מוצר שנרכש בחנות לא נארז כהלכה, נשפך והסב נזק לרוכש. מי אחראי לנזק - האם הרוכש, שצריך היה להיזהר בעת נשיאתו, או שמא המוכר, שכאמור, התרשל באריזתו. זו השאלה העולה במסגרת תביעה זו.
התובע רכש בחנות של הנתבעת, הום סנטר, בשכונת תלפיות שבירושלים צבעים לסיוד ביתו. לבקשתו, עבר הצבע, מסוג נירוקריל 2000, תהליך של גיוון (ערבוב הצבע הלבן עם הגוון שבחר התובע). משהושלמה מלאכת הגיוון, קיבל התובע לידיו מיכל פלסטיק סגור במכסה, המכיל 5 ליטרים של צבע. משנפתח המכסה לצורך תהליך הגיוון, הוא לא נסגר שנית באופן הרמטי, כפי שנסגר מלכתחילה על-ידי היצרן. מסיבה זו, הצמיד מערבב הצבעים למכסה סרט הדבקה. מיכל זה של צבע, ועוד שני מיכלי צבע אחרים הונחו על-ידי התובע בעגלה של החנות, שנועדה לשרת את הלקוחות. את העגלה נטל התובע, לאחר שנעץ במקום המיועד לכך מטבע של 5 ש"ח כפיקדון. התובע שילם בקופת החנות עבור הצבעים שרכש, ועמד לצאת מהחנות. בעוד שני גלגליה הקדמיים של העגלה היו מחוץ לחנות, התהפכה העגלה. לטענת התובע, היה זה בשל הפרש הגבהים שבין פנים החנות לבין המדרכה שמחוץ לחנות. כתוצאה מכך, נשפך הצבע על רגלי התובע, ונעליו, מכנסיו והגרביים שלבש התלכלכו מהצבע (כפי שניתן לראות בתמונות שהגיש - ת/1, ת/2 ו-ת/3).
האירוע המתואר היה ביום 23.4.2007. מאז פנה התובע בכתב ובעל-פה אל הנתבעת, כדי שתפצה אותו על נזקיו (לכלוך המכנסים, הנעלים והגרביים) ומשסורב, הגיש את התביעה הנדונה.
הנתבעת לא הגישה כתב הגנה, אך בהתאם להוראת תקנה 10 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1977, הרשיתי לנציג מטעמה, להתגונן בעל-פה.
נציג הנתבעת, מר יוני איגוס, קצין הביטחון של הנתבעת באזור ירושלים, נכח במקום לאחר שהצבע נשפך. טענת ההגנה המרכזית שלו הייתה שהעגלה שבה השתמש התובע הייתה שבורה. גב העגלה (החלק הקרוב לידית) היה חסר והעגלה הייתה פתוחה לגמרי. מסיבה זו, כך לטענתו, נשפך הצבע. טענתו המרכזית היא אפוא, שהתובע התרשל בלקיחת עגלה פגומה. טענה זו לא הועלתה על-ידי מנהלת שירות הלקוחות של הנתבעת, במכתב התשובה ששלחה אל הנתבע (המכתב מיום 30.4.2007 צורף לכתב התביעה). שם נכתב שההנתבעת איננה אחראית לאופן הובלת המוצר "מרגע שיצא מהסניף", ושאחריותם היא רק לספק מוצר תקין, כפי שאכן נעשה. גם מר איגוס ביקש להדגיש שהצבע שנשפך הוחלף. ראייה לכך היא, שהתובע לא תבע את עלות הצבע שנשפך.
עם כל הכבוד לנתבעת, אין בידי לקבל את טענותיה. לא את אלו שנכתבו על-ידה במכתב לתובע, ואף לא את אלו שהשמיע הנציג מטעמה.
מקום שמוצר שלא נארז כהלכה, נשפך בשל כך, והסב נזק לרוכש, כי אז המוכר שהתרשל באריזתו, אחראי לנזק שנגרם. כך בין אם הדבר אירע בתוך החנות, במהלך היציאה מהחנות, כפי שהיה במקרה הנדון, או "מרגע שיצא מהסניף". צבע שנשפך עלול להסב נזק רב ועוגמת נפש רבה. הנזק אף עשוי היה להיות חמור בהרבה אילו, למשל, נשפך בתוך מכוניתו של התובע. אילו כך היה, לא הייתה הנתבעת יכולה להתנער מאחריותה לאריזה הרשלנית, רק בשל העובדה שהמוצר "יצא מהסניף".
במכירה של מוצר מסוג זה, אין להסתפק בהנחת המכסה המקורי במקומו והוספת סרט הדבקה. סגירה מסוג זה איננה יכולה למנוע מצב שבו המכסה ייפתח והצבע יישפך. סרט ההדבקה לכל היותר יכול לשמש "תמרור אזהרה" לכך שהאריזה איננה האריזה המקורית, כך שהמוצר לא סגור באופן הרמטי. אם אין אפשרות להחזיר את המכסה למצב המקורי, כפי שהוא נסגר בידי היצרן באופן הרמטי, כי אז על המוכר למצוא תחליף שישרת את מטרת הסגירה ההרמטית, כך שיימנעו נזקים. כך למשל, ניתן לארוז את מיכל הצבע שנפתח לצורך תהליך הגיוון, בנילון שעוטף היטב את מיכל הצבע, כך שאם המיכל ייפתח, תכולתו לא תישפך ותסב נזק.
מיכל הצבע נסגר באופן רשלני, ומי שסגר אותו, צריך היה, ואף יכול היה לצפות שהמיכל ייפתח. ממילא שגם יכול היה לצפות שאם ייפתח ותכולתו תישפך, כי אז יסב נזק מהסוג שנגרם לתובע.
למעלה מן הצורך אציין כי אפילו אמנם העגלה שבחר התובע הייתה מפורקת, אין בכך כדי לשנות הרבה ממסקנתי. עגלות פגומות שאינן מונעות נפילת מוצרים, אינן צריכות לעמוד לרשות הלקוחות. על אחת כמה וכמה שכך הם הדברים כשמדובר בעגלה המסופקת ללקוחות לאחר הפקדת פיקדון של 5 ש"ח, הננעצים בידית העגלה.
להוכחת נזקיו, הציג התובע תמונות. התובע נעל נעליים מסוג Clarks, שאותן, לדבריו, רכש כשלושה עד ארבעה חודשים קודם לכן, בחנות הפטורה ממס בשדה התעופה, תמורת 298$. הסכום הנתבע על-ידו בגין הנזק הבלתי הפיך לנעליים היה בסך 1,200 ש"ח. כן תבע סכום צנוע של 250 ש"ח עבור זוג המכנסיים שלבש, ועוד 35 ש"ח עבור הגרביים. נוסף על כך, תבע 1,000 ש"ח עבור עוגמת נפש.
מן הטעמים המפורטים מעלה, ומשהגעתי לכלל מסקנה שמיכל הצבע נארז בצורה רשלנית, וכי רשלנות זו היא הגורם לנזק, ממילא שעל הנתבעת לפצות את התובע על נזקיו.
לאור האמור, הנתבעת תפצה את התובע בסכום של 1,485 ש"ח עבור הנזק לבגדיו, ו-250 ש"ח נוספים עבור עגמת הנפש שנגרמה לו. על כך תוסיף עוד 115 ש"ח הוצאות משפט.
סה"כ תשלם התובעת לנתבע 1,850 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום, ואם לא ישולם במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
ניתן היום כ"א באב, תשס"ז (5 באוגוסט 2007) בהיעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים להצדדים.
003177/07תק 330 תמר בר אשר צבן