פדרמן ואח' נ' רודה ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעות בנזקי תאונת דרכים מיום 26.6.12 בסך 11,000 ₪. התובעת 2 הינה הבעלים של רכב מסוג סוזוקי בלנו GLX מ.ר. 69-232-28 (להלן: "רכב התובעים") שהיה נהוג בזמנים הרלבנטיים על ידי התובע 1. הנתבעת 2 הייתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הנהגת ברכב מסוג מזדה 6 פרימיום, מ.ר. 48-846-61 שבבעלות הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות").

2.אליבא דגירסת התובעים, כפי שנטענה בכתב התביעה, בעת נסיעה מירושלים לכיוון חברון בכביש המנהרות כ- 70 מטר לאחר מחסום המנהרות הבחין התובע 1 ברכב הנתבעות כשהוא נוסע מעט לימין הכביש ואז נוסע חזרה לכיוון שמאל על מנת לבצע סיבוב פרסה בן 180 מעלות, כל זאת, תוך חציית קו הפרדה רציף שהיה מסומן על הכביש בין שני כיוון הנסיעה. התובע 1 ניסע להימנע ולהתחמק מהתנגדות ואף התריע באמצעות צופר הרכב כלפי רכב הנתבעות לבל ימשיך בסיבוב הפרסה אך ללא הצלחה.

3.הנתבעות לא הגישו כתב הגנה ואולם העלו את גירסתם בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה. אליבא דגירסת הנתבעות, בעת נסיעה בכביש ירושלים חברון בכביש המנהרות רכב התובעים שנסע אחריהם ניסע לעקוף אותם במקום האסור לעקיפה ופגע ברכבם.

4.ביום 27.10.13 בוטל פסק הדין מיום 14.1.13 שניתן בהיעדר התייצבות הנתבעות לדיון וביום 25.11.13 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה. במסגרת זו הוגש דו"ח פעולה של רס"ר אוריאל בן חיים, שוטר סיור אשר הגיע למקום מיד בסמוך לאחר קרות התאונה וסומן ת/1.

5.לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לביהמ"ש ושמעתי את עדויות הצדדים, הנני מעדיף את גרסת התובע 1 על פני גירסת הנתבעת 1. להלן נימוקיי.

ראשית ועיקר, הנני נותן אמון מלא בעדות התובע 1 אשר נתמכה אף במידה רבה בעדות הנתבעת 1 ובת/1. הנתבעת 1 הודתה בעדותה בפני כי ביקשה לבצע פניית חצי פרסה (פרוט' בעמ' 6 שורות 4 ו-5). כמו כן, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי עסקינן בנתיב נסיעה אחד לכיוון דרום. כמו כן, הנתבעת 1 הודתה, כי במקום התאונה מצוי קו הפרדה לבן האוסר על מעבר כלי רכב מנתיב נסיעתה לנתיב הנגדי (פרוטוקול בעמ' 6, שורות 13-14).

שנית, גירסת התובע 1 נתמכת בתיאור האירוע על ידי שוטר הסיור לאחר ששוחח עם שני הנהגים כדלקמן:

" ... מדובר ברכב מזדה ... נהוג על ידי מלינה דאוד .... כשעמדה בשול הדרך מצפון לדרום.... מצפון לדרום הגיע רכב מצובישי ... נהוג על ידי התובע 1.... כאשר הרכבים היו בסמוך אחד לשני רכב המאזדה שנהוג על ידי מלינה ניסה לבצע פניית פרסה שמאלה תוך חציית קו הפרדה רצוף ובתוך ביצוע פניית הפרסה התנגשה עם דלת הצד של המזדה עם חזית ימין של המיצובישי. אציין כי השניים תארו את נסיבות קרות התאונה באותו אופן בדיוק ולטענת הנהגת מלינה בגלל שאינה מכירה את הכביש בצעה פנייה זאת. לציין כי קו ההפרדה מסומן על הכביש באופן ברור ואין בסמוך לו מהמנהרות עד צומת הרמזורים אל חאדר קו הפרדה לא רציף".

לא נעלם מעיני העובדה, כי בדו"ח האירוע נרשם " רכב מיצובישי" במקום "רכב סוזוקי" ואולם לא מצאתי באי דיוק זה משום סתירה מהותית כזו הפוגמת בתיאור אופן קרות התאונה על ידי שוטר סיור שנכח במקום מיד בסמוך לאחר קרות התאונה ותיעד את הדברים. לכאורה עסקינן בעדות שמועה ואולם, על פי סעיף 62 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 בית משפט לתביעות קטנות רשאי לקבל ראיה אף אם לא הייתה קבילה בבית משפט אחר. בנוסף, לא הייתה מחלוקת, כי הנתבעת ביקשה לבצע פניית פרסה (פרוט' בעמ' 6 שורות 4 ו-5).

נוכח האמור, מצאתי להעדיף את גירסת התובע 1 על פני גירסת הנתבעת 1.

6.על יסוד הגירסה העובדתית כאמור לעיל, הנני קובע, כי הנתבעת 1 התרשלה בכך שנהגה בניגוד להוראות סעיפים 40 ו- 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") הקובעות, כי לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון. בנוסף, נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש.

בנוסף הנתבעת פעלה בניגוד לתקנה 44 לתקנות הנ"ל הקובעת כדלקמן:

" (א)לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא.

(ב)בכפוף לאמור בתקנת משנה (א), מותר לפנות פניית פרסה לשמאל מנתיב לפניה שמאלה ומכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה".

7.בנסיבות אלה, כפי שתוארו לעיל, לאור העובדה, כי הנתבעת 1 ביצעה פניית פרסה בחוסר זהירות ובמקום האסור לחציית הכביש לא מצאתי להשית רשלנות תורמת כלשהי על התובע 1 .

8. באשר לשיעור הנזקים הנני מאשר הנזקים הישירים שנגרמו לתובעים אשר נתמכו בחוות דעת שמאי רכב שבדק את הרכב ביממה לאחר התאונה וכן, בחשבונית תיקון מספר ימים לאחר מכן. יתר הנזקים לא הוכחו כדבעי ומשכך אין לאשרם.

9.סוף דבר- הנני מחייב הנתבעות לשלם לתובעים סך של 8,255 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.7.12 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעות יישאו בהוצאות משפט בסך 500 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובעים בתוך 30 יום.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.