פואז נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים: א' הלמן – סג"נ; י' שיטרית; ו-ס' דבור), בע"פ 17917-07-16, שניתן ביום 29.3.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופט י' נבון), בת"פ 26495-09-13, מיום 31.5.2016.

2. בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש. בהחלטתי מיום 3.5.2016, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר, עד אשר תוכרע הבקשה לרשות ערעור.

רקע והליכים קודמים

3. המבקש וחברת אפל-קום בע"מ, שנרשמה כ"עוסק מורשה" בתחום של גיוס עובדים ואספקת שירותי כוח אדם, ואשר המבקש הינו בעל המניות היחיד בה, ושימש כמנהלה הפעיל (להלן:החברה), הודו והורשעו בשני כתבי אישום, המייחסים להם ביצוע עבירות מס. יצוין, כי במסגרת הדיון בבית משפט השלום בכתב האישום הראשון, שיפורט להלן, צורף, לבקשת המבקש והחברה, גם כתב האישום השני.

          על פי עובדות כתב האישום הראשון, בתקופה שבין חודש יוני 2010 לבין חודש אוגוסט 2012, ניהלו המבקש והחברה ספרי הנהלת חשבונות כוזבים, בכך שרשמו בספרי החברה 24 מסמכים, הנחזים להיות חשבוניות מס על שם 8 עוסקים שונים, אשר הוצאו להם שלא כדין ובניגוד לאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ). נטען, כי סכום העסקאות בכלל החשבוניות הפיקטיביות שנרשמו בספרי החברה הינו 3,561,851 ₪, כאשר המס בגינן עומד על סכום של 491,286 ₪. בנוסף, כך על פי עובדות כתב האישום הראשון, הגישו המבקש והחברה 16 דוחות תקופתיים כוזבים לרשויות המס, וניכו מס תשומות בסך 491,286 ₪, מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ, במטרה להתחמק מתשלום מס.

          בגין ביצוע מעשים אלו, הורשעו המבקש והחברה בביצוע עבירות של הכנה וניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ; הגשת דוחות כוזבים במטרה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ (16 עבירות); ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ (24 עבירות); וכן, שימוש במרמה או תחבולה, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ.

          על פי עובדות כתב האישום השני, המבקש והחברה לא הגישו במועד דוחות על הכנסות החברה, בגין שנות המס 2011, 2012 ו-2013. לפיכך, יוחסו למבקש ולחברה עבירות של אי הגשת דוח במועד, לפי סעיפים 216(4) ו-224א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה) (3 עבירות), בהן הורשעו בבית משפט השלום.

          ביום 31.5.2016, גזר בית משפט השלום את דינם של המבקש והחברה. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם, עמד בית משפט השלום על מדיניות הענישה המחמירה הנוהגת בעבירות מס, במסגרתה יש להעדיף שיקולי הרתעה וגמול, על פני נסיבות אישיות, ולהטיל עונשי מאסר לריצוי בפועל. בית משפט השלום נתן את דעתו לעובדה כי המבקש ביצע את העבירות לאורך זמן, בשיטתיות ובתחכום, ובמעשיו גרם לפגיעה בערך השוויון בנטל המס ופגע בקופה הציבורית. לצורך קביעת מתחם הענישה, ראה בית משפט השלום את שני כתבי האישום שהוגשו נגד המבקשת והחברה, כאירוע אחד, כחלק מתכנית עבריינית להתחמק מתשלומי מס. על כן קבע בית השלום, כי מתחם הענישה ההולם בגין כלל העבירות ינוע בין 6 חודשי מאסר ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה מרתיע, וקנס כספי שינוע בין 20,000 ₪ ל-80,000 ₪.

          לצורך קביעת העונש בתוך מתחם הענישה, התייחס בית משפט השלום לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה. בית המשפט ציין, בין היתר, כי אין לחובת המבקש הרשעות בגין ביצוע עבירות מס, אך הוא הורשע בשנת 2013 בביצוע עבירה של שימוש במסמך מזויף. עוד התחשב בית משפט השלום בעובדה, כי המבקש נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה וצרף לדיון תיק נוסף; ובזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירות ועד למועד מתן גזר הדין, אף שהדחיות הרבות בתיק היו, רובן ככולן, בשל נסיבות אישיות של המבקש ובקשותיו לדחיית דיונים בתיק. בית משפט השלום נתן דעתו גם למצבו הכלכלי של המבקש, שאינו קל, אך גם לעובדה כי הוא לא הסיר, אף לא באופן חלקי, את מחדליו, ולכן קבע כי אין מנוס מהטלת קנס כספי מרתיע על המבקש.