פודים נ' אברהמי

פסק דין

לפנינו תביעה כספית בסך 400,000 ₪ בעילת לשון הרע, בשל דברים שמסר הנתבע בהליך הוצאה לפועל, במסגרת חקירתו כצד שלישי בהליך.

הנתבע הגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת היעדר עילת תביעה, וכן בקשה למתן אורכה להגשת כתב הגנה עד לאחר ההכרעה בבקשה.

כב' הרשם נ. פלקס נעתר לבקשה לדחיית המועד להגשת כתב ההגנה והורה על הגשתו עד 30 ימים לאחר ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף, שהועברה לבית המשפט.

בבקשתו לסילוק התביעה על הסף טוען הנתבע כי הדברים שנאמרו על-ידו, שהם נשוא כתב התביעה, נאמרו במסגרת הליך שיפוטי והם חוסים תחת הגנת "פרסומים מותרים" שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן- החוק).

התובע מתנגד לבקשה לסילוק התביעה על הסף וכן מבקש את ביטולה של ההחלטה בדבר דחיית המועד הגשת כתב ההגנה בטענה כי זו ניתנה מבלי שנשמעה עמדתו של התובע בעניין.

לגופו של עניין טוען התובע, כי הגם שהדברים נשוא התובענה נאמרו במסגרת הליך שיפוטי, אין בכך כדי לשמש במה להלעזה "מותרת".

לדבריו, החסינות הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איננה מוחלטת, ובמקרים של חריגה מאמות מידה מוסריות וערכיות, וכאשר מדובר בהתבטאויות קיצוניות - לא יוכל המדבר להסתתר מאחורי חסינות זו.

כאשר עולה טענה לקיומו של "פרסום מותר" על-פי סעיף 13 לחוק, זוהי למעשה טענה מקדמית ויש לדון ולהכריע בה כבר בפתח המשפט, שכן מטרתו של הסעיף היא להגן על המפרסם מפני עצם ניהול ההליך.

על פי הפסיקה, סמכות הסילוק על הסף תופעל כאשר, בין השאר, כתב התביעה אינו מראה עילת תביעה, ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות (ר' ע"א 292/68 יפה ושות' בע"מ נ' איסטווד, פד"י כג (1), 604, 608).

נאמר בפסיקה, כי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת" [ר' ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478.

לאחר עיון בכתב התביעה ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי עסקינן במקרה בו יש להורות על סילוקה של התביעה על הסף למרות השלב המקדמי שבו מצוי התיק, טרם הגשת כתב ההגנה, וזאת לאור הוראות סעיף 13 (5) לחוק.

הואיל ואין מחלוקת בין הצדדים כי הפרסומים העומדים בבסיס התביעה דנן נאמרו במסגרת ההליך השיפוטי בלשכת ההוצאה לפועל - לכן השאלה היא, האם הם חוסים תחת סעיף הפרסומים המותרים, סעיף 13 (5) לחוק, כטענת הנתבע, או שמא יש לקבל בעניין זה את עמדת התובע.

בעבר היתה מחלוקת בפסיקה בנוגע לחסינות שסעיף 13(5) לחוק מעניק לפרסומים כגון אלה שבענייננו - בעניין היקפה של החסינות, ובשאלה האם חסינות זו הינה חסינות מוחלטת או מסוייגת ,בהתאם לנסיבותיו של כל עניין ועניין.

ברע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל (ניתן ביום 19.8.09) קבע בית המשפט העליון ברוב דעות, מפי המשנה לנשיאה א' ריבלין, כי החיסיון המוענק לפרסומי לשון הרע שנאמרו תוך כדי דיון שיפוטי לפי סעיף 13(5) לחוק הוא חיסיון מוחלט, ואין לסייג את הקבוע בו בשאלות כגון האם ההתבטאות הדיבתית היה קשורה לדיון ומשרתת אותו, או שמא יסודה ברשעות ובזדון.

וזו לשונו של פסק הדין:

" סעיף 13 קובע "הגנות מוחלטות" (ראו אורי שנהר דיני לשון הרע 191 (1997)). אחת מן ההגנות המוחלטות – זו הקבועה בסעיף 13(5) לחוק – מתירה פרסום הכולל לשון הרע שנעשה על-ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, "תוך כדי דיון" בפני גורם שיפוטי. ניתן לומר כי המונח "הגנה מוחלטת" יש בו חוסר דיוק מסוים שהרי ההגנה מותנית בהתקיימות התנאים הנקובים בסעיף. אולם סעיף 13, בניגוד לסעיפי ההגנות השכנים (סעיפים 14 ו- 15), אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישה של תום-לב (ראו רע"א 3614/97 אבי-יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26, 67-66). משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי. במובן זה מדובר ב"הגנה מוחלטת" (ראו גם דנ"א 6077/02 חטר-ישי נ' ארבל, תק-על 2003(2) 341 (2003))."

ביום 10.11.09 דחתה כב' הנשיאה דורית בייניש, במסגרת דנ"א 7025/09 ,עתירה לדיון נוסף בפסק הדין שניתן ברע"א 1104/07, ועל כן ההלכה הנוהגת כיום היא שהגנת סעיף 13(5) לחוק הינה מוחלטת.

כאמור,בענייננו הפרסום המיוחס לנתבע נעשה במסגרת ההליך שהתקיים בלשכת ההוצאה לפועל, ונראה כי עובדת היותו של הנתבע צד ג' בהליך האמור אינה מעלה או מורידה לצורך תחולתו של סעיף 13 (5) לחוק.