בג"צ
בית המשפט העליון ירושלים כבית משפט גבוה לצדק
|
7395-18
25/10/2018
|
בפני הרכב השופטים:
1. נ' הנדל 2. י' וילנר 3. א' שטיין
|
- נגד - |
העותרים:
1. יצחק זאב פינדרוס 2. אגודת החרדים דגל התורה 3. רשימת מועמדים לעיריית אלעד "גשר" 4. שס התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה
עו"ד עמית חדד; עו"ד אושר רובינגר; עו"ד מאיר אברהם; עו"ד ד"ר קרן שפירא-אטינגר; עו"ד פרופ' רון שפירא
|
המשיבים:
1. בית משפט המחוזי מרכז 2. שי נתן 3. כהן אייל- מנהל בחירות באלעד 4. שר הפנים 5. המפקחת הארצית על הבחירות
עו"ד פרופ' אביעד הכהן; עו"ד משה יפה; עו"ד יורם אברהמי (בשם משיב 2) עו"ד רועי שויקה (בשם משיבים 3-5)
|
נימוקים לפסק הדין |
השופט נ' הנדל:
מונחת לפנינו עתירה, המופנית כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"מ 31621-10-18, כבוד השופט א' סטולר), אשר קיבל את ערעורו של משיב 2 על החלטת מנהל הבחירות באלעד, וקבע כי יש להורות על פסילת עותר 1 (להלן: העותר) מהתמודדות בבחירות המקומיות לראשות העירייה ועל מחיקתו מרשימת המועמדים של עותרת 3. זאת, מהטעם שאינו עומד בתנאי סעיף 7(א)(3) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הבחירות), משום שמקום מגוריו הקבוע אינו בעיר שלראשותה הוא מתמודד.
רקע, הליכים קודמים וטענות הצדדים בעתירה
- ביום ה-27.9.2018 הגיש העותר את מועמדתו לתפקיד ראש עיריית אלעד, במסגרת הרשימה שהוגשה מטעם עותרת 3. כשבוע ימים לאחר מכן פנה משיב 2 למנהל הבחירות באלעד וביקש לפסול את העותר מהתמודדות לבחירות מטעמים שונים, כאשר הרלוונטי לעניינו הוא היעדר עמידתו בתנאי הסעיף האמור, שכן מקום מגורי הקבע שלו איננו בתחום העיר אלעד, אלא בירושלים. כך, לשיטת משיב 2, ליום הגשת רשימת המועמדים העותר עבד בירושלים, שם משפחתו התגוררה (ומתכוונת להמשיך להתגורר), שם הוא לן, שם בית הקבע שלו, שם הוא עורך את קניותיו וסידוריו ושם הוא מבלה עם מרעיו. בעקבות המידע שהוצג בפניו פנה מנהל הבחירות לעותר וביקש את תגובתו, ולאחר שזו נתקבלה מצא לנכון לדחות את טענותיו של משיב 2 ולקבוע כי אין לפסול את מועמדתו של העותר.
- לנוכח החלטת מנהל הבחירות, הגיש משיב 2 עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים וחזר בפניו על טענותיו. בית המשפט קיבל את טענת המשיב לעניין מקום מגוריו הקבוע של העותר וקבע, על סמך התשתית הראייתית שהוצגה בפניו ולאור המבחנים שנקבעו בפסיקה, כי מקום מגורי הקבע של העותר איננו באלעד.
כך, מבחינת מקום מגורים, נקבע כי העותר אמנם שכר דירה באלעד שבוע עובר למועד הגשת רשימת המועמדים, אך נראה כי עד למועד הרלוונטי הייתה הדירה בלתי מרוהטת וכלל לא שימשה אותו למגורים, וזאת לעומת הדירה, המאובזרת היטב, שהעותר מחזיק (ומתכוון להמשיך להחזיק) בירושלים. כמו כן, מחוזה השכירות של הדירה באלעד עולה כי לא מדובר בהסכם סטנדרטי, משום שקיים בו סעיף הקובע שהוא ניתן לביטול על-ידי שני הצדדים בהודעה בת 30 ימים מראש, מה שמעיד כי לא מדובר בהסכם שכירות לטווח ארוך, אלא בהסדר זמני שנועד ליצור מצג של מגורים באלעד. מבחינת הסדרי לינה, נקבע כי העותר מתכנן ללון בירושלים שלושה או ארבעה לילות בשבוע. מבחינת משפחתו של העותר, עולה כי אשתו ושלושת ילדיו מתכננים להמשיך ולהתגורר בירושלים, וכן ילדיו יוסיפו ללמוד שם. בעניין זה העיר בית המשפט המחוזי כי אמנם העותר העביר את כתובתו במרשם האוכלוסין מירושלים לאלעד, אך הוא עשה זאת גם ביחס לבני משפחתו בעוד שהיה ידוע לו שהם אינם מתכננים להתגורר שם, מה שמעיד על ניסיון חסר תום לב ליצור מצג שווא בפני מנהל הבחירות בדבר מיקום מרכז חייו. מבחינת מקום עבודתו, במועד הגשת הרשימות כיהן העותר כסגן ראש העיר ירושלים וכחבר מועצת העיר. ואולם, בניגוד להוראות הדין, הוא הודיע למזכיר מועצת העיר על העברת מקום מגוריו רק כשבוע ומחצה לאחר שהעתיק את כתובתו במרשם האוכלוסין, והתפטר רק שלושה ימים לאחר הודעה זו. לגישת בית המשפט המחוזי, אם אכן גמלה בליבו של העותר ההחלטה להעתיק את מרכז חייו לאלעד, היה עליו להתפטר קודם לכן מתפקידיו בעיריית ירושלים, כפי שנדרש ממנו על-פי חוק. בנוסף, נקבע כי העותר עורך את הרוב המכריע של קניותיו וסידוריו בירושלים, וכי הוא קשור בקשר עז לרבו ולבית הכנסת שבראשותו הממוקם בירושלים, כמו גם לישיבה הממוקמת שם, וזאת בניגוד לקשריו באלעד. על רקע כל אלו, קבע בית משפט קמא כי העותר אינו עומד בתנאי סעיף 7(א)(3) לחוק הבחירות ויש לפסול את מועמדתו. מכאן העתירה המונחת לפנינו.
- לטענת העותר, בית המשפט המחוזי לא בחן את סבירות ההחלטה של מנהל הבחירות באלעד, אלא החליף את שיקול דעת הגורם המוסמך בשיקול דעתו שלו, ועל כן פסק דינו ניתן בהיעדר סמכות, מה שמצדיק, לטענתו, את התערבותו של בית משפט זה בשבתו כבג"ץ. בנוסף, העותר גורס כי שגה בית המשפט המחוזי שגיאה היורדת לשורשו של ההליך, בכך שבחן את מקום מגורי הקבע שלו על סמך מבחנים אובייקטיביים בלבד, שעניינם זיקותיו של הפרט למקום מסוים וארעיות הניתוק ממנו, והתעלם מהמבחן הסובייקטיבי, המתמקד בכוונתו של הפרט לחיות במקום. כמו כן, העותר טוען כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא.
לטענת המדינה, לא קיימת הצדקה משפטית להתערבותו של בית משפט זה בשבתו כבג"ץ בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, וזאת בהתאם לסעיף 42(ג) לחוק הבחירות וההלכה שנקבעה בבג"ץ 6654/98 הלפרין נ' פקידת הבחירות לעיריית הרצליה פ"ד נב(5), 348 (1998) (להלן: עניין הלפרין). בנוסף, לגופו של עניין, המדינה וכן משיב 2 סומכים ידם על נימוקי פסק הדין של בית משפט קמא.
דיון והכרעה