פטור מהפקדת ערבון לבעל דין שהינו "עותר ציבורי"

1.        בהליך שבכותרת נקבע ערבון בסך 50,000 ש"ח ולפני בקשה לפטור מהפקדתו או לחלופין הפחתת הסכום לכדי 2,000 ש"ח. עניינו של ההליך הוא עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 8379/06. פסק הדין נשוא העתירה עסק בשתי עתירות לעניין תוקפם של החלטות וצווי סגירה לגני אירועים הבנויים שלא כדין. בפסק הדין נדחו העתירות לעניין הצווים שהוצאו. עתירתו של העותר בהליך שבכותרת נדחתה בלא צו להוצאות בעוד שהעתירה האחרת (בג"ץ 8411/06) חויבה בהוצאות בסך 40,000 ש"ח.

2.        המבקש בהליך שלפני - הוא העותר בדנג"ץ 9865/06 - טוען כי יש לפטור אותו מערבון או להפחיתו שכן מדובר בעותר ציבורי שהוא חבר כנסת ואין לו נגיעה אישית לעניין. עתירתו המקורית לבית משפט זה לא חויבה כאמור בהוצאות. לטענתו, סיכויי ההליך טובים. המשיבה טענה לפני כי אין עילה לבקשה שכן לא בוסס חוסר יכולת כלכלית ואף סיכויי ההליך אינם טובים. למרות זאת, "ובהתחשב בהיותו של המבקש חבר כנסת" (סעיף 9 לתגובתה מיום 4.2.07), השאירה המשיבה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

3.        לאחר עיון בחומר שלפני באתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה. נקודת המוצא הינה כי בהליכים מסוג זה על בעל דין היוזם הליך לערוב להוצאות בעל הדין שכנגד. לענין זה, אין להבדיל בין בעל דין שהוא "עותר ציבורי" לבין בעל דין שאינו כזה (ראו והשוו רע"א 4355/02 לירן נ' החברה הכלכלית לראש העין בע"מ (לא פורסם)), אם בשל חובת השוויון בין בעלי הדין, ואם בשל זכותו העצמאית של בעל הדין שכנגד לערובה בגין הוצאות שיפסקו לזכותו, אם יפסקו. כך הדבר במיוחד, נוכח העובדה כי היותו של בעל דין "עותר ציבורי" אינה מהווה מגן וחסינות בפני פסיקת הוצאות לחובתו, וכבר היו דברים מעולם, וממילא אין הצדקה לקבוע כי "עותר ציבורי" ככזה יהא פטור מחובת הפקדת ערבון (ראו בג"ץ 6561/96 התנועה למען איכות השלטון נ' הכנסת (לא פורסם); רע"א 1498/97 גרפי נ' פלאפון תקשורת בע"מ (לא פורסם)).

4.        יחד עם זאת, אין לכחד כי למעמדו של בעל דין כ"עותר ציבורי" יכול ותהא השלכה על קביעת הערבון בהליך זה או אחר. אכן, ככל שסביר הוא שלא יחויב בהוצאות בהליך, כך יכול וישמט הבסיס תחת חיובו בערבון. זאת ועוד, הגם שיש ו"עותר ציבורי" מחויב בהוצאות בגין הליך שהיה צד לו, אין חולק כי שיעור ההוצאות בו יחויב יהא לא פעם נמוך מן המקובל וזאת בשים לב למעמדו, לחשיבות האינטרס הציבורי שבשמו יזם את ההליך ולהיעדר עניין אישי בהליך (ראו והשוו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (לא פורסם)). גם שיקול זה מצריך התחשבות לעניין הערבון.  לבסוף, אין חולק כי יש למנוע תוצאה לפיה "עותר ציבורי", הפועל בשם אינטרס הציבורי , יורתע הרתעת יתר מנקיטת הליך בשל חובת הפקדת ערבון והחשש מפסיקת הוצאות לחובתו. לא בכדי קיימים במשפט ההשוואתי הסדרים שמטרתם מניעת חבות מוגברת בהוצאות של "עותרים ציבוריים", למשל על דרך של מתן צו בתחילת ההליך, המגביל מראש את שיעור ההוצאות בו יכול ויחויב "עותר ציבורי" (וראו לעניין זה, Richard Clayton, Public Interest Litigation, Costs and the Role of Legal Aid, 2006 Public Law 429; R.v. Secretary of State for Trade Industry [2005] EWCA civ. 192. ).

5.        על רקע זה יש לבחון את נסיבות המקרה שלפני. נכון הדבר כי לא הוכח חוסר יכולת כלכלית להפקדת ערבון ודי בטעם זה בכדי לשלול פטור מהפקדת ערבון מטעמי חוסר יכולת כלכלית. עם זאת, יש ליתן במקרה שלפני משקל למעמדו של העותר כ"עותר ציבורי" במובן זה שנראה כי הסיכוי כי יפסקו הוצאות משמעותיות לחובתו אינו גבוה, אם שעה שבפסק הדין נשוא ההליך לא חויב בהוצאות; אם נוכח היותו "עותר ציבורי" כאמור, כאשר גם אם יפסקו הוצאות, יהיו הן כפי הנראה בשיעור מינימאלי. במצב דברים זה, ונוכח עמדת המשיבה, נחה דעתי כי יש לקבל הבקשה ולהורות על פטור מערבון בהליך שבכותרת, וכך אני מורה.

ניתנה היום, כ"ג בשבט תשס"ז (11.2.2007).      

                                                                         יגאל מרזל, שופט

                                                                                  ר ש ם               

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   לח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il