פוליצר נ' מאוזנר ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין נזקים רכוש שאירעו לרכב נהוג על ידי התובעת, בגין תאונת דרכים מיום 5.3.10.

לטענת התובעת, בעת שנסעה ברחוב בן יהודה בתל אביב, בפנותה שמאלה, עקף אותה משמאל הנתבע שהיה רכוב על קטנוע,בפתאומיות ובחוסר זהירות, ופגע ברכבה בחלק השמאלי קדמי.

לטענת הנתבע, הוא עמד ברמזור אדום בנתיב הפניה שמאלה, וכאשר התכוון להתחיל בנסיעה, פגעה בו התובעת מאחור בצידו הימני של הקטנוע.

הצדדים העידו בפני ואף הדגימו את התאונה, כל אחד לשיטתו, באמצעות רכבי צעצוע.

המדובר בגירסאות סותרות לחלוטין.

עיון בתמונות שהוצגו בפניי לא לימד על נכונות איזו מן הגירסאות. הפגיעה ברכב התובעת, כעולה מנ/2 ו-נ/3, כמעט ואינה נראית. כך גם לגבי הפגיעה בקטנוע (נ/1).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי מהעדויות וכן מהתמונות, ואל נוכח נטלי הראיה – החלטתי כי יש לדחות את התביעה.

תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות, כאשר כפות המאזניים מעויינות, נוכח הכלל של המוציא מחברו עליו הראיה (ר' ע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי פ"ד מט(4) 221, 239).

במקרה שלפני מדובר בגירסה מול גירסה ולא ראיתי מקום להעדיף אחת על רעותה, כאשר אין בנמצא כל ראיה חיצונית התומכת באיזו מן הגירסאות.

עדות התובעת מהווה איפוא עדות יחידה לפי סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א-1971, ויש צורך בנסיבות מיוחדות על מנת להסתמך עליה, נסיבות שאינן מצויות בפניי.

יתרה מזו, התובעת העידה כי אביה היה עימה ברכב. לא היתה כל סיבה שלא להעיד את האב, והימנעות זו פועלת לרעתה של התובעת, בהתאם לפסיקה הנוהגת בענין זה.

לאור האמור – התביעה נדחית.

בנסיבות אלה, נוכח העדר קביעת אשם למי מהצדדים, החלטתי לא לעשות צו להוצאות.

רשות ערעור לבית משפט מחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ב, 19 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.