פינקלשטיין נ' הרישוי רחובות ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה לדחיית התובענה כנגד הנתבעים 1-3 , בטענה לחסינות עובד ציבור כאמור בסעיף 7א לפקודת הנזיקין (נוסח חדש)

יצוין כי מכתב התביעה שהוגש היה קושי לדלות את העובדות המהוות בסיס לתביעה ומה שהובן מתוכו ומתוך בקשת המדינה הוא, כי התובע נקנס בגין שתי עבירות תנועה מהשנים 2006-2007. התובע טוען, כי הוא מעולם לא עבר עבירות אלו – וכלשונו- "עשו זיוף משמכים בקבלות בכנסים". התובע נדרש להשתתף בקורס נהיגה נכונה בגין אותן עבירות תנועה שיוחסו לו ומשלא התייצב לקורס הנהיגה הנכונה, נשלל רישיונו על ידי משרד התחבורה. לטענת התובע, ההחלטה לשלול רישיונו- אינה חוקית מכיוון, שהוא לא היה צריך להשתתף בקורס נהיגה נכונה מכיוון שלא עבר עבירות תנועה כאמור.

התובע עותר לסעד כספי בסך 2,500,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה משלילת רישיונו וזאת בשל התנהלותם של הנתבעים- העובדים במשרד הרישוי, שלטענתו ההחלטה בדבר שלילת רישיונו 'יצאה תחת ידם'.

2.מדינת ישראל (להלן:- "המדינה") הגישה הודעה לפי סעיף 7ב לפקודת הנזיקין לפיה קיימת לנתבעים חסינות עובד ציבור בהתאם לסעיף 7א לפקודת הנזיקין, זאת מאחר והמעשים המיוחסים להם בכתב התביעה (ההחלטה לשלול רישיונו של התובע) נעשו תוך כדי מילוי תפקידם כעובדי משרד הרישוי ומכוח תפקידם השלטוני, ומכאן שיש לדחות את התביעה נגדם.

הכרעה:

3.סעיף 7 א(א) לפקודת הנזיקין קובע כך:

"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

סעיף 7ב לפקודה קובע כי:

"(א) הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת.

(ב) ביקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן (א), כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה – תידחה התובענה נגדו, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו".

4.בבקשה לסילוק על הסף כנגד נתבעים שהינם עובד ציבור, על בית המשפט לבחון את סבירות החלטת המדינה להכיר בחסינות העובדים על פי אמות המידה של המשפט המנהלי:

"הבדיקה...נועדה אך ורק לבדוק את תקינות מעשה השלטון על-פי אמות-מידה של המשפט המינהלי, קרי – השיקולים שעמדו בבסיס החלטת ההכרה שהוגשה על-ידי המדינה לבית המשפט. ואילו במסגרת שמיעת הראיות לגופן תיבדק ותיבחן חבותה הנזיקית של המדינה, אשר באה לידי ביטוי בהתנהלות והתנהגות עובדיה כלפי החברה, והנזק הלכאורי שנגרם לחברה ולעסקיה בגין התנהלות זו" - בר"ע 1934/07 מ"י נ' ספוז'ניקוב.

מעיון בהודעת החסינות, שניתנה על ידי המשנה לפרקליט המדינה (בתוקף סמכות שהוענקה לה על ידי היועץ המשפטי לממשלה) בסעיף 3ז עולה כי: "המעשים המיוחסים לנתבעים 1-3 הינם מעשים שנעשו מתוקף תפקידם השילטוני כעובדי משרד הרישוי, כאמור בסעיף 7א(א) לפקודת הנזקין (נוסח חדש ), תוך מילוי תפקידם על פי דין כעובדי משרד הרישוי.

עוד נכתב בהודעה בסעיף 3ט כך: "...לא מצאתי כי בנסיבות הענין קיימת תשתית להתקיימות החריג לחסינות כמפורט בסעיף 7א(א) – מעשה ביודעין בכוונה לגרום נזק או מתוך שוויון נפש כלפי האפשרות לגרום נזק במעשה כאמור".

5.על פי עקרונות הפסיקה – בחינת סבירות ההודעה נראה כי במקרה דנן, ההחלטה בדבר ההכרה בחסינות אינה חורגת ממתחם הסבירות משמדובר בעובדי ציבור אשר קיבלו החלטה מתוקף תפקידם הציבורי ולכן יש לקבלה. כתב התביעה אינו מייחס לנתבעים חריגה מתפקידם או כוונת זדון בביצוע תפקידם.

6.מלשון סעיף 7ב(ב) לפקודת הנזיקין עולה כי במקרה של דחיית התובענה כנגד עובד הציבור יראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה. למותר לציין, אין בכך כדי למנוע מהתובע להוכיח את טענותיו כנגד הנתבעים במהלך ניהול התיק כנגד המדינה.

7.סוף דבר – הנני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 1-3 ובמקומם תבוא מדינת ישראל כנתבעת.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ב, 11 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.