פיצוי לבני משפחה שנפגעו בתאונת דרכים קשה, בה נהרג אבי המשפחה, ונפגעו האחות הקטנה והאם שהיתה בהריון

א.         פתח דבר

1.         ביום 7.8.94 ארעה תאונת דרכים בה נהרג אב המשפחה, הבת קטיה נפצעה באורח קשה והאם לודמילה, שהיתה בהיריון, נפצעה באורח קל ונותרה לבדה לטפל בבתה הנכה ובבנה שנולד מספר חודשים לאחר מכן למציאות משפחתית חדשה.   

התובענה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן - חוק הפלת"ד) כנגד הנתבעת כמי שהייתה מבטחת השימוש ברכב במועד התאונה.

הדיון בשאלת הנזק בלבד.

ב.         תיאור ההליכים המשפטיים עד כה

2.         התביעה, שהוגשה גם כתביעת העיזבון והתלויים, הוגשה במקורה כבר ביום 28.9.94 (ת.א. 1168/94) ועוד בטרם נולד התובע 4. בהתחשב בזמן הקצר שחלף ממועד התאונה ועד הגשת התביעה התארכו ההליכים בתיק על רקע אי הבשלת נזקי הנפגעים והתביעה נמחקה מחוסר מעש.

ביום 8.6.2000 הותרה הגשתו של כתב תביעה מתוקן. ביום 25.9.2000 הגישו התובעים את כתב התביעה המתוקן וביום 14.2.2001, לאחר הגשת כתב ההגנה, הועברה התביעה לדיון בפניי.

בקדם המשפט הראשון שהתקיים ביום 24.6.2001 הוריתי על פתיחת תיק עיקרי מתאים לשנת 2001 על מנת לתת ביטוי אמיתי למועד בו התחיל הדיון בתביעה (הוא ת.א. 810/01).

ביחס לתביעת העיזבון והתלויים הצדדים הגיעו להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין חלקי ביום 10.6.2003 ובכך באו לכדי סיום רכיבי תביעה אלו. ואולם, גם לאחר סילוק תביעת העיזבון והתלויים נמשך בירור התביעה מעבר לנדרש (ר' החלטות מ - 14.1.08 ומ - 6.1.2009).

כעת הגיעה השעה למתן פסק הדין בתביעת התובעים 2, 3 ו - 4 כנפגעים ישירים, משניים או כמיטיבים.

תביעת התובעת 3

ג.         התשתית העובדתית הצריכה לעניין התובעת 3

3.         התובעת 3 (שתכונה להלן - קטיה או התובעת בהתאמה), ילידת 19.3.90, פונתה תחילה ממקום התאונה באמבולנס לבית החולים "זיו" בצפת. עקב החמרה שחלה במצבה במהלך הנסיעה הוזעק מסוק שהעביר אותה לבית החולים רמב"ם בחיפה. בעת קבלתה הייתה מונשמת, ברדיקרדית, ללא לחץ דם ולא תגובת אישונים לאור. בחדר המיון קיבלה טיפול החייאתי ולאחר כשלושים דקות נמוש דופק, נמדד לחץ דם, הופיעו תגובת אישונים, תנועות נשימה ותזוזה ספונטאנית של הגפיים. ב - CT של הראש הודגמה בצקת מוחית קשה עם דחיקת קו האמצע, קונטוזיה מוחית פריאטו - אוקסיפיטלית ושבר דחוס רחב של הגולגולת. קטיה עברה ניתוח נוירוכירורגי שכלל הטריה, ניקוי המוח והקרקפת והכנסת צנטר למדידת לחץ תוך גולגולתי. ביום 12.8.94 שבה להכרתה וכעבור שלושה ימים נוספים נגמלה ממכשיר ההנשמה.

4.         ביום 2.10.94 קטיה הועברה לבית החולים לוינשטיין שם טופלה על ידי צוות רב מערכתי שכלל טיפול בפיזיותראפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת וכיתה טיפולית. במהלך אשפוזה חל שיפור בכל התחומים והיא שוחררה מבית לוינשטיין ביום 5.2.95.

במכתב השחרור צוין כי עצמאית בפעולות היום יום בהתאם לגילה באותה עת, אוכלת לבד, שולטת על הסוגרים. מבחינה מוטורית צוין כי עצמאית במעבר, עמידה תוך נשיאת משקל יתר על רגל ימין עם נעילה של ברך שמאל, עלייה וירידת מדרגות בתמיכת מעקה. עוד נאמר כי יד שמאל אינה פונקציונאלית לאחר שבעבר הייתה היד הדומיננטית, הטונוס בגפיים השמאליות ירוד וטווח התנועה מוגבל. קוגניטיבית נמצאו ליקויים בארגון מרחבי, בארגון חזותי מוטורי, בתכנון וברצף ובפן התקשורתי אובחנו קשיים במתן שם. הומלץ כי תמשיך לקבל טיפולים פיזיותראפיים, ריפוי בעיסוק ותמיכה נפשית. לאחר שחרורה לביתה בקרית שמונה הייתה במעקב של המכון להתפתחות הילד בעיר מגוריה, טופלה בפיזיותרפיה ובהמשך גם בשחייה טיפולית וריפוי בעיסוק.

5.         בגיל 7 שובצה לכתה א' בכפר בלום (בשל היעדר מסגרת מותאמת לצרכיה בקרית שמונה) שם למדה עד כיתה ג'. לאחר שלוש שנות לימוד בכפר בלום הועברה בכיתה ד' לבית ספר בכפר גלעדי על רקע בעיות לימודיות וחברתיות, שם למדה עד כיתה ו'.  

6.         בתאריך 28.9.99 עברה ניתוח קרניופלסטי בבית החולים איכילוב בשל חסר עצם בגולגולת. בחלוף ארבעה ימי אשפוז שוחררה לביתה.

בשנת 2000 החלה קטיה לסבול מפרכוסים ובהמשך אובחנה כסובלת מאפילפסיה המהווה סיבוך מוכר של הניתוח הקרניופלסטי. על מנת לצמצם את אירועי הפרכוסים החלה להיות מטופלת באופן קבוע בטגרטול.

7.         בהיותה כבת 11 אושפזה פעם נוספת בבית לוינשטיין למשך מספר שבועות באופן חלקי לצורך הערכה מחודשת של מצבה בעקבות החמרת ההתקפים האפילפטיים שתוארו וקשיים קוגניטיביים.