פינוי מפארק דרום תל אביב

מובאות לפתחי שתי תובענות, שהדיון בהן אוחד, לסילוק יד של הנתבעים ממקרקעין המצויים ב"פארק דרום" בתל אביב.

מבוא ותמצית הטענות

1. בתובענה בת"א 36402-04-13 נתבעו גב' שולמית פאר וחתנה מר ניסים שירזי (להלן: "גב' פאר" ו - "מר שירזי") לסילוק יד ממקרקעין הידועים כחלק מחלקה 107 בגוש 6137 בת"א (להלן: "המקרקעין").
2. בתובענה בת"א 42146-04-13 נתבע בנה של הגב' פאר, מר יעקב פאר (להלן: "מר פאר"), לסילוק יד מהמקרקעין. יצוין כי בתחילה הופנתה תביעה זו נגד מר משה תומר דויטשמן, אך לאחר מכן שונה שם הנתבע לשמו של מר שירזי.
3. בכתב התביעה נטען כי לטובת התובעת נרשמה הערה על המקרקעין לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות, כי על המקרקעין חלה תוכנית מתאר מספר 1358 ד' – פארק דרום, והם מיועדים לשטח ציבורי פתוח לצורך הרחבת הפארק, וכי בהתאם לסעיף 11 לתקנון התוכנית, השטחים מיועדים לצרכי ציבור ויופקעו וירשמו על שם התובעת (ראו הנסח נספח א' לתצהיר הגב' ינאי מטעם התובעת, וכן העתק תקנון תוכנית, תשריט ופרסום ברשומות, נספח ב' לתצהיר).
4. עוד נטען כי ביום 2.2.04 פרסמה הוועדה המקומית הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות, לפיה המקרקעין דרושים לתובעת לצרכי ציבור (ראו העתק פרסום הודעת ההפקעה, נספח ג' לתצהיר גב' ינאי).
5. בנוסף נטען כי פולשים רבים השתלטו על חלק מאזור הפארק, החולש על למעלה מ-1,000 דונם, כאשר במועד בלתי ידוע, ככל הנראה בין התאריכים 14.8.65-29.5.68, החלו הנתבעים לפלוש למקרקעין, תוך הקמת מבנה בשטח קטן, אשר הוסר בשנת 1978.
6. עוד נטען כי מאז פלשו הנתבעים לסירוגין לחלק מהמקרקעין, תוך שבמקביל נהרסו מבנים, ובשנת 1995 נהרסו כל המבנים בשטח.

לשיטת התובעת, מאוחר יותר חזרו הנתבעים לפלוש למקרקעין ובנו מבנים נוספים, כך שנכון למועד הגשת תצהיר גב' ינאי, מחזיקים הנתבעים או מי מטעמם בשטח כולל של כ-2,400 מ"ר עליו הוקמו מבנים שלא כדין (סעיף 14 לתצהיר הגב' ינאי).

7. כמו כן נטען על ידי התובעת כי מר פאר ובני משפחתו קבלו בעבר לפנים משורת הדין, תשלום ממנהל מקרקעי ישראל, עבור פינויים משטח הפלישה, במסגרת הסכם פינוי, אך לאחר קבלת הפיצוי חזר מר פאר ופלש פעם נוספת למקרקעין (סעיפים 23 ו-24 לתצהיר הגב' ינאי).
8. הנתבעים העלו שורת טענות, ואפרט אותן בתמצית:

• גב' פאר טענה לבעלות במקרקעין. לשיטתה, היא מתגוררת במקום למעלה משבעים שנה, מאז שנות הארבעים, טרם הקמת המדינה. לדבריה, ביום 28.10.41 רכש אביה המנוח חלק מהמקרקעין ממר יעקב מויאל ומר סלוטור נער, בהתאם לחוזה שצורף כנספח א' לתצהירה (להלן: "ההסכם"), תמורת 58,125 לירות.

לדבריה, נרכשו 2,206 מ"ר מהמקרקעין, כאשר צוין בהסכם כי מדובר בגוש 7137 חלקה 26 הישנה (אין חולק בין הצדדים כי חלקה 26 הפכה ברבות הימים לחלקה 107; ראו עמ' 27 לפרוטוקול, ש' 13). גב' פאר טוענת כי מסיבות שונות לא נרשמה הבעלות במקרקעין, ומבקשת מבית המשפט לקבוע את בעלותה אגב גררא.

• הנתבעים טוענים כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את זכויותיה במקרקעין, שכן רק חלק מהחלקה הופקע, ואין ראיה כי אחיזת הנתבעים בחלק מהמקרקעין מתייחסת לשטח שהופקע. בהקשר זה טענו גם כי לא צורפה מפת מדידה בניגוד לדין.
• עוד טוענים הנתבעים, לחילופין, כי הינם ברי רשות בלתי הדירה במקרקעין, ולמצער, כי יש לפצותם במידה ויפונו מהמקרקעין.
• טענת התיישנות.
• טענת דיירות מוגנת.

זכויות התובעת במקרקעין וזכותה לתבוע פינוי

9. כאמור לעיל, התובעת פרסמה הודעה על הפקעה ביום 2.2.04 בהתייחס לחלקה 107 נשוא התביעה (נספח ג' לתצהיר גב' ינאי). עוד אין חולק כי ההפקעה לא התייחסה לכל החלקה אלא רק לחלק ממנה, כאשר לדברי גב' ינאי המדובר במרבית החלקה וכדבריה "80 ומשהו אחוז" (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 29 – 32).