פסק דין
רקע כללי וטענות הצדדים:
1.זוהי תביעה לפיצויים בסך 100,000 ₪ על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ב – 1965.
2.התובע והנתבע חברים באגודה השיתופית אפיקים (להלן: "קיבוץ אפיקים"). התובע התמנה מטעם הקיבוץ כמפקח על פרויקט כפר הנופש (להלן: "הפרויקט"), שנבנה על ידי חברת דוראל על אדמות הקיבוץ.
הנתבע היה עד לאחרונה יו"ר מועצת קיבוץ אפיקים.
3.בין השניים התעוררה מחלוקת באשר למספר יחידות נופש שאמורות להיבנות בפרויקט, כשהתובע גורס כי יש לפעול בהתאם לחוזה המקורי עם דוראל לבניית 24 יחידות, ואילו הנתבע גורס כי עקב שינוי בתב"ע החלה על הקיבוץ, ועקב שינויים תכנוניים של הכביש ושל הצורך בבניית ממ"דים ליחידות הנופש, לא נותר אלא לבנות 19 יחידות בלבד.
4.מחלוקת זו מצאה את ביטוייה בהתבטאויות הדדיות על גבי עלון הקיבוץ, אשר לשניהם הייתה גישה חופשית אליו, ושניהם התבטאו בו בצורה חופשית והביעו את עמדותיהם ונימוקיהם בחופשיות.
5.באחת מהתגובות של הנתבע לכתבת התובע על מה שקורה בפרויקט, כתב הנתבע ביום 9.7.09 כי:
"אין לי כוונה להתכתש עם עמוס מעל דפי העלון – וגם החלטתי שלהבא לא אגיב. אבל פטור בלא כלום אי אפשר – חצאי אמיתות ועובדות מסולפות גרועות משקר".
6.על המשפט הנ"ל מבוססת תובענה זו, כשהתובע טוען כי יש במשפט דלעיל כדי לבזותו ולהשפילו, כשאדם סביר מבין ממנו כי הנתבע מאשים את התובע בשקרים. הוא טוען כי נפגע רבות מאותו משפט, ולכן פנה מספר פעמים לנתבע, הן בעצמו והן באמצעות בא כוחו כדי שיתנצל ויחזור בו מדבריו, אך כל ניסיונותיו העלו חרס.
7.מכתב ההגנה עולה כי הנתבע נענה לפניית התובע, ולו באופן חלקי, וכתב בעלון הקיבוץ מיום 23.7.09 כי:
"נקודה אישית – גם תגובתי לכתבתו של עמוס הייתה בסגנון בוטה מדי, ועל כך אני מתנצל".
דיון:
8.ב"כ הצדדים הסכימו להגשת סיכומים על סמך החומר הקיים בתיק, ולמתן פסק דין מנומק, ללא צורך בשמיעת הוכחות, לאור העובדה כי הבחינה של הפרסום אמורה להיות אובייקטיבית, לפי ראות עיניו של האדם הסביר, הוא השופט היושב בדין.
אכן הוגשו סיכומים לתיק, אך ב"כ הצדדים צירפו לסיכומיהם חומר נוסף, הנוגע לפרסומים נוספים בעלון הקיבוץ, ומשראיתי רלוונטיות לחומר הנוסף אשר שניהם צירפו לסיכומיהם, אתייחס גם אליו.
9.הפסיקה התוותה את הדרך והשלבים שעל בית המשפט לערוך על מנת לבחון אם יש בפרסום נשוא המחלוקת משום פרסום לשון הרע, וכב' הנשיא (דאז) ברק פירט בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' אילון הרשקוביץ, פד"י נח(3) 553 בסעיף 9 לפסק הדין, את השלבים של הבדיקה כדלקמן:
"ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים. בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו, לפי אמות המידה המקובלת על האדם הסביר. כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת. בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק ולאיזונים החוקתיים, האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חובה בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק. בשלב השלישי, בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר האם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 13-15 לחוק. השלב האחרון הוא שלב הפיצויים".
10.המבחן בשלב הראשון הוא כאמור מבחן אובייקטיבי, והשאלה היא איזה משמעות ייחס אדם סביר לדברי הפרסום ומה יבין מהם. אין בהכרח כל זהות בין נקודת הראות האובייקטיבית של האדם הסביר לבין נקודת הראות הסובייקטיבית של התובע, ולעיתים הפער הוא גדול עד כדי כך שיש מקרים בהם נקבע שלא פורסם לשון הרע כלל וכלל על אף תחושת העלבון וההשפלה של התובע.
11.כאמור יש לבחון את הפרסום על פי הנסיבות החיצוניות ועל פי הלשון המשתמעת ממנו. כשמדובר בהתבטאויות הדדיות, יש לייחס משמעות רבה להקשר (לקונטקסט) בו מובא הפרסום, הרקע הנדון בתגובה אליו, וכן זהות המפרסמים.
12.לעניין זהות התובע נשוא הפרסום נקבע בפסק דין אבנרי, ע"א 214/89 אבנרי נ. שפירא, פד"י מג' (3) 840, 863 כי: