פיינגולד נ' פלדמן ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין פגיעה ברכב.

ביום 15.10.09, בשעה 15:20 או בסמוך לכך, נסע התובע ברכב פרטי ברח' לוי אשכול בקרית אונו לקראת כניסה לככר תנועה. כ-70 מ' לפני הכניסה לככר מתמזגים שני נתיבי הנסיעה לכוון הככר לנתיב אחד, כאשר הנתיב הימני למעשה מסתיים. אותה עת בה נסע התובע לכוון הככר, נסע הנתבע 1 ברכב לאותו הכוון. הנתבע 1 הינו מורה לנהיגה במקצועו ובאותה עת נהג ברכבו תלמיד לנהיגה, כאשר הנתבע 1 יושב לצידו. בסמוך לאחר התמזגות הנתיבים ולפני הככר, אירעה התאונה, כאשר חלקו הימני האחורי של רכב התובע פוגע בחלקו השמאלי הקדמי של רכב הנתבע 1. כל אחד מהצדדים מאשים את משנהו באחריות לפגיעה.

לטענת התובע, הפגיעה אירעה כתוצאה מסטיית הרכב בו נסע הנתבע 1 מנתיבו הימני אל הנתיב השמאלי בו נסע התובע, וזאת לנוכח התמזגות הנתיבים. סטייה זו, טוען התובע, נעשתה בחוסר זהירות ובניגוד לכללי הנסיעה הנדרשים בנסיבות העניין. התובע תולה איפוא בנתבע 1 את האחריות הבלעדית לאירוע ועותר לחיובו בסך של 3,972 ש''ח. סכום התביעה מתבסס בעיקרו על עלות תיקון הנזקים אשר אליו מתווספים שכ''ט שמאי והוצאות כלליות.

לטענת הנתבע 1, אירעה התאונה לאחר קטע הדרך בו התמזגו הנתיבים וממש בסמוך לככר. טוען הנתבע 1, כי בשלב זה אצה הדרך לתובע והוא ניסה לעקוף את רכב הנתבע 1 במקום בו תנאי הדרך אינם מאפשרים זאת. ניסיונות של הנתבע 1 להסיט את הרכב ולהמנע מפגיעה לא צלחו לנוכח תנאי הדרך. הנתבע 1 איפוא טוען כי חוסר זהירותו ורשלנותו של התובע הם הגורמים לתאונה. מוסיף הנתבע 1 ומסביר כי 10 ימים לאחר אותו אירוע נגנב רכבו, שלכן לא הגיש מצידו תביעה לחיוב התובע על נזקיו הוא. הנתבעת 2 הינה מבטחת הנתבע 1 ומצטרפת לטענותיו. הנתבעים יחדיו, אף כופרים בסכומי הנזק הנתבעים.

התובע והנתבע 1 העידו בפני, חזרו על גרסאותיהם והציגו תמונות צבעוניות של מקום האירוע.

אין ספק כי לנוכח התמזגות הנתיבים הייתה החובה על הרכבים הנוסעים בנתיב הימני המסתיים לתת זכות קדימה לרכבים הנוסעים בצד שמאל של הדרך. כך ניכר מהתמרור המורה על התמזגות הנתיב הימני לנתיב השמאלי. דא עקא, שהתאונה נשוא תביעה זו אירעה אחרי שהנתיבים כבר התמזגו, כלומר, בשלב בו כבר היו שני הרכבים בנסיעה בנתיב אחד ויחיד. לכן, לא עצם החובה למתן זכות קדימה לנוכח ההתמזגות היא זו שיכולה להכריע במחלוקת בין הצדדים.

בשלב זה, כאשר ברור כי הפגיעה אירעה במקום בו מאפשר נתיב הנסיעה מעבר רכב אחד בלבד, הציגו הצדדים גרסאות עובדתיות סותרות. התובע טוען כי בשלב זה היה בנסיעה לפני הרכב בו נסע הנתבע 1 ואילו הנתבע 1 טוען, כי דווקא בסמוך לפני האירוע היה רכבו הוא לפני הרכב בו נהג התובע. אם אכן נכונה גרסתו של הנתבע 1 ואם אכן ניסה התובע לעקוף את הרכב בו נסע הנתבע 1, הרי שתנאי הדרך אינם מאפשרים זאת ולפיכך, סביר להניח כי האחריות לאירוע הינה על התובע דווקא. מאידך, אם אכן נכונה גרסת התובע, תהא הנטיה לראות דווקא בנתבע 1 את האחראי לאירוע.

כלל יסוד במשפט האזרחי הוא, כי המוציא מחברו, עליו הראייה. על התובע מוטל הנטל לשכנע בנכונות גרסתו ובמצב בו כפות המאזניים מאויינות, התוצאה הינה שהתובע לא עומד בנטל זה. בנסיבות העניין, לא השתכנעתי כי גרסתו של התובע עדיפה על זו של הנתבע 1.

זאת ועוד, אין מחלוקת כי עת האירוע היה רכבו של הנתבע 1 במהלך שיעור נהיגה, כאשר מן המפורסמות הוא כי רכבים בהם נוסעים תלמידי נהיגה מסומנים על מנת שכל הסובב אותם יראה וידע ויזהר. במצב זה ולנוכח סמיכות המרחקים בין הרכבים, מוטלת הייתה על התובע דווקא חובה יתרה להזהר, להשמר ולכבד מצב בו לצידו תלמיד העושה את צעדיו הראשונים על הכביש. לא זו בלבד איפוא, שלא השתכנעתי מגרסת התובע, אלא שאני סבור כי הייתה עליו החובה להזהר שבעתיים כאשר הוא נוכח בהמצאות רכב לימוד נהיגה בסביבתו. ואם מאידך לא הבחין התובע ברכב לימוד הנהיגה, הרי שאחריותו גדולה שבעתיים.

בנסיבות העניין איפוא, אני דוחה את התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבע 1 בסך של 250 ש''ח.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום י"ט אלול תש"ע, 29/08/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן