פורת ואח' נ' קולו ואח'

החלטה

מונחת לפניי בקשה לעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד המתנהל בתיק 29094-05-12 בביהמ"ש המחוזי בתל אביב (להלן: "התיק האחר"/ "התביעה האחרת").

לטענת המבקשים, בחודש 5/2012 הגישו המשיבים את התביעה האחרת נגד המבקשים. כ-9 חודשים לאחר מכן הוגשה תביעה זו. המדובר בתביעות ונספחים זהים, למעט שינויים מינוריים; הפלוגתאות והטענות זהות ויהא צורך במתן החלטות ענייניות בהן; השאלות במחלוקת זהות; מדובר באותם בעלי דין; יש למנוע כפל דיון ויצירת הכרעות סותרות; יש לחסוך בזמן שיפוטי; מכוח מאזן הנוחות יש להיעתר לבקשהאגב חיוב המשיבים בהוצאות משפט.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, מדובר בשני הליכים נפרדים ושונים לחלוטין. ההלכות בעניין עיכוב הליכים קבעו מספר תנאים מצטברים שאחד מהם עוסק בעילות התביעה בשני ההליכים כאשר ההלכה קובעת שצריכה להתקיים סוגיה מהותית זהה. התביעה האחרת עוסקת בזכות המשיבים לחזור בהם ממתנה במקרקעין שנתנו למבקשים עקב התנהגותם המחפירה והפרת תנאי שהותנה במתן המתנה. לפיכך, מתחייב בין היתר דיון בשאלת זכויות בעלות המקרקעין. לעומת זאת, תביעה זו עוסקת בשאלות הנוגעות לזכאות המשיבים לקבל כספים, שכ"ט עו"ד ושכר ראוי מהמבקשים בעילות של הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט המגיע למשיב 1 עקב טיפולו כעו"ד וכן תשלום כספים בגין שווי זכויות בניה המגיעים למשיבה 2 על פי הסכם שיתוף. מדובר בעילות, עובדות וסוגיות שונות;המסכת העובדתית שונה. בנוסף ולחילופין טוענים המשיבים כי לבית המשפט מסור שיקול דעת האם להורות על עיכוב הליכים. על שיקול דעתו להיות מושפע משיקולי יעילות הדיון, מניעת הכבדה, מניעת עובדות סותרות בשתי הערכאות, חיסכון זמנו של ביהמ"ש וכן משאבי הצדדים – אין בעיכוב הליכים למנוע את כל אלה; בבסיס כל דיון עומדות שאלות שונות ועל כן מתחייב ממילא דיון ענייני בכל אחת מהערכאות והשאלות הרלוונטיות שם לצורך הכרעה. כך, בתביעה זו יהא צורך לדון בחוב שכה"ט למשיב 1 ובשווי זכויות הבנייה הנוספות ביחידה אחרת. בעוד בתביעה האחרת יהא צורך לדון בשווי המתנה, האם היתה התנהגות מחפירה מצד המבקשים והאם המבקש 2 הפר את התנאי שביסוד המתנה. לפיכך, פסק דין בהליך אחד לא יכריע באף שאלה העומדת לדיון בהליך האחר, לא יתכנו קביעות סותרות וגם לא יהיה כל חיסכון בזמן שיפוטי או חיסכון כספי לצדדים. האלמנט היחיד המשותף לתביעות הוא זהות הצדדים וזהות הכתובת בה מצויים שני הנכסים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי מטרת בקשת המבקשים היא לדחות את הקץ. המבקשים לא הרימו את נטל ההוכחה להוכיח עילת עיכוב הליכים אמיתית.

בתשובה לתגובה חוזרים המבקשים על טענותיהם ומוסיפים שלאור הזהות הכמעט מוחלטת בין שני כתבי התביעה הרי שאם לא יעוכב הליך זה ידרשו שתי הערכאות לדון במקביל באותן טענות עובדתיות ממש.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה לה ובשני כתבי התביעה סבורה אני כי דין הבקשה להדחות, כפי שיפורט להלן.

כידוע, ההלכה בעניין הליך תלוי ועומד (Lis Alibi Pendens) – דוקטרינה לפיה בית משפט אחד מעכב הליכים, אם אותו עניין החל להיות נדון בבית משפט אחר, נקבעה בשורה של פסקי דין, ראה רע"א 167/09 דניס לכטר נ' דרק בואטנג (פרסם בנבו 4.11.09). יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט גרוניס במסגרת רע"א 346/06 ד"ר בסאם חזאן נ' קלאב אין אילת (פורסם בנבו 15.5.06): "סמכותו של בית המשפט לעכב בירור תביעה כאשר קיים הליך תלוי ועומד המעורר שאלות דומות הינה סמכות שבשיקול דעת. ההחלטה בעניין עיכוב ההליכים מוכרעת על יסוד שיקולים של יעילות וחסכון במשאבי בית המשפט ובעלי הדין". ומוסיף לטעמים לסמכות זו כב' השופט דנציגר גם את כבודה של הערכאה המוסמכת האחרת שלפניה הובא העניין, ראו הערתו ברע"א 167/09 הנזכר לעיל. ההיגיון העומד בבסיס הכלל של "עניין תלוי ועומד", הינו אם כן כפול: מניעת הכבדה מיותרת על בית המשפט והצדדים ומניעת החשש ששני בתי המשפט יגיעו לתוצאות הפוכות. לעניין זהות העילות נקבע בהלכה כי: "אין זה הכרחי שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת להידון אותה סוגיה מהותית", ראו ע"א 9/75 ,אל עוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477 עמ' 483."

בענייננו, אכן התרשמתי ששני כתבי התביעה דומים דמיון רב וחלק מהפרקים אף זהים. כמו כן, מדובר באותם צדדים. יחד עם זאת, כתב התביעה פוצל לאחר שביהמ"ש המחוזי בהחלטתו מיום 8.11.2012 העלה את נושא הסמכות העניינית מיוזמתו ובעקבות זאת הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה שאושרה ביום 26.1.2013. עצם העובדה שביהמ"ש המחוזי המליץ לפצל את התביעה יש בה לחזק את טענת המשיבים כי מדובר בנושאים שונים. לא זו אף זו, הדבר מלמד על כך שבית המשפט המחוזי לקח בחשבון אפשרות של ניהול שני הליכים מקבילים ובכל זאת המליץ על פיצול ההליכים. כמו כן, למרות שהמסכת העובדתית בשתי התביעות זהה בעיקרה, כאמור, התרשמתי שהפלוגתאות שונות. כך, בתיק האחר ידרש ביהמ"ש המחוזי לבחון בין היתר את תוקפה של עסקת המתנה ושוויה; האם מדובר בהבטחה אובליגטורית; האם חלה הרעה במצב הכלכלי של המשיבים ו/או האם התנהגות המבקשים מחפירה – כמשמעותם על פי החוק; האם המשיבה יכלה לחזור מהתחייבותה; האם המתנה מותנית וככל שכן, האם התנאי הופר. מנגד, בתובענה הנדונה לפניי אדרש לבחון, בין היתר, את שווי זכויות הבניה הנוספות לדירה העליונה והאם בהקשר זה הופר ההסכם, ככל שהיה או התקיימה עילת עשיית עושר ולא במשפט; האם זכאי עו"ד פורת לשכ"ט עו"ד ו/או שכר ראוי וככל שכן מה סכומו; האם בין הצדדים גובשו הסכמות בנושא. מן המקובץ עולה, כי בין שתי הערכאות נדונות סוגיות/ פלוגתאות שונות וכן עילות שונות. אמנם מאחר שהמסכת העובדתית הינה בעיקרה זהה מן הסתם שתי הערכאות ישמעו במקביל את אותם עדים. אם זאת, המסקנות אותן יתבקשו בתי המשפט השונים לחלוץ מאותן עדויות הן שונות. כך למשל קביעה אם מגיע אם לאו תשלום שכר טרחה, אינה מושפעת בהכרח מהשאלה האם ניתן בנסיבות הספציפיות לחזור מהמתנה, אם וככל שניתנה. משהחליט בית המשפט המחוזי לפצל את הדיון ולא לדון בכל הסוגיות העולות מאותה מסכת עובדתית כמקשה אחת, אין אלא לנהל שני הליכים מקבילים, כשהעילות הן שונות. עם זאת הנני מורה על מחיקת סעיפים 48-50 מכתב התביעה שבפניי, היות וטענת ה"התנהגות המחפירה" רלוונטית לתביעה בבית המשפט המחוזי ולא לדרישה לתשלום שכ"ט ו/או לתשלום עבור זכויות הבנייה.

אשר על כן, הבקשה נדחית, בכפוף למחיקת הסעיפים עליהם הוריתי לעיל. ההליכים בתיק זה יתקיימו בשלב זה כסדרם. לגבי הבקשות ההדדיות למתן פס"ד בהעדר הגנה (מטעם המשיבים) ומנגד ליתן אורכה להגשת כתב הגנה (מטעם המבקשים) הנני מפנה להחלטת כב' הר' כ"ץ מיום 21.1.2014.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ד, 23 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.