פוליסה לביטוח רכב ספציפי מכסה שימוש ברכב למטרת בדיקה של תיקון שבוצע במוסך

חלקי ביחס לנתבעת 3 ולצד השלישי

1.         לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שבה היה מעורב התובע, בעת שנהג ברכבו של אחר.

2.         בעלת הפוליסה הינה הנתבעת 1. מנורה -  חברה לביטוח בע"מ (להלן:"המבטחת")  היא הנתבעת 2 וקרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים הינה הנתבעת 3.

3.         הדיון בתביעה פוצל להכרעה בשאלת החבות, קודם לבדיקת נזקי התובע.

4.         הצדדים הגיעו להסכמה כדלקמן:

"הצדדים : מוסכם עלינו במישור העובדתי שמדובר ברכב שהיה בבעלותה של הנתבעת (1)

שהיתה תעודת ביטוח תקפה אצל הנתבעת שכללה את השימושים המפורטים בתעודה.

מוסכם כי הנתבעת (1) הכניסה את רכבה למוסך השרון שבבעלותו של צד ג'.

מוסכם שהתובע היה מכונאי שעבד במוסך.

מוסכם שהתאונה ארעה כאשר המכונאי לקח  את הרכב ונסע בו לאחר ביצוע התיקון על מנת לבדוק אם התיקון בוצע כראוי.

כמו כן מוסכם כי הנתבעת (1) בעת שהכניסה את רכבה לתיקון במוסך הרשתה לבעל המוסך ועובדיו לצאת עם הרכב לנסיעת בדיקה, וכי אין המדובר  מבחינתה בשימוש ללא רשות."

5.         טוענת המבטחת כי על הפרק עומדת לדיון טענה  אחת בלבד, לפיה היא אינה חבה באירוע הנדון בשל כך שהפוליסה מטעמה אשר היתה בתוקף בעת התאונה, איננה מכסה שימוש ברכב למטרת מבחן עבור רכב שאינו בבעלות המשתמש ברכב. 

6.         המבטחת מבססת טענה זו על כך שבסעיף 22 הנקוב בפוליסה נאמר במפורש:" למעט שימוש כלשהו המופיע ביתר חלקי סעיפי חלק ב' אלא אם יצוין אחרת במפורש", וסעיף 26 המתיר " שימוש למטרות סחר, בדיקה ומבחן של כלי רכב עבור רכבים שאינם בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם", אינו נקוב בפוליסה, ומכאן הטענתה כי הפוליסה אינה מכסה את השימוש הנדון.

7.         בתעודת הביטוח שלפני נרשם כי המורשים לנהוג הם בעל הפוליסה (סעיף 1 לתנאי הפוליסה), כל אדם הנוהג לפי פקודת בעל הפוליסה או ברשותו (סעיף 3 לתנאים). כמו כן הותר השימוש למטרות חברתיות ופרטיות (סעיף 21 לתנאים). בנוסף הותר שימוש למטרות עסקו או מקצועו של בעל הפוליסה, למעט שימוש כלשהו המופיע ביתר סעיפי חלק ב' לתנאים, אלא אם כן צויין אחרת במפורש. (סעיף 22 לתנאים). בהמשך מפורטים תנאים שונים, שהשימוש על פיהם מותר רק אם נאמר כך מפורשות כפי שנקבע בתנאי 22 לעיל. תנאי 26 כאמור קובע שימוש למטרות סחר, בדיקה, ומבחן כלי רכב עבור רכבים שאינם בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם.

8.         החובה לבטח כלי רכב קמה מכח האמור בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970 ( להלן: פקודת ביטוח רכב מנועי). סעיף 2 לפקודה מטיל חובה על אדם שלא להשתמש ברכב מנועי, ולא להניח לאדם אחר להשתמש ברכב מנועי אלא אם כן יש לשימוש באותו רכב מנועי פוליסה בת תוקף על פי דרישות הפקודה. סעיף 3 לפקודה מגדיר את הדרישה לגבי הפוליסה המוצאת, האמורה לכסות את השימוש ברכב. על פי סעיף 3(א)(1) הפוליסה אמורה לבטח את בעל הרכב הנוהג בו מפני כל חבות שהוא עלול לחוב לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975. (להלן: חוק הפלת"ד). כמו כן, על הפוליסה לכסות חבות אחרת שבעל הרכב או הנוהג בו עלולים לחוב בשל נזק גוף שנגרם לאדם על ידי שימוש ברכב מנועי או עקב השימוש בו. כאשר ההגדרות של נזק גוף ושימוש ברכב מנועי נלקחות מתוך חוק הפלת"ד. כמו כן, על הפוליסה לכסות את בעל הרכב והנוהג בו, או כל אדם הנוהג בהיתר מבעל הרכב מפני נזק גוף שנגרם להם בתאונת דרכים כמשמעותם בחוק הפלת"ד. מכאן, ברור הקשר שחייב להתקיים בין הוראות הפוליסה המוצאת מכח פקודת ביטוח רכב מנועי, לבין ההוראות וההגדרות שבחוק הפלת"ד, ובפרט הגדרות שימוש ברכב מנועי ונזק גוף.

9.         בחינת   האירוע נשוא התביעה מעלה כי על פי ההגדרות שבחוק הפלת"ד, מדובר בתאונת דרכים (ראה: הגדרת תאונת דרכים, בסעיף 1 לחוק הפלת"ד), וכן מדובר בנזק גוף שנגרם לתובע (ראה: הגדרת נזק גוף בסעיף 1 לחוק הפלת"ד). הנתבעת 2 טוענת כי לאור החריג שבסעיף 7 לחוק הפלת"ד, ולאור העובדה שעל פי הפוליסה האמור תנאי 26 אינו חל, כי אז נהג התובע ברכב ללא כיסוי ביטוחי.

10.       השאלה העומדת למבחן הינה האם טענת נתבעת 2 עולה בקנה אחד עם המטרות העומדות בבסיס החובה להוציא פוליסת ביטוח לרכב מנועי בהתאם להוראות הפקודה, בשילוב הוראות חוק הפלת"ד תוך מתן פרשנות ראויה לתנאי הפוליסה בהתחשב במטרות הפקודה וחוק הפלת"ד.

11.       לעניין זה, יש לבחון את הכללים שנקבעו ככל שהם נוגעים לפרשנותה של פוליסת ביטוח, על רקע היותה חוזה ולאור מטרותיה. השופט אנגלרד בע"א 6745/95 חב' עובדים נ' פסל בע"מ , פ"ד נב(5), 542 קבע שיש חשיבות עליונה ומכרעת לברור אומד דעתם של הצדדים באשר לפרשנות חוזה וכך כתב:

            "העיקרון כי בפרשנות חוזה, שמטרתה לעמוד על אומד דעת המתקשרים, יש להיזקק למטרות ותכליות המונחות ביסוד החוזה, מושרש היטב בפסיקת בתי המשפט. כך נאמר בפרשת ע"א 603/79 אברג'יל נ' פלג את שטרית חברה לבנין ולפיתוח בע"מ, פ"ד לח(1) 633, בעמ' 637 תוך הסתמכות על פסיקה קודמת: