פסק דין
עניינה של תביעת התובע, הינו קבלת סך של 30,000 ₪ בגין שירותי סעד ורווחה אישיים ומיוחדים שניתנו על ידי התובע למנוחה דבורה קסטלר ז"ל (להלן: "המנוחה") טרם פטירתה.
הנתבעת הינה בתה של המנוחה ויורשת עיזבונה.
התובע רואה חשבון במקצועו. ביום 29.7.03 חתם התובע עם עו"ד א. אבריאל על "הסכם למתן שירותים וניהול" (להלן: "ההסכם") עם הוריה של הנתבעת. התובע טוען, כי השירותים נשוא תביעתו, הינם שירותיים אישיים שאינם נכללים במסגרת ההסכם הנ"ל, ועל כן, הינו זכאי לקבל מעיזבונה של המנוחה סך של 32,500 ₪ עבור עלות השירותיים האישיים שנתן למנוחה טרם מותה. על מנת להקנות סמכות לבית המשפט לתביעות קטנות, התובע העמיד תביעתו ע"ס 30,000 ₪.
הנתבעת כפרה בכל השירותים הנטענים על ידי התובע, ומכל מקום, הנתבעת טוענת, כי על פי סעיף 3ג' להסכם, התובע היה מחויב לדאוג לרווחתה של המנוחה במידה ותתקשה לתפקד, כולל העברה לבית אבות.
ומהן הפעולות הנטענות על ידי התובע:
בתקופה שבין יוני עד אוגוסט 2009, טיפל ביישום החלטה שיפוטית, לפיה היה על המנוחה לפרק ולפנות קירות וגג מאסבסט במחסן הסמוך לביתה של המנוחה, ולבניית המחסן מחדש.
החל מאמצע אוגוסט 2009, עקב הידרדרות מצבה של המנוחה, התובע טיפל בה, ווידא ביקורת והשגחה רפואית וייעוץ סיעודי, ארגן השגחה מתמדת בביתה ל- 24 שעות ביממה ע"י איתור מטפלות מקצועיות להשגחה ולטיפול בבית, ארגון יומיומי של סדר עבודות המטפלות במשמרות, וידא אחזקה נאותה של הבית וביצוע קניות שוטפות, דיווחים למוסדות השונים (המוסד לביטוח לאומי, קופ"ח, אגף השיקום בצה"ל ועוד), דיווח באופן יומיומי על מצבה של המנוחה לבני משפחתה בחו"ל, לרבות לנתבעת.
התובע טוען, כי השירותים הנ"ל ניתנו בתיאום עם הנתבעת ועם קרובי משפחתה של המנוחה, בארץ ובחו"ל, ולטענתו, הוא זכאי לתמורה בגינם, מאחר ושירותים אלה אינם נכללים במסגרת שכר הטרחה השוטף שהיה מקבל מכוח ההסכם. לטענתו, ההסכם חייבו לטפל בעניינים פיננסיים בלבד. עוד טוען התובע, כי בהתחלה הוא נתן את השירותים נשוא תביעתו באופן התנדבותי, לאחר מכן, בסיכום עם הנתבעת. לכשנשאל מה הייתה התמורה שהיה אמור לקבל עבור אותם שירותים, התובע השיב, כי לא סיכם עם הנתבעת על תמורה כלשהי עבור ביצוע השירותים הנ"ל. לטענתו, זה היה מובן מאליו והיה ברור לו, לנתבעת ולבני משפחתה האחרים של המנוחה, כי השירותים הנ"ל הוא אינו עושה בהתנדבות.
עיון בסעיפים 3 ב' (לפיו, עוה"ד ורואה החשבון -התובע- יטפלו בכל בעיה המתעוררת בנכסים של משפחת קסטלר) ובסעיף 3 ג' להסכם (לפיו, עוה"ד ורו"ח –התובע- יטפלו בדאגה לרווחתם של משה ודבורה –המנוחים- במידה ויתקשו לתפקד בחיי היום יום שלהם עקב ירידה במצבם הבריאותי כולל העברתם לבית אבות שיהא ברמה גבוהה, אם ידרש), מוכיח בעליל, כי השירותים נשוא כתב התביעה, הינם חלק בלתי נפרד מההסכם, וברי כי התובע לא עשה אותם שירותים בהתנדבות ו/או בחינם. התובע קיבל תמורה על פי ההסכם.
זאת ועוד, שכר טרחתו של התובע אשר סוכם על פי ההסכם, אינו עבור השירותים הפיננסיים כנטען על ידו, אלא דווקא עבור השירותים נשוא כתב התביעה. והראיה לכך, על פי סעיף 5א' להסכם, ניתן לראות בבירור, כי שכר טרחתו של התובע עבור ניהול הספרים והגשת דו"חות למס הכנסה עבור משפחת קסטלר, שולם בנפרד מהתשלומים אשר סוכמו על פי ההסכם.
למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין, כי התובע לא הצליח להוכיח קיומו של הסכם נוסף כלשהו עבור אותן פעולות ושירותים שנעשו על ידו, לא הצליח להוכיח כי סוכמה עבורם תמורה נוספת כלשהי. נהפוך הוא, הוכח מפיו של התובע, כי לא סוכמה כל תמורה עבור אותם שירותים. לא זו אף זו: המנוחה, היא זו ששילמה למטפלות והיא זו שמימנה את מלוא העלויות עבור הריסת המחסן, פינויו ובנייתו מחדש. כל הארגון הנטען מסביב על ידי התובע, ככל שנעשה, נעשה במסגרת ההסכם ותו לא.
אשר על כן, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.
עיינתי בתביעה שכנגד ולא שוכנעתי, כי הנתבעת הצליחה להוכיח, לפי מאזן ההסתברויות, את טענותיה המועלות בכתב התביעה שכנגד. אשר על כן הנני מורה על דחיית התביעה שכנגד.
לא מצאתי ממש אף בטענת הפרת החיסיון. תביעתו של התובע עניינה קבלת תמורה עבור שירותים שניתנו על ידו ללקוח ושלטענתו לא קיבל בגינם שכ"ט. התובע לא חשף מידע כלשהו אודות לקוחותיו, מלבד מה שהיה נחוץ לצורכי תביעתו, ואין לראות בכך משום הפרת חיסיון כלשהו.
בנסיבות, אין צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.
ניתן היום, כ"ח חשון תשע"א, 05 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.