החלטה
בישיבות קדם המשפט האחרונות נקבע כי מסמכים מסויימים שהנתבעות טוענות לגביהם חיסיון או חוסר רלבנטיות יועברו לעיון בית המשפט, שיכריע בדבר, וכן תוגש רשימה שתרכז את הנושאים הטעונים הכרעה במסמכים אלה. כך נעשה.
הכללים בעניין עיון במסמכים, בהקשר הרלבנטי, ידועים ואינם שנויים במחלוקת ועל כן רק נאמר בקיצור נמרץ כי הכלל הוא שמסמך שהוכן כאשר לפחות אחת מהמטרות של עריכתו היתה הכנה להתדיינות משפטית שנראית כאפשרות של ממש, הוא מסמך חסוי במובן זה שאין לאפשר עיון בו במסגרת ההליכים המקדמיים. דברים אלה נכונים במיוחד כאשר עסקינן בהליך שבו שאלה הצריכה הכרעה (ובענייננו דומה שזו השאלה המכרעת) היא מהימנות גרסת התביעה. במקרים כאלה נפסק שאפילו כאשר מדובר במסמך שעתיד להיחשף כראיה וכאשר הראיות מוגשות בתצהירים, יש להתיר הגשת מסמך כזה כראיה רק לאחר גמר שמיעת ראיות התביעה. מקל וחומר שאין לחשוף תוכנו של מסמך כזה בשלב המקדמי. כל זאת מחמת החשש שחשיפת הפרטים עלולה להביא ל"התאמות ושיפורים" בראיות התביעה באופן שיפגע ביכולת לברר את אמיתות ומהימנות גרסת התביעה. על רקע כללים אלה יש להכריע בעניינם של המסמכים שיפורטו להלן.
לאחר עיון במסמכים וברשימה האמורים, אכריע תחילה באותם מסמכים או חלקי מסמכים שהנתבעות אינן טוענות לחסיונם.
1. לגבי דו"ח שנערך על ידי מר גדעון סטטמן ונושא תאריך 11/3/10, הודיעו הנתבעות כי הן מוותרות על חסיונו. לפיכך, ככל שטרם התאפשר לתובעים לעיין בו, יש לאפשר להם עיון במסמך זה תוך 14 יום מהיום.
2. לגבי דו"ח מס' 1 של מר וונג מיום 15/3/10, הנתבעות מאשרות כי חלקים א', ב' ו-ג' (עד הכותרת "POLICE ENQUIRIES" בעמ' 23 של המסמך) שלו אינם חסויים, ולפיכך יש לאפשר עיון בהם תוך 14 יום מהיום.
3. לגבי חלק ו' של דו"ח מס' 2 של מר וונג מיום 17/4/10, יש לאפשר עיון בו תוך 14 יום מהיום, וכך יש לנהוג גם בחלק א' של המסמך מיום 20/5/10 אשר מרגע שהנתבעות הודיעו כי הן מוכנות לוותר על חסיונו, אין סיבה למנוע את העיון בו.
עתה אדרש למסמכים שהנתבעות טוענות שאין לאפשר עיון בהם.
4. דו"ח ISPS מיום 26/10/06: הנתבעות טוענות כי מדובר בסקר סיכונים שנערך כמה שנים לפני האירוע הרלבנטי. הסקר אינו כולל את הסיכון במשרדי התובעת 4 (שם אירע, כנטען, השוד שעליו מבוססת התביעה), אשר בוטחה לראשונה בשנת 2010. לטענתן, הוא גם אינו מתייחס כלל לחשיפה במשרדים (כפי שאירע, כנטען על ידי התובעים), אלא לטלטול סחורות מחוץ לחצרי המבוטח. על כן על פניו אין המסמך רלבנטי. יחד עם זאת, התובעים טוענים כי המסמך רלבנטי במובן זה שהוא כולל התייחסות לדרך ההתנהלות של התובע 1 מבחינת מידת ההקפדה (או אי ההקפדה) שלו על ניהול מסודר וכיוצא באלה. כיוון שאין טענה כי חשיפת המידע הכלול במסמך תזיק לניהול הגנתן של הנתבעות ומשברור כי המסמך לא הוכן מתוך צפיית האפשרות להתדיינות עתידית, ונוכח הכלל כי כאשר הרלבנטיות מוטלת בספק נוטה הכף לזכות הגילוי, אני מורה על מתן אפשרות עיון במסמך תוך 14 יום מהיום, מבלי לגרוע מטענת הנתבעות בדבר חוסר הרלבנטיות שלו.
5. אשר לחלק ד' של דו"ח מר וונג מיום 15/3/10, מדובר בתיאור וניתוח מפורטים ביותר של הראיות כפי שהצטברו עד מועד כתיבתו, פעולות החקירה שננקטו ואלו שמומלץ לנקוט, הנקודות שנותרו בלתי מוסברות או שעוררו תמיהה לדעת הכותב, העתודה ("רזרבה") המוצעת לנתבעות כמבטחות בגין המקרה, וכיוצא באלה. לאחר שעיינתי בחלק הנ"ל של המסמך, חוששני שלא ניתן להפרידו באופן אפקטיבי לחלקים שניתן לחשוף ולאלה שיש "להשחיר". "השחרה" חלקית עלולה לחשוף בקלות לפחות את הכיוון של מה ש"הושחר" ואת ההקשר שלו. מדובר במסמך שנערך כאשר התובעים כבר היו מיוצגים על ידי עורך-דין, וכאשר גם הנתבעות כבר מעריכות שיש אפשרות של ממש כי העניין יגיע לכלל הליכים משפטיים (הערכה שניתן ללמוד עליה מתוך המסמך, הכולל הערה המלמדת כי הכותב היה מודע לכך). המסקנה היא כי חלק זה של המסמך חסוי, ואין לאפשר עיון בו.
6. מסמך מיום 25/3/10: מדובר בניתוח הנתונים שהצטברו עד אז ובהמלצות בדבר כיווני חקירה שיש לנקוט בהם. על כן מדובר במסמך שחל עליו האמור בסעיף 5 לעיל, ולכן חל עליו גם אותו דין.
7. מסמך מיום 17/4/10, פרקים א' – ה', ז': מסמך זה וכל הבאים אחריו נערכו לאחר שב"כ התובעים כתב, ביום 28/3/10, מכתב לב"כ הנתבעות בו הוא מזכיר במפורש את האפשרות של הליכים משפטיים עתידיים בין הצדדים (אזכור נוסף כזה קיים במכתבים ופניות של ב"כ התובעים לב"כ הנתבעות מיום 29/4/10, מיום 20/5/10 ומיום 30/5/10). לגופו של המסמך, הנתבעות טוענות כי כל חלקיו פרט לחלק ו' (שכבר הוריתי בסעיף 3 להחלטה זו על מתן אפשרות לעיין בו) חסויים באשר הוכנו כחלק מהיערכות לאפשרות, שהיתה כבר סבירה מאד באותה עת, לקיום התדיינות משפטית בין הצדדים, ובאשר הם כוללים ריכוז וניתוח של חומרי חקירה שהתקבלו עד אז (כאשר קלטות ומסמכים הנזכרים במסמך ואשר תוכנם מנותח במסגרתו כבר נמסרו לעיון התובעים), תוך ניתוח מה שנראה כסתירות ותמיהות בחומר שנאסף; ניתוח של הפעולות שנעשו והשלכותיהן ופירוט של פעולות חקירה שיש לבצע ואופן ביצוען; ומידע פנימי בדבר גובה העתודה שמומלץ לנתבעות, כמבטחות, לשמר בגין התביעה לתגמולי ביטוח. עיינתי בכל החלקים של המסמך שנטען לחסיונם. מצאתי כי אכן אין מקום להתיר עיון בהם על פי הכללים שהובאו בפתח ההחלטה, וכי הם אכן כוללים את המידע המתואר על ידי הנתבעות. כן נמצא ש"השחרת" חלקים במסמך אינה אפקטיבית, מהטעמים שכבר הובאו בהקשר למסמך קודם.
8. מסמך מיום 3/5/10: זהו דו"ח חקירה, הכולל חומרי חקירה מובהקים שיש בחשיפתם כדי לפגוע ביכולתן של הנתבעות לנסות ולערער את אמינות ומהימנות גרסת התביעה. אין להתיר עיון בו, שכן כל תוכנו הוא בגדר מסמך שהוכן לקראת אפשרות ממשית של התדיינות משפטית.
9. מסמך מיום 17/5/10: האמור בסעיף 8 ובסעיף 7 לעיל חל גם על מסמך זה.
10. מסמך מיום 20/5/10, חלק ב': חלק זה כולל פירוט וריכוז של פעולות חקירה מסוימות, והוכן בעליל לקראת התדיינות אפשרית באופן ממשי. חשיפת התוכן עלולה להכביד באופן ממשי על האפשרות של הנתבעות לנהל את הגנתן באופן אפקטיבי. חלק זה של המסמך יישאר חסוי.
11. מסמך מיום 26/5/10: זהו מסמך חקירה מובהק, שלפי הכללים שיושמו על מסמכים קודמים אין לחשוף את תוכנו והוא יישאר כולו חסוי.
12. מסמך מיום 22/6/10: האור בסעיף 11 לעיל חל גם כאן.
13. דו"ח מחודש יולי 2010: מדובר בדו"ח שהוכן בעת שהסבירות להתדיינות משפטית היתה כבר ממשית (אם לא למעלה מכך). הוא כולל נתונים שהתקבלו, ניתוח שלהם ומסקנות מהם. מדובר בחומר חקירה מובהק שלפי הכללים שהובאו לעיל, הוא חסוי כולו.
14. מסמך מיום 12/7/10: גם כאן מדובר בדו"ח חקירה שהוכן לקראת אפשרות ממשית של הליך משפטי, והוא חסוי כולו.
15. מסמך מיום 22/7/10: מסמך זה כולו הוא בגדר דו"ח חקירה שהוכן ונכתב שלושה ימים לפני שהנתבעות הודיעו בכתב כי הן דוחות את דרישת התובעים לתשלום תגמולי ביטוח. הוא כולל פירוט ותיאור של חומרי חקירה, ממצאים ומסקנות. על כל המסמך חל חיסיון.