פורת יוסף ירושלים נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה קרית אתא ואח'

פסק דין

לפני תובענה לפסיקת פיצויים בגין הפקעה שבוצעה, לטענת התובעת, בחלקה 185 בגוש 11017, המצויה בפינת רחובות המייסדים ושבטי ישראל בקרית אתא, וששטחה 821 מ"ר (להלן: "החלקה" ו/או "המקרקעין").

א. רקע עובדתי

התובעת, עמותת אגודת ישיבת פורת יוסף בישראל (להלן: "התובעת"), הינה הבעלים הרשומים של החלקה.

הנתבעות הגישו תכנית שמספרה כ/222 ואשר קיבלה תוקף בתאריך 1/12/1998 (להלן: "התוכנית"), לפיה סווג שטח מהחלקה ליעוד דרך והשטח הנותר מהחלקה ליעוד מבנה ציבורי.

ביום 16/8/01 פורסמה בילקוט הפרסומים 5012 הודעה לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הציבור), 1943 - (להלן: "פקודת הקרקעות") ולפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, (להלן: "חוק התכנון והבניה") ובה צויין כי בדעת הועדה המקומית לקנות חזקה בחלק מהחלקה נשוא תביעה זו.

מה גם ביום 15/8/02 פורסמה בילקוט הפרסומים 5102 הודעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות ולפי חוק התכנון והבניה, על הפקעת חלק מהחלקה.

לטענת התובעת, הנתבעות לא שלחו לה הודעה בהתאם לסעיף 5 לפקודת הקרקעות, וכי התובעת למדה על ההפקעה ומימושה רק כאשר הנתבעת 2 עלתה לחלקה באמצעות טרקטורים והחלה בעבודות סלילת הדרך.

התובעת ציינה כי לאחר שנודע לה על ההפקעה פנתה לנתבעות על מנת להגיע להסדר מוסכם לתשלום פיצוי בהתאם לסעיף 190 לחוק התכנון והבניה, ובהתאם לפקודת הקרקעות, אך הנתבעות לא שילמו ואף לא התייחסו כלל לטענות התובעת ולא הגישו שומה מטעמם לעניין שווי החלקה ובכך הפרו הנתבעות חובה חקוקה בהתאם לסעיף 190(א)(5) לחוק התכנון והבניה.

התובעת באמצעות שמאי מטעמה, מר אחיקם ביתן (להלן: "שמאי התובעת" ו/או "ביתן"), הוציאה ביום 2/5/10 שומה שמעריכה את שווי השוק של זכויות הבעלות בחלקה נכון ליום 14/8/02 בסך של 1,320,000 ₪ ונכון למועד הגשת התביעה על סך כולל של 1,994,841 ₪.

התובעת הפנתה לע"א 5546/97 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית אתא נגד חנה הולצמן, פ"ד נ"ה (4) 629 (להלן: "פס"ד הולצמן"), וטענה כי הפיצוי שנדרשו הנתבעות לשלם לתובעת במקרה בו הופקע 100% מהחלקה, הינו שווי של החלקה בשלמות וזאת לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

ב. יריעת המחלוקת

הצדדים חלוקים בשאלה מהו גודל השטח המופקע לצורך חישוב פיצויי ההפקעה להם זכאית התובעת בשל ההפקעה. עוד חלוקים הצדדים בשאלת שוויו של השטח המופקע ויעודו.

בין הצדדים אף נתגלעה מחלוקת לגבי מועדי וסוגי ההפקעות. יודגש כי הנתבעות טענו טענות סף כנגד התביעה הכוללות טענות בדבר התיישנות התביעה וקיזוז, טענות סף אלה שנויות אף הן במחלוקת בין הצדדים.

ג. טענות התובעת

התובעת טוענת כי יש לקבל את קביעתו של השמאי מטעמה לפיה יש לשום את שווי החלקה במלואה לפי ייעוד למבני ציבור ולקבל את סכום הפיצוי שנקבע על ידי השמאי מטעמה כעולה מחוות דעתו.

לטענת התובעת, התנהלות הנתבעות כגוף ממשלתי לוקה בחוסר תום לב מוחלט, הן לא הציגו נתונים מדויקים למועדי ההפקעות השונות ולסך שטח ההפקעה בכל הפקעה.

באשר לטענת הקיזוז, טענה התובעת כי הנתבעות לא הוכיחו קיום חוב לתובעת אצל הנתבעות בדבר היטל ביוב ולכן יש לדחות טענה זו.

התובעת הפנתה לפסיקה והדגישה כי ההפקעה מהווה פגיעה בזכות הקניין של הפרט וכי הפקעה ללא תשלום פיצוי הולם פוגעת בזכות זו במידה חמורה עוד יותר.

באשר לטענת ההתיישנות ביחס לחלק מהמקרקעין שהופקעו על פי תכניות קודמות, טענה התובעת כי טענה זו אינה רלוונטית שכן הנתבעות מודות באמצעות השמאי מטעמן כי בעבר הופקע חלק קטן מ- 40% ומשכך גם לא קמה לה בעבר הזכות לתבוע פיצוי, אולם משהופקע מרבית החלקה, ממילא קמה זכות לתבוע בגין כל המקרקעין שהופקעו.