל, יש לך משכנתא?"[24]. עוד הוא מציין, כי "אני אומר איפה (התובע שתה במפעל – בית הדין) ואתה עף הביתה"[25], וכן "... [ו]אם חשוב לך מקום עבודה, שתשמור עליו. אני לדעתי, 3 ילדים, משכנתא... שווה לשמור על המקום הזה"[26].

 

  1. אין ספק בעינינו, אחרי קריאה חוזרת ונשנית של פרוטוקול התמלול של השיחה שבנדון, ואף שמיעתה של ההקלטה של השיחה, כי מר צבר הפעיל על התובע לחץ בלתי-ראוי ובלתי הגון, ואשר אינו מידתי, והכל כדי להודות בשתיית אלכוהול במפעל. חרף האמור לעיל, וכפי שכבר צוין, התובע שב והכחיש את שתיית האלכוהול שיוחסה לו, ועמד על "חפוּתו" (הדברים מצוינים במרכאות, שכן כמובן ששתיית אלכוהול, כשלעצמה, וכל עוד היא אינה נעשית בנסיבות פסולות – כגון נהיגה בשכרות, אינה בבחינת עבירה פלילית).

 

  1. כפי שכבר ראינו ועוד נראה בהרחבה במהלך פסק הדין, לאמיתו של דבר לא היו בידי מר צבר ו/או בידי הנתבעת ראיות כלשהן, ובוודאי שלא ראיות ממשיות, וזאת מלבד שמועות ופיסות רכילות, והכל ביחס להאשמות שהוטחו כנגד התובע וכנגד מר סאמר.

 

  1. לטעמנו, כלל לא היה ראוי להפעיל כנגד התובע ומר סאמר מעין "תרגילי" חקירה שכאלה, המבוססים על הטעיה, איומים והפחדה, ותוך כדי שמר צבר מטיח בהם האשמות שאינן רלוונטיות, שנועדו להכתים אותם[27]. זאת ועוד, נאמר לתובע ולמר סאמר, חזור ושנה, שכדאי להם לומר את האמת – שאם לא כן, יבולע להם. ביחס לכך, הנתבעת גם אינה יכולה "להתחבא" מאחורי פעילותה (הרשלנית והכוחנית, כאמור) של חברת אביר[28], שכן הסמנכ"ל הינדי – שהיה גורם בכיר ביותר בנתבעת, נכח בשיחות שנערכו עם התובע ועם מר סאמר, ואף בשימוע שנערך לתובע. על כן, היה על הסמנכ"ל הינדי להזהיר את כל הגורמים, שלמעשה השיחות לא הוכיחו דבר וחצי דבר כנגד התובע.

 

  1. ודוק – בקביעתנו שבנדון, אין ברצוננו ליטול מהנתבעת ו/או מכל מעסיק אחר, את הפררוגטיבה לבצע חקירות בעסקו. שהרי, עובדים לעתים עושים מעשים בלתי נאותים במהלך העבודה, החל מביצוע עבירות פליליות – כגון גניבה ממעסיק, ועבור ללקיחת ציוד וסודות מסחריים, כמו גם ביצוע עבירות משמעתיות ובטיחותיות. יחד עם האמור לעיל, בעת ביצוע פעולות חקירה כנגד העובד, על המעסיק להישמר היטב במעשיו, ולנהוג בדרך סבירה ובתום-לב.

 

  1. ברי גם, כי הפעלת אמצעי חקירה ותשאול של העובדים, אינה יכולה להיעשות כאילו הם היו נחקרים במשטרה, וכאילו הם בהכרח נחקרים בגין ביצועה של עבירה פלילית[29]. הגם שעבודה ליד מכונות תעשייתיות לצד שתיית אלכוהול הינה בבחינת עבירה משמעתית ובטיחותית חמורה – וטענת הנתבעת בהקשר זה מקובלת עלינו במלואה, הרי שעדיין אין בכך כדי להצדיק חקירתו של העובד כמי שהינו חשוד לכאורה בפלילים (וזה הרושם העולה מהחקירה של מר צבר, ומשיטות החקירה שננקטו על ידו). נציין שוב ביחס לכך, כי שתיית אלכוהול, בפני עצמה וכל עוד זו אינה נעשית בתנאים שהינם אסורים (כגון נהיגה בשכרות), אינה בבחינת עבירה פלילית.

 

  1. שלישית, התובע סומן מראש כמי שהינו שותה אלכוהול בעבודה ותוך כדי שהנתבעת נמנעת מלבצע חקירות נוספות ולחקור עובדים נוספים. באשר לכך, קיימים לדעתנו סממנים נוספים לכך שהחקירה כנגד התובע התנהלה בשטחיות, ותוך כדי שהנתבעת ומר צבר ככל הנראה "מסמנים" את התובע מראש כמי שהינו אשם במעשים המיוחסים לו. כך למשל, מר סאמר ציין בחקירתו שיש עוד עובדים רבים ששותים אלכוהול במהלך המשמרת בעבודה בנתבעת, ואף ציין שמות מדויקים (העובד י' והעובד א')[30]. עם זאת, מר צבר ציין מצידו בחקירתו הנגדית בפנינו, כי הקב"ט הלל והוא, דיברו רק עם התובע ועם מר סאמר[31]. לשאלה מדוע לא נחקרו עובדים נוספים, הוא השיב כי כך הוכוונה חברת אביר על ידי הנתבעת – לדבר רק עימם[32].

 

  1. הגב' שטרית אישרה מצידה בחקירתה הנגדית, שהיא לא יודעת אם חברת אביר תחקרה ותשאלה עובדים נוספים[33]. היא הסבירה עוד, כי "הדיווחים שהגיעו אלינו התמקדו בתובע ובסאמר ולכן אותם בדקנו"[34]. עם זאת, האמור לעיל אינו נכון ואינו מדויק, שכן כאמור לעיל, מר סאמר ציין בחקירתו בפני מר צבר שהיו בעבר עובדים נוספים בנתבעת ששותים אלכוהול – כלומר, היה דיווח ראשוני על עוד אנשים, והנתבעת משום-מה לא בדקה נושא זה כלל. נזכיר שוב, כי הסמנכ"ל הינדי נכח בשיחה זו.

 

  1. גם בדו"ח סיכום החקירה של חברת אביר, מיום 19.10.2014, מצוין בבירור ש"שתיית אלכוהול במהלך המשמרת מתבצעת במפעל ולא אחת ומעורבים בה עוד עובדים נוספים"[35]. ברי, כי גם במידה והדבר הינו נכון, הרי שאין בכך כדי לנקות את התובע, וככל שהוא ביצע מעשים לא ראויים. אולם, תמוה בעינינו עד מאוד, הכיצד הנתבעת מצהירה בפה מלא כי היא מבקשת לבער את נגע שתיית האלכוהול בעבודה אצלה, ומנגד – כאשר נטען במהלך החקירה שישנם עובדים רבים נוספים בנתבעת, שעושים מעשים דומים, הדבר אינו נבדק כלל.

 

  1. נזכיר שוב בהקשר זה, כי החשדות כנגד התובע וכנגד מר סאמר, החלו לאחר שעובד בשם עידן התלונן שמפיו של מר סאמר (בלבד) נודף ריח אלכוהול[36]. גב' שטרית לא הכחישה בחקירתה הנגדית, כי ייתכן שהיו בין מר עידן לבין מר סאמר, מחלוקות שאינן קשורות לנושא האלכוהול[37]. כלומר, ייתכן ששיקולים לא-ענייניים אף ממילא גרמו להעלאת הטענות כנגד התובע וכנגד מר סאמר. נדגיש, כי היות שלא הובא בפנינו מידע מספק ביחס לכך, איננו יכולים לקבוע ממצאים ברורים באשר לנושא זה. מכל מקום, אין כל ספק בעינינו כי היה על הנתבעת לערוך חקירה יותר מקיפה בעניין זה, עוד ב'זמן-אמת'.

 

  1. סממן נוסף לכך שההאשמות כנגד התובע נופחו והועצמו שלא לצורך, תוך כדי שהתובע מסומן מראש כמי שהינו שותה אלכוהול בעבודה, בא לידי ביטוי בדו"ח סיכום החקירה של חברת אביר, מיום 19.10.2014, שם מצוין כי גם התובע וגם מר סאמר זומנו לשיחה בחודש 8/2014 בעקבות "חשד לצריכת אלכוהול במהלך המשמרת"[38].

 

  1. דא עקא, שגם כאן, המדובר בטענה שאינה נכונה. כפי שכבר צוין, בשיחה של הגב' שטרית והסמנכ"ל הינדי, ביום 5.8.2014, הן עם התובע והן עם מר סאמר, הועלו טענות כנגד מר סאמר בלבד ("דיווח של עידן שהריח אלכוהול מסאמר")[39]. נקודה נוספת שמצוינת בדו"ח זה, הינה הטענה שהתובע הודה במהלך השיחה עם מר צבר שהוא "... היה מגיע עם חבריו מהעבודה לתחנת דלק סמוכה למפעל ושותה איתם משקאות משכרים". דא עקא, שפעם נוספת המדובר בטענה שאינה נכונה, היות שעיון בפרוטוקול התמלול כלל אינו תומך בטענה זו[40].

 

  1. רביעית, הנתבעת נמנעה מלהביא בפנינו עדים רלוונטיים. כאמור לעיל, מלבד תמלולי השיחה שנערכו ביום 12.10.2014 בין התובע ומר צבר וגורמי הנתבעת, כמו גם השיחה שאותם גורמים ערכו עם מר סאמר, הרי שלא הובאה בפנינו ראיה נוספת לעניין הטענות שהועלו כנגד התובע. אנו סבורים כי הנתבעת אף כשלה בהבאת עדים רבים, שהינם רלוונטיים ואשר היו יכולים לשפוך אור על התרחשות הדברים.

 

  1. כך למשל, בשיחה עם התובע השתתפו כזכור, מלבדו ומלבד מר צבר, גם הסמנכ"ל הינדי, וגם הקב"ט הלל (אשר הועסק על ידי חברת אביר)[41]. לגבי הקב"ט הלל, הצהיר מר צבר בתצהירו, כי הוא ערך חקירה בנתבעת בחשד לשתיית אלכוהול בשטחה של הנתבעת ובזמן העבודה, וביסס את החשדות כנגד התובע וכנגד מר סאמר "על סמך עדויות אמינות", ולפיהם הם שותים אלכוהול במהלך משמרות לילה[42]. אולם, וכאמור לעיל וכפי שכבר פורט, לא הוצגו בפנינו עדויות אמינות ביחס לטענה כי התובע שתה אלכוהול בשטחה של הנתבעת ובזמן העבודה. על כן, היה ראוי ביותר כי הקב"ט הלל היה מגיע להעיד בפנינו, לגבי החקירה שכביכול מר צבר ייחס לו, ועצם אי-הבאתו על ידי הנתבעת מהווה פגם של ממש בביסוס טענותיה.

 

  1. כך הוא הנכון לגבי הסמנכ"ל הינדי, שמעבר לשיחה ב-10/2014, נכח גם בשיחה הקודמת שנוהלה עם התובע ביחס לשתיית אלכוהול, בחודש 8/2014. בדיון המוקדם שנערך בתיק, באת-כוח הנתבעת אף הצהירה כי "מטבע הדברים טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית, אבל כשיוגשו אני אעיד את העובד יניר, שמתוקף תפקידו אליו הגיעו הידיעות, האמירות והחשדות, על כך שבמשמרת הזו שותים אלכוהול. יניר גם היה בשיחה שהתקיימה עם התובע ועם מר סאמר ב- 08.2014. בשיחה הזו פרסו בפני התובע את החשדות והוא הכחיש אותן..."[43]. יחד עם האמור לעיל, גם לגביו, בחרה הנתבעת שלא להעיד אותו, וטעמיה בעניין זה שמורים עימה.

 

  1. עדים נוספים שהנתבעת היתה צריכה ויכולה להביאם, לא העידו אף הם. כך למשל, באת-כוח הנתבעת ציינה עוד בדיון המוקדם, כי "ההחלטה על הזימון לשיחת שימוע ובסופו של דבר על הפיטורים, לא התבססה רק על ההודאה בשיחה הזאת, אלא התהליך היה שבמשך תקופה ממושכת היו שמועות על כך שבמשמרת הזאת שהינה קבועה, העובדים היו שותים אלכוהול"[44]. בחקירתה הנגדית של הגב' שטרית, היא הרחיבה וציינה ביחס לכך, כי "היו דיווחים שהגיעו ממנהלי משמרות אחרים ועובדים אחרים בנתבעת... [ש]עד כמה שידוע לי דיווחו על ריח בסוף משמרות לילה, על התנהגות חשודה, על היעלמות וחזרה עם ריח אלכוהול"[45], וכן "הגיעו דיווחים מבקרי האיכות ובעיקר ממנהלי צוותים נוספים על חשד לשתיית אלכוהול, ריח של אלכוהול, התנהגות מחשידה והדיווחים התמקדו בתובע ובסאמר"[46].

 

  1. אולם, גם כאן, אותם עובדים אלמוניים שסיפרו את המידע הנטען, לא הובאו גם הם בפנינו, וכלל לא ברור לנו מה הם בדיוק ראו. למעשה, מלבד מר צבר, גם לא הובאו העובדים (הבכירים) של הנתבעת, ששמעו את השמועות מהעובדים האחרים של הנתבעת (עובדי הייצור, כנראה, וככל הנראה המדובר גם במר עידן). נציין ביחס לכך, כי הגב' שטרית עצמה לא באה במגע עם הגורמים שהפיצו את השמועות ביחס לתובע ומר סאמר, וכפי שהיא ציינה בחקירתה הנגדית[47]. על כן, עדותה ממילא אינה רלוונטית ביחס לנושא זה.

 

  1. מר ישראל רוזן, שהינו מנהל מחלקת הייצור המרכזית של הנתבעת (מחלקת האקסטרודרים), הצהיר בתצהירו כי "השמועות על כך שבצוות של ג.שותים אלכוהול במהלך משמרות לילה הגיעו אלי משך זמן מה. קיבלתי דיווחים על כך שאנשים מהצוות הזה נעלמו בזמן המשמרת להפסקות ממושכות, שלא בזמן אוכל, כנראה כדי לשתות והיו דיווחים על כך שהריחו אלכוהול מעובדים מסוימים בצוות הזה"[48]. הגם שהמדובר לכל היותר בעדות שמיעה, אשר בבית הדין לעבודה ממילא ניתן לה משקל נמוך[49], בחרה הנתבעת גם כאן, שלא להעיד בסופו של דבר את מר רוזן, ותצהירו נמשך מתיק בית הדין.

 

  1. זאת ועוד, גם מר סאמר לא הובא לעדות בפנינו. אולם, היות שהנתבעת טענה שגם הוא הודה בשיחתו שהתובע שתה אלכוהול במהלך העבודה[50], האינטרס להביאו כעד (גם במידה והוא היה מסרב להצהיר מטעמה של הנתבעת, ומוזמן בסופו של דבר דרך מזכירות בית הדין), היה של הנתבעת עצמה, ולא של התובע.
  2. מכל מקום, גם כאן המדובר בהעלאת טענות מצד הנתבעת, שאינן מקובלות עלינו – מצידו של מר סאמר והדברים שלכאורה הוא מסר על התובע, הרי שלאורך כל חקירתו הארוכה על ידי מר צבר, הנתון היחידי שמסר מר סאמר, היה לגבי קיומו במועד כלשהו (שלא ברור בדיוק מתי הוא התרחש), של אירוע שבו הובא כיבוד לאור הולדת בנו של התובע, "וגרישה הביא בקבוק". דא עקא, שכאשר מר צבר שואל את התובע האם המדובר בבקבוק וודקה מתוצרת "אבלוסוט" או "פינלנדיה", מר סאמר אומר "לא משנה"[51].

 

  1. כלומר, בוודאי שלא ניתן להסיק שיש כאן תשובה פוזיטיבית וברורה, מצידו של מר סאמר, על כך שהתובע הביא בקבוק אלכוהול לעבודה. מר סאמר אף אומר ש"יכול להיות שאני מתבלבל בתאריכים"[52], כלומר – ייתכן שהמדובר באירוע שהתרחש לפני שהנושא עלה מטעם הנהלת הנתבעת, והעובדים הוזהרו לגביו. בוודאי שגם לא ניתן להסיק בהכרח, שמר סאמר ציין עובדתית שהתובע שתה את אותו הבקבוק בעבודה, ומר סאמר ממילא הדגיש במפורש, ש"... אבל איפה שתינו? בתחנה גם כן... אחרי העבודה... בטח", וכן "לא נפתח פה בעבודה בכלל, לגמרי"[53]. נזכיר שוב שהתובע ציין אף הוא מצידו, במהלך השימוע שנערך לו, ש"כשחגגו לי להולדת הבן הבאנו שתיה קלה ולא שתיה חריפה".

 

  1. מר סאמר אף חוזר ומציין בשיחה ש"זה היה לגיטימי לגמרי"[54], ושוב יש להסיק מספר הערות ביחס לדברים שנאמרים בשלב זה – ראשית, מר סאמר מתייחס לכך שייתכן שהמדובר בכלל באירועים (חגיגת ימי הולדת באופן כללי) שהתרחשו לפני שהנושא עלה מטעם הנהלת הנתבעת, והעובדים הוזהרו על כך; שנית, לא הובאו בפנינו נהלים כתובים של הנתבעת, המציינים כי העובדים הוזהרו לגבי נושא זה לפני חודש 8/2014; שלישית, כלל לא ברור שבשלב זה מר סאמר מדבר ספציפית על התובע.

 

  1. מכל מקום, אי-הבאת כל העדים שבנדון, פוגעת לטעמנו ואף פוגמת במידה רבה בטענת הנתבעת כי התובע שתה אלכוהול במהלך העבודה. כידוע, הכלל הנהוג הינו שאי-זימונו של עד רלבנטי להוכחת גרסת בעל דין, שיכול היה להביאו לעדות, פועל לחובת בעל הדין אשר נמנע מלהביא עד שכזה. בעניין זה נקבע על ידי בית המשפט העליון, כדלקמן[55]:

 

"לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתי, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראייה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר – פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה."

 

  1. חמישית, עצם אי-חקירתו של התובע לגבי הטענה שהוא לא שתה אלכוהול בעבודה. התובע, וכפי שצוין עד כה בהרחבה, הכחיש מכל וכל ולאורך כל הדרך, את הטענה שהוא שתה לפני או במהלך העבודה בנתבעת. התובע ציין בשיחה עם מר צבר ש" לא שתיתי, איך אתם מגיעים לדברים האלה?", וגם "אני אומר, לא שתיתי". כך גם בשימוע שנערך לו, שם ציין התובע ש"לא שתיתי במפעל הכל מבוסס על שמועות בלבד.... לא שתיתי בזמן עבודה במפעל ". גם בדיון המוקדם שנערך בתיק, הצהיר בא-כוח התובע, כי "התובע מכחיש באופן גורף שהוא שתה אלכוהול בזמן העבודה ו/או בתוך המפעל "[56]. בדומה, כך גם צוין בתצהירו של התובע, כי הדבר לא היה ולא נברא.

 

  1. הנתבעת גם היא מודה בכך, וכך למשל מצוין בתצהירה של הגב' שטרית, כי גם בפגישה שנערכה ב-8/2014, "ג.הכחיש בתוקף שקיימות תופעות של שתייה במשמרת שלו"[57], וגם בשימוע שנערך ב-10/2014, "ג.הכחיש מכל וכל את הטענה בדבר שתיית אלכוהול במשמרת שלו"[58]. כלומר, גם לשיטת הנתבעת אין המדובר בהכחשה רפה ומהפה אל החוץ, כי אם בהכחשה-רבתי. דא עקא, שהתובע למעשה לא נחקר בחקירה נגדית על האמור לעיל, ולא נשאל ישירות ובצורה פוזיטיבית בחקירתו הנגדית, האם הוא אכן שתה אלכוהול במהלך העבודה בנתבעת.

 

  1. ביחס לכך כבר נקבע, כי אין לראות בהימנעות מהחקירה הנגדית כדי להביא לקבלת עדותו הראשית של העד כמות שהם, שהרי "העובדה שמצהיר לא נחקר על-ידי הצד היריב היא אמנם עובדה שאפשר לייחס לה משקל, אך אין היא כשלעצמה מחייבת את קבלת הדברים שנאמרו בתצהיר כדברי אמת. לכך, נחוץ גם שהשופט הדן בעניין יתן אמון בדברי המצהיר"[59]. עם זאת, הימנעות זו, בצירוף העובדה שעדותו של התובע בפנינו, לרבות ההכחשה בנושא שתיית האלכוהול בעבודה, אכן היתה אמינה ורציפה – ולפיכך אנו מאמינים לה, נותנים אף הם משנה תוקף למסקנתנו ולפיה לא הובאו ראיות ביחס לכך שהתובע שתה אלכוהול במהלך העבודה בנתבעת.

 

  1. לסיכום נושא זה – החלטתה של הנתבעת לפטר את התובע ולאור הטענה שהוא שתה אלכוהול במהלך העבודה, הינה החלטה שנשענה על אדנים רעועים וללא שננקטו על ידי הנתבעת הצעדים הנדרשים כדי לברר עד תום את מהות הטענות שהועלו כנגד התובע. זאת, במיוחד לאור הכחשתו החוזרת והנשנית של התובע ביחס לדברים שיוחסו לו.

 

ה.2.     הליך השימוע של התובע

 

  1. התשתית הנורמטיבית ביחס לשימוע – הפסיקה דנה רבות במהותה של זכות השימוע כזכות הטיעון, אשר עומדת לכל אדם באשר הוא. הזכות לשימוע או לטיעון הינה זכות ראשונית ומהותית, גם אם זו אינה ניתנת בצורה פורמאלית, ובעיקר חשיבותה מתעצמת עת נשקלת האפשרות לסיום העסקתו של עובד[60]. חובת השימוע אף נגזרת מחובת תום הלב, וככזאת היא חלה גם על גופים פרטיים ונגזרת מחובת תום הלב החלה על המעסיק[61].

 

  1. עוד נקבע, כי בבסיס חובת השימוע עומד הרציונל לפיו לא יהא זה הוגן להטיל על העובד סנקציה חמורה הפוגעת בהכנסתו, מבלי שיקבל הזדמנות להציג עמדתו בטרם קבלת החלטה על פיטוריו. כמו כן נקבע, כי היקף חובת השימוע בגוף פרטי הוא כהיקף השימוע בגוף ציבורי, ואין ביניהם הבדל[62]. באשר לדרך בה יש לנהל את הליך השימוע אף נפסק, כי דרכי שמיעת המועמד לפיטורין הן רבות ומגוונות, וניתן להגשים את החובה במספר רב של אופנים[63].

 

  1. באשר לענייננו – התובע טען כי ביום 14.10.2014, בסמוך לשעה 14.00, הוא זומן לשיחה עם קב"ט הנתבעת – מר הלל, שלהפתעתו החל להטיח בו טענות על שתיית אלכוהול, שלא היו ולא נבראו, כאשר לאחר מכן הוא זומן לשיחת שימוע, ותוך כדי שהוא מושעה מעבודתו באמצע יום העבודה. מאותו רגע, כך טוען התובע, הוא הושעה לאלתר.

 

  1. תיאור זה אינו מקובל עלינו, מכמה טעמים. ראשית, הנתבעת טוענת כי השיחה של התובע עם מר צבר, וגורמי החברה (הסמנכ"ל הינדי), היתה בסופו של דבר ביום 12.10.2014, ולא ביום 14.10.2014, וטענה זו לא נסתרה; שנית, אין חולק שהתובע לא היה ב"אמצע יום עבודה", אלא שהוא היה בסוף משמרת ובדרכו הביתה. עובדה זו עולה מפרוטוקול השימוע שנערך ביום 19.10.2014, שם צוין התובע כמי שאומר "הייתי אחרי משמרת ורק רציתי לסיים את השיחה".

 

  1. שלישית, גם לא מקובלת עלינו הטענה של התובע כי "מאותו הרגע" הוא הושעה מעבודתו, ואנו מעדיפים בהקשר זה את גרסתה של הנתבעת, הבאה לידי ביטוי בתצהירה של הגב' שטרית, אשר ציינה כי מכתב ההזמנה לשימוע נמסר לידי התובע ביום 14.10.2014, כאשר השימוע נקבע ליום א' ה-19.10.2014. הגב' שטרית מציינת עוד, כי התובע לא הושעה מהעבודה, אלא שיום ג' ה-14.10.2014 היה היום האחרון של חול המועד סוכות, כאשר בימים לאחר מכן ועד מועד השימוע, התובע לא היה מתוכנן לעבוד[64]. מנגד, התובע לא הציג בפנינו אף גרסה פוזיטיבית ולפיה הוא כן היה אמור לעבוד בתקופה שבין ה-14.10.2014 ל-19.10.2014, ומה גם שגרסתה של הגב' שטרית בעניין זה לא נסתרה בחקירתה הנגדית[65].

 

  1. עם זאת, עולה בעינינו קושי באשר להליך הפיטורים, זאת הן ביחס למכתב ההזמנה לשימוע, והן ביחס לשימוע עצמו. תחילה, מכתב ההזמנה לשימוע מיום 14.10.204 הינו לקוני ביותר[66], וכל שמצוין בו לעניין ההאשמות כנגד התובע, הוא כי "בעקבות מקרים חמורים של הפרת משמעת בעת העבודה אנו שוקלים המשך העסקתך בפלסטופיל". בנוסף, גם לא צורפה למכתב כל אסמכתא באשר היא, כדי לתמוך בטענות של הנתבעת כנגד התובע. אין כל חולק כי המדובר בניסוח לקוני ביותר, שאין בו כל פירוט, לא לגבי מהות ההאשמות שהועלו כנגד התובע, ולא לגבי העובדות והראיות לגביהן (מתי התובע שתה אלכוהול בעבודה, היכן ועם מי).

 

  1. מהאמור לעיל במהלך פסק הדין, ברי כי הסיבה שהנתבעת פעלה כך הינה פשוטה – המכתב נוסח באופן שבו הוא נוסח, היות שהנתבעת אכן פיטרה את התובע מטעמי "שמועות", ואכן לא היו בידיה (באותה עת, או בכלל) מידע מוצק ביחס לטענה שהוא שתה אלכוהול בעבודה. מכל מקום, מכתב כה לקוני, שהינו גם חסר ביסוס, לא אפשר לעמדתנו לתובע להתגונן כראוי כנגד ההאשמות שהועלו כנגדו, ובוודאי כאשר המדובר בהאשמות חמורות שחרצו מאוחר יותר את גורלו של עובד וותיק ומסור, שלא הועלו כנגדו טענות קודם לכן, במישורים אחרים.

 

  1. הערתנו שבנדון נכונה גם להליך השימוע, שנערך לתובע ביום 19.10.2014. גם בשלב זה צוין בלקוניות כלפי התובע כי "הפרות המשמעת מתייחסות לשתיית אלכוהול בזמן העבודה שעלו בעקבות שיחה עם הקב"ט". דא עקא, שגם בשלב זה, לא צוינו מועדים ואירועים ספציפיים, ולא הוצגו ראיות ממשיות כלשהן בפני התובע, ביחס להאשמות שהועלו כנגדו (נזכיר שוב ביחס לכך, כי תמלול השיחה שנערכה בין התובע לבין גורמי הנתבעת, כולל מר צבר, נעשה רק במהלך ההליך המשפטי).

 

  1. התובע מצידו הכחיש נמרצות את ההאשמות, וכפי שכבר צוטט, אמר כי "לא שתיתי במפעל הכל מבוסס על שמועות בלבד. מה שהיה בשיחה עם הקב"ט היה רק פרובוקציה. הייתי אחרי משמרת ורק רציתי לסיים את השיחה. אנחנו לא עבריינים, והשיחה הזו "הפילה אותנו". גם לסאמר גרמו להגיד דברים. אמרו לו שאמרתי משהו בלי לדבר איתי בכלל. לא שתיתי בזמן עבודה במפעל. כשחגגו לי להולדת הבן הבאנו שתיה קלה ולא שתיה חריפה".

 

  1. ההלכה קובעת כי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו, מדובר בזכות הטיעון של העובד. הרציונאל המונח ביסוד הזכות להליך שימוע ראוי והוגן, שמקורה בכללי הצדק הטבעי, הוא שבכל מקרה בו המעסיק מבקש לשנות את מעמדו של עובד, עליו לפעול כלפיו בהגינות, וחובה זו אף מטילה עליו את החובה להעניק לאותו אדם הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיו[67]. לצערנו, הנתבעת לא פעלה כך, ולא בדקה לעומק את טענותיו של התובע.

 

  1. פגם נוסף בהליך השימוע שנערך לתובע, מתמצה בכך שהיה על הנתבעת לבחון ביתר הקפדה את הכחשותיו הגורפות של התובע, העומדות מנגד לתשתית העובדתית הרעועה של המסקנה שהוא כן שתה אלכוהול בעבודה. לא ברור מדוע בשלב זה, לא טרח גורם בכיר ביותר בנתבעת, אשר נכח בשימוע – הסמנכ"ל הינדי, ואשר גם נכח בשיחה בין התובע לבין מר צבר ומר הלל, לבדוק את טענותיו של התובע בצורה יסודית ומעמיקה.

 

  1. לאור האמור לעיל, מקובלת עלינו לחלוטין אמירתו של התובע, הטוען כי הנתבעת לא בדקה לעומק את טענותיו, דבר המעיד כי החלטתה לפטרו היתה נעולה, וכי לא ניתנה לו ההזדמנות האמיתית לשטוח את טענותיו, במטרה להפריך את מגמת הפיטורים[68].

 

  1. בעינינו, לא יעלה על הדעת, כי עובד בכיר, וותיק ומוערך בנתבעת, עם וותק של כמעט 14 שנים, יפוטר בהינף-יד ועל סמך תשתית חסרה ולקונית, וכאשר הנתבעת לא טורחת בשלב השימוע לשקול ולבחון את הדברים מחדש, וכל זאת למול הכחשות חוזרות ונשנות של התובע ביחס למעשים המיוחסים לו. האמור לעיל מקבל משנה תוקף לאור העובדה הברורה, שהתובע פוטר למעשה רק בשל שתי "ראיות" – שיחה שהתובע ניהל עם מר צבר, שבה ממילא הוא הכחיש לחלוטין את הדברים שמיוחסים לו, כמו גם שיחה עם מר סאמר, שבה לא הועלו ממצאים חד-משמעיים כנגד התובע.

 

  1. לסיכום נושא זה – הליך השימוע שבוצע לתובע היה פגום בשני היבטים מהותיים, ראשית – התובע זומן לשימוע בנתבעת באמצעות מכתב שבו הועלו כנגדו טענות כוללניות ביותר, וללא אסמכתאות; שנית, הליך השימוע עצמו אף הוא פגום, כאשר גם בשלב זה לא הוצגו ראיות, והטענות שהועלו כנגד התובע צוינו בצורה לא ממוקדת, וכאשר לא ניתנה לתובע ההזדמנות הנאותה להתגונן מפניהן.

 

ה.3.     טענת לשון הרע

 

  1. התשתית הנורמטיבית – סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע , התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע", או "החוק") קובע כדלקמן:

 

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו...".

 

  1. סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע מגדיר "פרסום" לעניין החוק, במילים הבאות, כך:

 

"(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."

  1. ביחס להוראות אלה, נפסק לא אחת כי דיני חוק איסור לשון הרע "מהווים איזון עדין בין זכויות אדם מרכזיות בכל משטר דמוקרטי: הזכות לשם הטוב ולפרטיות מזה והזכות לחופש הביטוי מזה. אין לקיים חברה שוחרת חירות בלא הגנה על שמו הטוב של כל אחד מבני החברה"[69]. קביעה זו ניתנה על סמך ההכרה, כי מטרתו של חוק איסור לשון הרע הינה לאזן בין זכויות המתנגשות בפרסום דברים העולים כדי לשון הרע, בין הזכות לשם טוב של אותו אדם אשר נפגע מן הפרסום לבין הזכות לחופש הביטוי.

 

  1. באשר לענייננו – במכתב שפרסם מנכ"ל הנתבעת ביום 21.10.2014 לאחר פיטוריו של התובע ושל מר סאמר, ואשר הופץ לכלל עובדי הנתבעת[70] (להלן: "מכתב המנכ"ל"), צוין כדלקמן[71]:

 

"לכל עובדי החברה!

היום פוטרו לאלתר שני עובדים בחברה בעקבות מקרים של שתיית אלכוהול בזמן העבודה.

שתיית אלכוהול בזמן העבודה הינה הפרת משמעת חמורה שמנוגדת לכל החלטות ונהלי החברה.

יתירה מזו, עבודה תחת השפעת אלכוהול, או כל חומר אחר, גם במינון נמוך – היא מסוכנת!!!

הפעלת מכונה מכל סוג שהיא לאחר שתיית אלכוהול זהה לנהיגה במכונית. היא מסכנת את השותה ואת אלו שסביבו.

לחברה אפס סובלנות כלפי הפרות משמעת חמורות ובעיקר כאלו המסכנות את עובדי החברה.

על כן לא נאפשר בשום מקרה שתיית אלכוהול או שימוש בחומרים אסורים לפני ובזמן העבודה."

  1. אין חולק כי דברים אלה, שפורסמו כאמור לעיל לכלל עובדי החברה – הטחת האשמה כאילו התובע שותה אלכוהול בזמן העבודה, וכי הוא ביצע עבירת משמעת חמורה בזמן עבודתו בנתבעת, הינם בבחינת לשון הרע, כמשמעות מונח זה בחוק איסור לשון הרע. ברי גם, כי יש בדברים שנאמרו כדי להביא להשפלת התובע בעיני הבריות, ואף לבזותו, כמצוין בסעיף 1 לחוק.

 

  1. האם עומדות לנתבעת ההגנות המנויות בחוק? סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע כי "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".

 

  1. כפי שכבר קבענו דלעיל, לא הוכח כי התובע שתה אלכוהול בזמן העבודה. על כן, לנתבעת לא עומדת הגנת "אמת דיברתי", כנטען על ידה[72]. זאת, גם בהתחשב בכך שאכן היה לנתבעת עניין ציבורי בפרסום הדברים המיוחסים לתובע ולמר סאמר, וכדי למנוע שתיית אלכוהול ברחבי המפעל, וכאשר המדובר במפעל שבו מוּפעל מכשור כבד.

 

  1. הגנות נוספות שהנתבעת מבקשת להסתמך עליהן, הינן ההגנות המנויות בסעיפים 15 (2) ו-(3) לחוק איסור לשון הרע. בסעיף קטן (2) נקבע כי "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: ... (3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר". בסעיף קטן (3) נקבע כי "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:... היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום".

 

  1. סעיף 16 לחוק ממשיך ומציין, כדלקמן:

 

"(א)    הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15, ושהפרסום לא חרג מגדר הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.

(ב)       חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב, אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:

(1)       הדבר שפורסם לא היה אמת, והוא לא האמין באמיתותו;

(2)       הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא, אם לא;

(3)       הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי סעיף 15."

 

  1. ביחס להגנות אלה, קבע בית הדין הארצי לעבודה בפרשת אבידן[73], כי קיימת לממונה במקום העבודה זכות ואף חובה להעיר לעובדיו הערות ולהעביר ביקורת על דרך תפקודם, כחלק אינטגראלי מניהול תקין של כוח אדם וכאינטרס מרכזי הן של העובדים והן של המעסיק.

 

  1. ביחס לעובדות המקרה שם, אישר בית הדין הארצי באותו מקרה את מסקנתו של בית הדין האזורי, כי הוטלה על הממונה במקום העבודה מכוח סעיף 15(2) לחוק, כמי שהינו ממונה על צוות עובדים, אחריות ליתן לחברי הצוות הכפופים לו הסבר לפיטורים של עובדת, וכדי להחזיר את השקט על כנו. כמו כן, קיימת אחריות של הממונה לכוון את התנהלותם המקצועית הראויה של חברי הצוות, תוך קביעת סדרי העבודה ומסגרת המשמעת הנדרשת. ביחס לסעיף 15(3) לחוק, נקבע באותו מקרה, כי לממונה היה "עניין אישי כשר", מתוקף תפקידו בחברה כממונה על עובדים, לעדכן את חברי הצוות בעילות פיטוריה של העובדת ובסדרי העבודה הנאותים.

 

  1. בענייננו, הנתבעת טוענת כי "בחינת המכתב על רקע האמור לעיל מוביל(ה) למסקנה שהנתבעת עמדה בדרישות האלה. הפרסום היה סביר מאוד, שמות העובדים לא אוזכרו, לא אוזכר שום פרט על המעשה, ולמעשה המכתב לא עסק בהם אלא בהעברת מסר בדבר הסכנה של שתיית אלכוהול בזמן העבודה. שנית, החברה לא פרסמה דבר שלא האמינה באמיתותו. שלישית, החברה נקטה אמצעים רבים לבחינת אמיתות הפרסום. רביעית, הנתבעת לא התכוונה לפגוע יתר על המידה ולא פגעה יתר על המידה"[74].

 

  1. דברים אלה מקובלים עלינו כמעט במלואם. תחילה, אנו מסתייגים מהטענה שהנתבעת נקטה אמצעים רבים לבחינת אמיתות הפרסום, שכן לא שוכנענו כאמור לעיל כי הנתבעת נקטה מספיק אמצעים שכאלה. שהרי, כבר קבענו דלעיל כי הנתבעת היתה יכולה ולמעשה אף היתה חייבת, לנקוט הליכי חקירה משמעותיים יותר.

 

  1. אולם, יתר הדברים שצוינו על ידי באת-כוח הנתבעת כן מקובלים עלינו, שכן מכתב המנכ"ל אכן אינו מציין כל פרט על מעשיהם של התובע ומר סאמר, מלבד שתיית האלכוהול הנטענת. ראו ביחס לכך הבהרתו של בית הדין הארצי בפרשת אבידן, כי אין המדובר במקרה שנידון שם בהוצאת לשון הרע, שכן המעסיק – בדומה לענייננו, הסתפק בדיווח ענייני על עילות הפיטורים ובהבהרת נורמות ההתנהגות המצופות מעובדי החברה, בלא להוסיף פרטים נוספים שיכולים היו לפגוע מעבר לצורך בכבודה של העובדת ופרטיותה.

 

  1. זאת ועוד, שוכנענו כי הנתבעת אכן האמינה באמיתות הדברים – הגם שהיא כשלה כאמור בבירור הדברים עד תום. שוכנענו גם כי הנתבעת אף לא התכוונה לפגוע בתובע יתר על המידה. על כן, המדובר בפרסום שלא חרג מגדר הסביר בנסיבות הספציפיות, אשר נעשה בתום לב, כדרישת הרישא לסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, ובהתאם לחזקה שנקבעה בסעיף 16(א) לחוק.

 

 

  1. בדומה לקביעתנו שבנדון, נפנה גם לפרשת שוקרון, שם נדחתה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב תביעת לשון הרע של עובד לשעבר בבית חולים, כנגד מנהל בית החולים, אשר פרסם בעלון בית החולים את ההודעה הבאה לעובדיו, שבמידה רבה פורסמה בנסיבות ובתוכן שהינם דומים לאלה הנידונים לפנינו: "נאלצנו החודש לפטר עובד ותיק, אשר נתפס במעילה ובגניבת ציוד. הנושא אף הועבר לטיפול משטרת ישראל. ברצוני להדגיש כי נושא טוהר המידות עומד בסדר עדיפות גבוה. כל חריגה תטופל במלוא חומרת הדין"[75].

 

  1. בית הדין האזורי קבע כי מנהל בית החולים, אשר יזם את הפרסום, עשה זאת כממונה על העובד וכאחראי על המרכז הרפואי כולו. בחירת 'האכסניה' לפרסום בעיתון שמופץ לכלל העובדים, כך נקבע, הינה הבחירה הטבעית והיעילה ביותר לכך. בענייננו, האכסניה 'הטבעית' לפרסום הינה מכתב המנכ"ל לעובדי הנתבעת. עוד נקבע באותו מקרה – וגם זו מסקנה שטובה ונכונה לענייננו, כי מדובר בפרסום מידתי שנעשה בתום לב, גם בשל העובדה כי שמו של התובע כלל לא הוזכר וכך גם לא הוסגר כל פרט שעלול היה לביישו ברבים, שלא לצורך.

 

  1. במקרה אחר – פרשת חנציס[76], דן בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בתביעה של עובד לשעבר בחברת תוכנה, שלאחר פיטוריו הפיץ מנכ"ל החברה דוא"ל לעובדיה, וכתב כי "רונן פוטר היום. הסיבות הן מקצועיות וקשורות גם להתנהלות הצוות והתנהלותו האישית. בנוסף, היה שינוי במבנה צוות ה-QA. אני יערוך שיחה עם צוות הQA מחר ולאחר מכן אפרסם את השינוי". גם כאן, בית הדין האזורי דחה את התביעה, וציין כי ההודעה שנשלחה לעובדי החברה רק יידעה אותם בדבר פיטוריו של התובע, תוך כדי ציון בקצרה כי הסיבות לפיטורים הינן מקצועיות ואישיות, וכי המדובר בפניה שנשלחה רק לעובדי הנתבעת ולא מעבר לכך.

 

  1. מקרה נוסף, אשר ניתן בנסיבות דומות, הינו פרשת רביבו שניתנה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים[77]. באותו מקרה פוטרה עובדת, ולאחר מכן שלח מנכ"ל הנתבעת הודעה בדוא"ל לעובדי החברה, וכתב בו "לחברנו לעבודה, לידיעתכם שגית פוטרה היום בו במקום בשל התנהגות חסרת סבלנות שאין הדעת סובלת אותה". גם באותו מקרה, בית הדין האזורי דחה את התביעה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע, וקבע כי הדוא"ל שבנדון, גם אם הוא כולל "לשון הרע" על העובדת, חוסה תחת הגנת תום הלב לפי סעיף 15(2) לחוק, היות שיחסה של החברה כלפי עובדיה הטיל עליה חובה להודיע לעובדיה על פיטוריה של העובדת.

 

  1. ודוק – מסקנתנו ביחס לתביעת לשון הרע, אף תואמת להנחייתו של בית הדין הארצי לעבודה בפרשת אבידן, שם צוין כי "במערכת של יחסי עבודה קיימים גם ערכים נוספים שיש לקחתם בחשבון בעת יישומו של החוק וההגנות הנקובות בו, הנובעים מהיותו של מקום העבודה מעין "משפחה" מורחבת, שחבריה שוהים זה עם זה שעות רבות מדי יום ואמורים להגשים יחד מטרות משותפות. מקום העבודה הוא מקום חי ותוסס, שיש חשיבות להבטיח בו שיח פתוח, ללא חשש או מגבלות, ותוך עידודם של שקיפות, שיתוף וגילוי מרביים".

 

  1. בדומה, כך גם נקבע בפרשת שוורץ[78], כי בתביעת לשון הרע שעילתה נוצרה במסגרת יחסי עבודה, יש להתחשב במאפיינים הייחודיים של יחסי עבודה, ובכלל זה יש להתחשב בכך שמקום עבודה הוא מקום בו העובדים שוהים שעות רבות מדי יום, ויש חשיבות לאפשר בו שיח פתוח, גלוי ויום-יומי.

 

  1. לסיכום נושא זה – הדברים שפורסמו במכתב המנכ"ל אודות התובע הינם בבחינת לשון הרע. אנו גם סבורים כי לנתבעת לא עומדת הגנת "אמת דיברתי", כמצוין בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. עם זאת, לנתבעת עומדת ההגנה המצוינת בסעיף 15(2) לחוק, שכן היא עשתה את הפרסום בתום לב ולשם הגנה על ענין אישי כשר שלה. זאת ועוד, עוד עומדת לנתבעת ההגנה המצוינת בסעיף 15(3) לחוק, היות שהיחסים שבינה לבין עובדיה, ואשר אליהם הופנה הפרסום, הטילו עליה חובה חוקית ומוסרית לעשות את הפרסום שבנדון. לאור האמור לעיל, דינו של רכיב התביעה בגין לשון הרע, להידחות כליל.

 

ו.          הסעדים שיש לפסוק לזכות התובע

 

  1. בחינת התשתית הראייתית שהונחה בפני הנתבעת, ובכל הקשור להחלטת הפיטורים והאשמתו של התובע כמי ששותה אלכוהול במהלך העבודה בנתבעת, נעשתה בדרך לא ראויה, וכאשר התובע פוטר בהליך פיטורים שאינו מבוסס ואינו מספק מבחינה ראייתית. הנתבעת לא ערכה בדיקה מעמיקה לגבי מעשיו הנטענים של התובע, והתשתית העובדתית שעמדה בבסיס החלטת הפיטורים היתה רעועה וחלקית. גם הליך השימוע שנערך לתובע – ובכלל זה מכתב ההזמנה לשימוע והשימוע עצמו, בוצע בצורה לא תקינה. לאור כל הפגמים שבנדון, נפלו בפיטוריו של התובע פגמים מהותיים, המצדיקים הענקת פיצוי כספי לתובע.

 

  1. יצוין כי לתובע נגרם נזק משמעותי בגין פיטוריו. הגם שהתובע לא הניח בפנינו תשתית ביחס למה שאירע לו לאחר הפיטורים, והאם ומתי הוא החל בעבודה חליפית, הרי שעצם הפיטורים, כשלעצמם, היו בבחינת פגיעה של ממש. התובע ציין בשימוע, כי הוא "עובד 14 שנים בחברה, 9 מתוכם כמנהל צוות ומשמרת, המנהל הכי טוב משאר מנהלי הצוותים. מפעל טוב. עד היום בתיק שלי קיבלתי רק שבחים". גם הגב' שטרית אישרה בחקירתה הנגדית שהתובע היה עובד מוערך ומסור[79]. הנה כי כן, פיטוריו הפגומים והלא-ראויים של התובע, גדעו למעשה את העתיד המבטיח שהיה בפני התובע, כמנהל וותיק ומוערך בנתבעת.

 

  1. באשר לשיעור הפיצוי שיפסוק בית הדין בנסיבות של פיטורים שלא כדין, הרי שנקבע כי קביעת שיעור הפיצוי תיעשה תוך כדי "שקלול כלל הנסיבות, לרבות חומרת הפגם שנפל במעשה הפיטורים; הנזק הממוני כתוצאה מאיבוד מקור הפרנסה, ככל שרלוונטי....; הנסיבות האישיות, לרבות ותק במקום העבודה; והפגיעה בכבוד העובד כאדם כתוצאה מהדרך בה בוצעו פיטוריו..."[80].

 

  1. כאשר המדובר בנזק ממוני, נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה בפרשת פלוני, כי נקודת המוצא הינה שלתקופת הפסד השכר נקבע "רף עליון" של שנה, וכי במקרים חריגים או "בנסיבות נדירות", ניתן לקבוע במסגרת חישוב הפסד השכר תקופה ארוכה משנה אחת[81].

 

  1. בין השיקולים שנמנו כמצדיקים סטייה מ"הרף העליון" של שנה, נמנו, בין היתר, מקרים המצדיקים פסיקת פיצוי 'עונשי'; הסיכוי להמשיך ולעבוד במקום העבודה אלמלא הפיטורים (ושיקול זה רלוונטי במקרה זה, כאמור לעיל); הוותק והסטטוס של העובד כעובד קבוע, ועוד. עוד צוין במקרה שם, כי הדרך המדויקת יותר בחישוב שיעור הפיצויים בגין הנזק הממוני, היא להתבסס על השכר השוטף, כולל התנאים הנלווים, אף במקרה של חוזה לתקופה בלתי קצובה.

 

  1. בענייננו, המדובר כאמור לעיל בעובד שהינו כאמור בעל וותק של כמעט 14 שנים בנתבעת, אשר גם היה עובד בכיר, ואשר לא הועלו טענות אחרות כנגדו, מצד הנתבעת. בהתחשב בכל האמור לעיל, ובכך שמשכורתו הקובעת של התובע עמדה על סך של 9,500 ₪[82], הרי ששיעור הפיצוי הנתבע על ידי התובע – סך של 50,680 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, הינו סכום סביר וראוי. על כן, זהו הסכום שייפסק להלן לתובע, בגין פיטוריו שלא כדין.

 

ז.         לסיכום

 

  1. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע פוטר בהליך פיטורים פגום ואשר אינו מבוסס על תשתית עובדתית מוצקה. לתובע אף לא ניתנה הזדמנות ראויה להתגונן כלפי ההאשמות שהועלו כנגדו, והליך השימוע שבוצע לו, היה לא תקין. מנגד, הנתבעת לא הוציאה את דיבתו של התובע, ואין כל בסיס לפיצוי בגין חוק איסור לשון הרע.

 

  1. לפיכך, דין התביעה להתקבל בחלקה, ועל הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 50,680 ₪, סכום אשר יישא בהפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין, ועד למועד התשלום בפועל.

 

  1. לגבי הוצאות – הנתבעת תישא בהוצאות ושכר טרחת באי-כוח התובע בסך של 8,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כדין. בקביעתנו שבנדון, אנו מתחשבים כי מחד התביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, ואף חלק מעילות התביעה המקוריות נמחקו בדיון המוקדם. מנגד, יש להתחשב בהאשמות החמורות שהוטחו בתובע במהלך הליך זה, ואשר בגינן הוא אף פוטר מעבודתו בנתבעת, ואשר לא הוכחו כלל.

 

  1. זכות ערעור – ניתן לערער על פסק דין זה בתוך 30 יום מיום קבלתו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

 

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ז (20 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

  

 

  

נציג ציבור (עובדים)

 

ד"ר טל גולן

שופט

 

נציג ציבור (מעסיקים)

 

 

[1] בכתב הגנתה ציינה הנתבעת את התאריך 14.10.2014, אולם בסעיף 7 לתצהירה של הגב' שטרית התאריך תוקן ליום 12.10.2014, והתיקון הינו מקובל עלינו, בהיותו עומד בקנה אחד עם יתר הראיות הנמצאות בתיק.

[2] ע"ע (ארצי) 1123/01 בית הספר התיכוני עירוני "כל ישראל חברים" בת"א יפו – צויזנר, פד"ע לו 438.

[3] ע"ע (ארצי) 351/99 מנדלברוט – מדינת ישראל, ניתן ביום 16.12.2002.

[4] סעיפים 11 ו-24.2 לכתב ההגנה. כן ראו דבריה של באת-כוח הנתבעת בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון המוקדם ביום 17.1.2016, שורה 6.

[5] סעיף 9 לתצהירו של מר צבר.

[6] נציין כי האמור לעיל נעשה, ככל הנראה, היות שתמלול השיחה לא היה בידי באי-כוח הנתבעת בעת הגשת כתב ההגנה, ונעשה רק לאחר הדיון המוקדם שנערך בהליך – ראו עמ' 4 לפרוטוקול הדיון המוקדם ביום 17.1.2016, שורות 8-7.

[7] עמ' 6 לתמלול השיחה בין התובע לבין מר צבר, בהשתתפות הסמנכ"ל הינדי והקב"ט הלל – נספח ב' לתצהירו של מר צבר.

[8] עמ' 5 לתמלול השיחה, הע"ש 7 דלעיל.

[9] עמ' 6 לתמלול השיחה, הע"ש 7 דלעיל.

[10] עמ' 7 לתמלול השיחה, הע"ש 7 דלעיל.

[11] עמ' 8 לתמלול השיחה, הע"ש 7 דלעיל.

[12] הכחשה דומה נעשתה גם על ידי העובד סאמר, שציין בשיחתו עם מר צבר, כי "... זה דיבורים, שמענו ואמרו וסיפרו", וכן "לא אמרתי ששתיתי אלכוהול לפני חודש". ראו תמלול השיחה בין מר סאמר לבין מר צבר, בהשתתפות הסמנכ"ל הינדי והקב"ט הלל, נספח ג' לתצהירו של מר צבר, עמ' 7 ועמ' 8 (בהתאמה).

[13] נספח 1 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת.

[14] עמ' 4 לפרוטוקול הדיון המוקדם ביום 17.1.2016, שורות 20-18. דגשים בציטוטים במהלך פסק הדין לא במקור, אלא אם צוין אחרת.

[15] עמ' 12 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורות 19-18.

[16] נספח ו' לתצהירה של הגב' שטרית.

[17] עמ' 5 לתמלול השיחה, הע"ש 7 דלעיל.

[18] עמ' 6 לתמלול השיחה, הע"ש 7 דלעיל. 

[19] עמ' 7 לתמלול השיחה, הע"ש 7 דלעיל. יש לציין כי אותם "תרגילי" חקירה הופעלו בשיחה עם מר סאמר – ראו למשל עמ' 17 לתמלול השיחה עם מר סאמר, נספח ג' לתצהירו של מר צבר, הע"ש 12 דלעיל. בשיחה מצוין כלפי מר סאמר, בצורה מטעה, "זה שפתח אותו (את בקבוק האלכוהול בעבודה – בית הדין) היה פה", והכל בניסיון להלחיץ את מר סאמר כאילו מאן-דהו כבר העיד על שתיית אלכוהול.

[20] עמ' 8 לתמלול השיחה, הע"ש 7 דלעיל.

[21] יש לציין שוב, כי אותם "תרגילי" חקירה הופעלו בשיחה עם מר סאמר – ראו למשל עמ' 11 לתמלול השיחה עם מר סאמר, נספח ג' לתצהירו של מר צבר, הע"ש 12 דלעיל.

[22] עמ' 4 לתמלול השיחה, הע"ש 7 דלעיל.

[23] עמ' 2-1 לתמלול השיחה, הע"ש 7 דלעיל.

[24] עמ' 4 לתמלול השיחה, הע"ש 7 דלעיל.

[25] עמ' 5 לתמלול השיחה, הע"ש 7 דלעיל.

[26] עמ' 8 לתמלול השיחה, הע"ש 7 דלעיל. יש לציין כי אותם "איומים מוסווים" הופנו גם כלפי מר סאמר, בשיחה שנוהלה עימו. כך למשל (ולשם הדוגמא בלבד), נאמר לו "תשים לב לאיזה כיוון זה הולך" – ראו למשל עמ' 12 לתמלול השיחה, נספח ג' לתצהירו של מר צבר, הע"ש 12 דלעיל.

[27] ראו למשל אמירתם במהלך השיחה של גורמי חברת אביר למר סאמר, ולפיה הוא נחקר פעם אחת במשטרה – עמ' 20 לתמלול השיחה, נספח ג' לתצהירו של מר צבר, הע"ש 12 דלעיל. מעבר לעובדה כי אין המדובר בנסיבה רלוונטית, הרי שכלל לא ברור כיצד מידע זה הושג על ידם. ראו בהקשר זה הוראת סעיף 3 לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, התשמ"א-1981, ס"ח תשמ"א 1031: "המרשם יהיה חסוי ולא יימסר מידע ממנו אלא לפי חוק זה".

[28] ראו ביחס לכך את טענתה של באת-כוח הנתבעת בעמ' 19 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורה 27, עד עמ' 20, שורה 2.

[29] ראו והשוו פרשת נסיראת, שם קבע בית משפט השלום בראשון-לציון כי יש לפצות עובדים בחברה לשיווק וייצור משקאות קלים, שעבדו כנהגי משאיות חלוקה. העובדים נחשדו על ידי המעביד בגניבת סחורה ממחסן הפצה, ונלקחו לבדיקת פוליגרף, ולאחר שנחקרו במשך מספר שעות בבידוד. בית המשפט קבע כי פעולות החקירה שבוצעו, לרבות בדיקת הפוליגרף, אינן מצויות בסל הכלים הלגיטימיים העומדים לרשותה של חברה מסחרית או מעסיק – ת"א (שלום רשל"צ) 4290/06 נסיראת נ' יפאורה תבורי בע"מ (2008).

[30] שמם של העובדים מצוין בבירור בתמלול השיחה בין מר סאמר לבין מר צבר, אולם מטעמי צנעת הפרט איננו מפרטים אותם. ראו עמ' 9 ועמ' 10 לתמלול השיחה – נספח ג' לתצהירו של מר צבר, הע"ש 12 דלעיל. כן ראו עמ' 21 לתמלול, שם מציין מר סאמר כי יש עוד "100" עובדים בנתבעת שעשו מעשים דומים.

[31] עמ' 16 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורה 4.

[32] עמ' 17 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורות 13-9.

[33] עמ' 14 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורה 14.

[34] עמ' 13 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורות 10-5.

[35] נספח 2 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת; נספח ד' לתצהירו של מר צבר.

[36] ראו בחקירתו הנגדית של התובע, בעמ' 8 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורות 18-14.

[37] עמ' 10 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורות 3-2.

[38] נספח 2 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת; נספח ד' לתצהירו של מר צבר.

[39] נספח 1 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת.

[40] אכן, בא-כוח התובע הודה בעובדה זו בדיון המוקדם (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון המוקדם ביום 17.1.2016, שורות 3-1), אולם בפרוטוקול התמלול, כאמור לעיל, אין בנמצא התייחסות של התובע לכך.

[41] סעיף 7 לתצהירה של הגב' שטרית, וכן סעיף 7 לתצהירו של מר צבר.

[42] סעיפים 5 ו-6 לתצהירו של מר צבר.

[43] עמ' 4 לפרוטוקול הדיון המוקדם ביום 17.1.2016, שורות 16-12.

[44] סעיף 11 לתצהירו של מר רוזן.

[45] עמ' 10 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורה 28, עד עמ' 11, שורה 4.

[46] עמ' 11 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורות 17-15.

[47] עמ' 13 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורות 24-23.

[48] סעיף 11 לתצהירו של מר רוזן.

[49] ראו ע"ע (ארצי) 1127/00 אורסץ' – דניה סיבוס בע"מ, פד"ע לז (2002) 305, שם נפסק כי עדות שמיעה אינה נדחית בנימוק של אי-קבילות, אלא יש ליתן לה את המשקל המתאים.

[50] סעיף 10 לתצהירו של מר צבר.

[51] ראו נספח ג' לתצהירו של מר צבר, הע"ש 12 דלעיל, בעמ' 18.

[52] ראו נספח ג' לתצהירו של מר צבר, הע"ש 12 דלעיל, עמ' 19. ראו גם עמ' 20, ובאשר להתייחסותו למועד הולדתו של הבן של התובע.

[53] ראו נספח ג' לתצהירו של מר צבר, הע"ש 12 דלעיל, עמ' 17.

[54] ראו נספח ג' לתצהירו של מר צבר, הע"ש 12 דלעיל, עמ' 19. ראו גם עמ' 20, ובאשר להתייחסותו למועד הולדתו של הבן של התובע.

[55] ע"א 9656/05 שוורץ נ' המנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, ניתן ביום 27.7.2008.

[56] עמ' 5 לפרוטוקול הדיון המוקדם ביום 17.1.2016, שורות 3-1. הודעה דומה ניתנה על ידי העובד סאמר, בשיחה שנערכה בינו לבין מר צבר – ראו נספח ב' לתצהירו של מר צבר. גם מר סאמר הדגיש כי הוא אכן שותה עם התובע (עמ' 9 לתמלול), אולם המדובר במעשה שנעשה בתחנת דלק מחוץ למפעל ו"אחרי העבודה" (עמ' 8 לתמלול), וכי המדובר בבירה אחת, או שתיים לכל היותר, היות שהם נוסעים לאחר מכן חזרה לביתם (עמ' 9 לתמלול).

[57] סעיף 5 לתצהירה של הגב' שטרית.

[58] סעיף 10 לתצהירה של הגב' שטרית.

[59] ע"א 277/64 לוי נגד הסוכנות היהודית, פ"ד יט 220; דב"ע (ארצי) תשן/10-3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238.

[60] ע"ע (ארצי) 779/06 קורן – בית חולים אלי"ן, ניתן ביום 7.10.2007; ע"ע (ארצי) 1403/01 סרוג'י – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 3.5.2004.

[61] ע"ע (ארצי) 300353/98 הרמן – סונול ישראל בע"מ, ניתן ביום 29.12.2002.

[62] ע"ע (ארצי) 415/06 מלכה – שופרסל בע"מ, ניתן ביום 15.7.2007.

[63] בג"ץ 5770/05 ויזל נ' מפכ"ל המשטרה, ניתן ביום 23.8.2006.

[64] סעיף 9 לתצהירה של הגב' שטרית.

[65] עמ' 12 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורות 16-1.

[66] נספח ה' לתצהירה של הגב' שטרית.

[67] בג"צ 654/78 גינגולד נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד ל"ה (2), 649); דב"ע (ארצי) נד/120-3 שבח – ראש עירית תל אביב, פד"ע כו 395.

[68] סעיף 12 לכתב התביעה.

[69] רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, ניתן ביום 14.8.2001.

[70] נספח ח' לתצהירה של הגב' שטרית.

[71] יצוין כי התובע טען בסעיף 22 לכתב התביעה שהנתבעת גם הפיצה עליו שמועות ולפיו הוא קשור לשימוש בסמים, אולם בדיון המוקדם חזר בא-כוח התובע מטענה זו – ראו עמ' 2 לפרוטוקול הדיון המוקדם ביום 17.1.2016, שורות 25-24.

[72] ראו טענת באת-כוח הנתבעת בעמ' 21 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורה 20, עד עמ' 22, שורה 7.

[73] ע"ע (ארצי) 46548-09-12 אבידן – פלאפון תקשורת בע"מ, ניתן ביום 31.3.2015.

[74] עמ' 22 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורות 27-22.

[75] סע"ש (ת"א) 44559-12-12 שוקרון – הלפרן, ניתן ביום 11.9.2016.

[76] סע"ש (ת"א) 43210-11-13 חנציס – קליק דיימנשנס ישראל בע"מ, ניתן ביום 21.3.2016.

[77] ס"ע (י-ם) 2021-04-12 רביבו – חב' דוד אקרשטיין בע"מ, ניתן ביום 10.3.2015.

[78] ע"ע (ארצי) 26198-07-13 שוורץ – אברמוביץ, ניתן ביום 30.4.2015.

[79] עמ' 12 לפרוטוקול דיון ההוכחות ביום 7.12.2016, שורות 22-21. גם כך אישרה באת-כוח הנתבעת בסיכומיה – ראו עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 17-16.

[80] ע"ע (ארצי) 21781-10-10 ראשד – הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה גבעות אלונים, ניתן ביום 13.7.2012 בפסקה 65; ע"ע (ארצי) 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע"מ – פניבלוב, ניתן ביום 29.1.2009; ע"ע (ארצי) 666/09 אורן – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, ניתן ביום 1.4.2012.

[81] ע"ע 43380-06-11 (ארצי) פלוני – אלמונית, ניתן ביום 9.12.2014.

[82] ראו נספח 8 לכתב ההגנה – "הודעת מעביד על פרישה מעבודה של עובד".

 

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר
איריס ירדני עו"ד

צור
קשר
ינון פריד משרד עו"ד ונוטריון

צור
קשר
דוד משען עו"ד

צור
קשר
ישראל זר אביב - עורך דין

צור
קשר
מיכל ספקטור דנינו עו"ד

צור
קשר
רענן קריב עו"ד

צור
קשר
עו"ד אתי רובין - משרד עורכי דין
ראשי
דף בית - פסקדין
חיפוש במאגרים
המגזין
חקיקה
פייסבוק
שרות לקוחות
תנאי שימוש אודות
תחומי משפט במגזין
דיני חוזים ייפוי כוח מתמשך משפט מסחרי ניכור הורי דיני עבודה תביעות ביטוח ונזקי רכוש פלילי מקרקעין ונדל"ן דיני צרכנות ותיירות בנקים קניין רוחני דיני משפחה דיני חברות הוצאה לפועל רשלנות רפואית נזקי גוף ותאונות מיסים תעבורה צבא ומשרד הבטחון ביטוח לאומי תמ"א 38 לשון הרע חדלות פירעון אזרחויות ואשרות ירושות וצוואות
עורכי דין לפי תחום
דיני חוזים ייפוי כוח מתמשך משפט מסחרי גישור עסקי הדין האמריקאי דיני תעופה מטבעות דיגיטליים אשרות עבודה דיני עבודה תביעות ביטוח ונזקי רכוש פלילי מקרקעין ונדל"ן דיני צרכנות ותיירות קניין רוחני דיני משפחה דיני חברות הוצאה לפועל רשלנות רפואית נזקי גוף ותאונות תקשורת ואינטרנט מיסים תעבורה חוקתי ומנהלי גישור ובוררויות צבא ומשרד הבטחון ביטוח לאומי תמ"א 38 פשיטת רגל תביעות ייצוגיות לשון הרע דיני ספורט אזרחויות ואשרות אזרחות זרה ודרכון זר ירושות וצוואות נוטריון
שיתופי פעולה
ערוץ המשפט באתר ynet ערוץ המשפט באתר mako התאחדות בוני בארץ עוקץ ייעוץ seo : שמוליק דורינבאום
כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ