פיצוי לזוג הורים בגין היריון בעוולה

התביעה

1.         התובעים, === הינם זוג נשוי והורים ל-10 ילדים שנולדו בשנים: 1979, 1981, 1983, 1986, 1987, 1990, 1993, 2000 (תאומים), והילד הצעיר ביותר, ===, שנולד ב- 25.11.2001. לטענתם, === נולד כתוצאה מהריון בלתי-רצוי שנבע מרשלנות רפואית מצד הנתבעים כאשר אמו, התובעת 1, הרתה למרות שעברה ניתוח עיקור.

הנתבעת 1, מדינת ישראל משרד הבריאות, אחראית על הצוות הרפואי אשר ביצע את ניתוח העיקור. נתבעת 2, הינה קופת חולים אשר מעסיקה את הרופאה שבדקה את התובעת 1 בהזדמנויות שונות במהלך הריונה וטיפלה בה.

2.         עילת התביעה של התובעים הינה הריון בעוולה.

חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט

3.         בהליך מונה מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' פייזר. המומחה תיאר את פרשת המקרה. צויין כי בסיום ההריון התשיעי, ביום 27.7.00 הופנתה היולדת (התובעת 1) לחדר מיון לקביעת תור לניתוח קיסרי חוזר מתוכנן וכי היא הייתה מעוניינת בשלב זה למנוע הריונות נוספים והוצע לה לעבור ניתוח עיקור של BTL (bilateral tubal litigation). היא הוזמנה להכנה בתאריך 7.8.00 ולניתוח למחרת ביום 8.8.00. ב- 7.8.00, בשבוע 39 להריון, הוחתמה בחדר מיון יולדות בבי"ח רמב"ם על טופס הסכמה ל" ניתוח קיסרי + BTL" [האותיות BTL הוספו בכתב יד ראו מסמך ת-ד1, טופס ההסכמה].

4.         ביום 8.8.00 בוצע בתובעת 1 ניתוח קיסרי תקין ובתיאור הניתוח צוין כי לאחר סיום סגירת הרחם בוצע: "... קשירת החצוצרה הימנית בשיטת פרקלנד. בסמוך לשחלה השמאלית ציסטה פארה-אובריאלית בקוטר כ- 4 ס"מ- נכרתה יחד עם החצוצרה באותו צד" (נספח ת/ד).

5.         נכתב כי בוצע: SALPINGECTOMY TOTAL UNIL. לאור הניתוח שבוצע בפועל כתב המומחה כי היה צריך להיכתב בכותרת של ניתוחים משניים:

Left Salpingectomy and paraovarian cyst.

Rt. Salpingectomy- Parkland op.

6.         המומחה תיאר כי "ב'שיטת פרקלנד' כורתים קטע באמצעיתה של החצוצרה וקצוות החתכים נקשרים". המומחה תיאר שבמכון הפתולוגי של בית החולים התקבלו ביום 10.8.00 שתי בדיקות ובהן קטעי רקמות שמהן הוא הסיק שבוצעה כריתה חלקית ולא כריתה שלמה של החצוצרה השמאלית.

7.         לאחר מכן, ביום 22.4.01 פנתה התובעת למרפאת קופת חולים כאשר ברשומה צוין כי היא לא מניקה, וכי הווסת האחרון היה ביום 5.3.01. צוין ברשומה כי בבדיקה נרתיקית: "ב.מ.פ. בדיקת אולטרה-סאונד נרתיקית - TVS". נרשם עוד " MEP" (נספח ת-ה) כאשר המומחה העריך כי הכוונה ככל הנראה לתרופה בשם  מדרוקסי פרוגסטרון אצטט (ארגסט, פרוברה) שניתנה  במטרה לגרום להופעת הווסת.

8.         ברשומה מיום 12.6.01 צוין שהתובעת "סיימה טיפול ב- MEP לפני חודש ועדיין אין ווסת. TVS - רחם תקין, טיפולות - ב.מ.פ". ביום 15.6.01 נערכה בדיקת דם כמותית להריון. לפי התוצאות נקבע שהתובעת בהריון בשבוע 15 והופנתה לבקשתה להפסקת הריון בבי"ח כרמל. ביום 17.6.01 היא הגיעה לוועדה להפסקת הריון בבי"ח רמב"ם, אך המהלך לא בוצע בהתחשב בשלב המתקדם של ההיריון והסיכונים לאחר שני ניתוחים קיסריים.

9.         בפרק שכונה 'דיון ביניים' ציין המומחה כי: "ניתוח לחסימת החצוצרות אינו חף מכישלונות ואפשרי שיקרה הריון על אף הפרוצדורה... ועל הרופא להביא אותו בחשבון. זאת ועוד, הסיבה השכיחה ביותר לאל-וסת בגיל הפוריות הוא הריון". בהמשך צוין כי ביום 22.11.01 התובעת אושפזה לניתוח קיסרי חוזר אלקטיבי ולבקשתה לביצוע עיקור על ידי חסימת חצוצרות בניתוח. ביום "25.11.01: בשבוע 38 להריון, בוצע ניתוח קיסרי. ... נולד בן במשקל 3,600 גר' במצב טוב. לאחר הוצאת השליה וסגירת הרחם נבדקו ונמצאו השחלות ללא ממצאים דהיינו תקינות. החצוצרה הימנית נמצאה כרותה בחלקה. החצוצרה השמאלית נראתה שלמה (עם איזור רקנליזציה?). החצוצרה השמאלית נכרתה ונשלחה לבדיקה פתולוגית ובנוסף בוצעה קשירה חוזרת של הגדמים בחצוצרה הימנית" (חוות הדעת בעמ' 3).

10.        ביום 2.12.01 תשובת המכון לפתולוגיה הגיעה לפיה " קטע החצוצרה משמאל באורך 2.3 ס"מ ובקוטר 0.5 ס"מ בחתכים ללא פרטים מיוחדים". נכתב כי פרופ' צ'רנובילסקי, שבדק את התכשיר לבקשת המומחה, ייחס את הקטע האמור לגדם שנשאר מהחצוצרה השמאלית שנכרתה בשנת 2000. נכתב כי נתונים אלו מבטלים את קביעתו של ד"ר הורנשטיין בחוות דעתו כי היה כשלון בכריתת החצוצרה השמאלית. פרופ' צ'רנובילסקי אישר שבבדיקה מיקרוסקופית נמצאה רקמת חצוצרה ללא ממצאים פתולוגיים על כל השכבות האנטומיות הנורמליות של החצוצרה (עמ' 3 לחוות הדעת).

11.        המומחה סיכם את חוות דעתו של פרופ' צ'רנובילסקי כך: "א. בניתוח הראשון בוצעה סטרליזציה בשתי החצוצרות. ב. בניתוח החוזר בוצעה סטריליזציה חוזרת על ידי כריתת גדם החצוצרה השמאלית שנשאר מהניתוח הקודם. ג. הסיבה לכישלון הסטריליזציה של החצוצרה השמאלית בניתוח הראשון נבעה מתהליך רקנליזציה" (עמ' 3 לחוות הדעת).

12.        המומחה ציין שעיקור על ידי חסימת החצוצרות הוא פעולה כירורגית וכי ידועות פרוצדורות שונות, לרבות כריתה חלקית של החצוצרות בשיטות שונות: שיטת פרקלנד, שיטת פורמרוי, קשירות שונות, וצריבה. הוא הבהיר כי העקרות בעקבות הניתוח אינה מוחלטת ושכיחות הכשלנות, זאת אומרת הריון לא רצוי, נעה בין 0.13% - 1.3% מן מהמקרים. רקנליזציה או היווצרות פיסטולה בקטע החצוצרה הצמוד לרחם אל חלל הצפק מהוות את הסיבות העיקריות לכישלון. המומחה מצא כי בפרסום אחר דווח על אחוזי כשלון של 0.4% במהלך השנה הראשונה לאחר הניתוח. המומחה ציין שהבדיקות הפתולוגיות אישרו שהניתוחים נעשו כיאות והוא סיכם כי, "לא ניתן על כן לזקוף למנתחים את הכישלון וההיריון בעטיו" (עמ' 3 לחוות הדעת).

13.        לדעת המומחה "כאשר התובעת פנתה לרופא בקופ"ח, בגלל איחור בווסת היה נדרש לבצע בדיקת דם להריון, דבר שלא בוצע. התובעת הייתה כבר 7 שבועות בהריון ב-22.4.01 ובבדיקה גניקולוגית היה אפשר לאבחנו ובודאי ב- US. במקום זאת קיבלה התובעת טיפול תרופתי לגרימת ווסת שלא צלח. לא ברור באם  התובעת חזרה ודיווחה על אי הופעת ווסת כסימן מתאים להריון. אבל שוב בבדיקה גניקולוגית וב- US לאחר אל ווסת של 3.5 חודשים נשלל הריון ונקבע כביכול רחם בגודל תקין. רק לאחר שבדיקת דם להריון בערכים גבוהים אישרה הריון התברר כי הוא בן 15 שבועות. ההתנהלות בזיהוי קיום ההיריון הייתה רצף תמוה של כישלונות שלא תואמים את הפרקטיקה הרפואית" (עמ' 3-4 לחוות הדעת).

14.        בסיכום הסופי ציין המומחה כי, "ביצוע הניתוח לחסימת החצוצרות לעיקור בוצע בטכניקה המקובלת. כשלון הפרוצדורה הוא אירוע מוכר ולא היה בידי המנתחים למנעו. אי ביצוע בדיקת דם לבירור קיום הריון ואי זיהויו בבדיקות הגניקולוגיות ב- US בשבוע 7 ושוב בשבוע 15 להריון הם כשלון הנובע כנראה מקיבעון מחשבתי כי לאחר ניתוח העיקור לא ייתכן כביכול הריון נוסף" (עמ' 4 לחוות הדעת).