ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות נתניה
|
3076-06
15/08/2007
|
בפני השופט:
ד"ר רבינוביץ ברון איריס
|
- נגד - |
התובע:
אלון גל
|
הנתבע:
"אינטר ספייס בע"מ"
|
פסק-דין |
1. התובע, אלון גל, הגיש תביעה על סך 17,800 ש"ח כנגד הנתבעת, "אינטר ספייס בע"מ".
התובע הינו הבעלים של אתר אינטרנט ("גל סייל") שבאמצעותו הוא מוכר מוצרי חשמל באינטרנט. התובע, איחסן את האתר בתשלום אצל הנתבעת.
לטענת התובע, כפי שפורט בכתב התביעה, ביום 28.8.06, העבירה הנתבעת את האתר שלו לשרת חדש מבלי לעדכן אותו וכתוצאה מהמעבר קרס האתר ונגרמו לאתר נזקים בלתי הפיכים. לדבריו, ניסו אנשי הנתבעת במשך שלושה ימים לתקן את הנזק שגרמו, אך הצליחו לתקן רק חלק קטן מהתקלות. כתוצאה מכך נאלץ לבנות אתר חדש על שרת בחברה אחרת בעלות של אלפי דולרים. כמו כן, לטענתו, נגרמו לו הפסדים של מכירות וכן נגרם לו אובדן של עשרות אלפי לקוחות רשומים החברים במאגר האתר.
2. הנתבעת הודתה כי אכן במהלך שידרוג לשרת חדש, קרס האתר של התובע. לטענת הנתבעת, האתרים של שאר לקוחותיה עברו לשרת החדש ללא כל תקלות והבעיה במעבר של האתר של התובע נבעה מכך שהיה כתוב בטכנולוגיה מיושנת. לדבריהם, תכנת מטעמם עבד במשך שלושה ימים בניסיון לשדרג את התוכנה ולאחר שהבינו שאין אפשרות לעשות כן, החזירו את האתר של התובע חזרה לשרת הישן כאשר המעבר בין השרתים נעשה על ידי שינוי כתובת ניתוב, ואילו בשרת המקורי של התובע לא נעשה כל שינוי.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי במסגרת הסכם השירות באתר שלה, מוגבלת אחריותה כלפי לקוחותיה באופן שאיננה מחויבת לפצותם בגין נזקים תוצאתיים.
עוד טענה הנתבעת כי התובע כלל לא הוכיח את נזקיו וכי הנזקים הנטענים על ידו אינם תואמים כלל את היקף מכירותיו באמצעות האינטרנט וכי עיקר עיסוקו והכנסותיו נובעים מחנויות רגילות והתובע הציג את מכלול עסקיו כאילו נעשה באמצעות האינטרנט.
3. בדיון שמעתי את התובע וכן את מנהל הנתבעת, מר נוסצקי.
התובע טען בדיון כי מעולם לא חתם על הסכם השירות וכי איננו מחוייב לו. עוד טען כי אף לאחר שלושת הימים שבהם הושבת האתר המשיכו להופיע הודעות שגיאה ולכן בחודש אוקטובר עבר לאחסן את האתר אצל ספקית אחרת. התובע שנשאל לעניין זה, לא הציג כל הוכחות לגבי שיעור ההפסדים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מהפסד מכירות במשך שלושת הימים בהם האתר היה מושבת ובחודשיים עד למעבר מהנתבעת לאיחסון האתר אצל ספקית אחרת.
נציג הנתבעת טען בדיון כי הסכם השירות מופיע באתר האינטרנט של הנתבעת והינו מחייב. עוד חזר וטען כי לאחר שלושת הימים חזר האתר של התובע לפעול כפי שפעל קודם לכן וכי האתר של התובע לא ניזוק.
התובע הציג את הסכם השכירות עם הספקית החדשה לה הוא משלם דמי שכירות וטען כי מאחר והאתר נהרס, נאלץ לשלם יותר בגין השכירות.
נציג הנתבעת טען כי מהמסמכים שהוגשו על ידי התובע, עולה כי הוא משלם שכירות בגין איחסון האתר כפי ששילם לנתבעת. עוד טען כי האתר של התובע לא ניזוק וכי יכול היה לפנות אליהם ולקבל את האתר.
4. אני מוצאת כי הנתבעת אחראית לכך שהאתר של התובע לא פעל במשך שלושה ימים. לגבי התקופה שלאחר מכן ועד לתום תקופת השכירות לא השתכנעתי כי האתר לא חזר לפעול, הגם שאני מקבלת את טענת התובע שהיו תקלות בפעילותו.
הנתבעת לא הוכיחה כי התובע קיבל על עצמו את תנאי הסכם השירות, שבו נכלל לטענתה סעיף הפוטר אותה מאחריות לנזקים תוצאתיים, ולכן אינה יכולה להסתמך על סעיף זה להגנתה.
5. בכל הנוגע לגובה הנזק, התובע לא הביא כל הוכחות לגבי הנזקים של הפסד ההכנסות שנגרמו לו לטענתו וזאת, למרות שהנתבעת הכחישה כי נגרם לו נזק וטענה בפירוט לעניין זה בכתב ההגנה.
6. כמו כן, לא השתכנעתי בטענת התובע כי בעקבות הנזק שלטענתו נגרם לאתר, נאלץ לשלם סכום גבוה יותר לצורך בניית אתר חדש ואיחסונו.
החשבונית שהציג מחברת לייף די.אנ.אס מתייחסת לסכום שכירות של 2,556 ש"ח לשנה שהינו דומה לסכום ששילם לנתבעת ועמד על סך של כ-2,200 ש"ח לשנה. הסכומים הנוספים ששילם הינם בגין דמי התקנה חד פעמיים בסך 434 ש"ח ושינויים ותוספות באתר אינטרנט בסך 434 ש"ח ולא ברור מה בין סכומים אלו לטענת התובע בכתב התביעה כי העלות של הקמת האתר החדש היתה אלפי דולרים.
7. לנוכח האמור, אני מוצאת כי הפיצוי לו זכאי התובע עומד על גובה דמי השכירות ששילם לנתבעת, בגין התקופה ממועד ביצוע השדרוג שלא צלח ועד לתום תקופת השכירות של האתר, העומד בהתחשב בכך ששילם לנתבעות סך של 2225 ש"ח לשנה, על סך של 550 ש"ח, וכן לפיצוי גלובלי בגין אי הנוחות וההוצאות שנגרמו לו כתוצאה מהתקלה שנגרמה, בסך של 750 ש"ח .
סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1300 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 450 ש"ח. התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום, במשלוח בדואר רשום לכתובתו של התובע.
אם לא ישולם הסכום במלואו ובמועדו יתווספו לו במקרה זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.