פגיעה במהלך העמסת מכולת איסוף אשפה על משאית אינה מהווה תאונת דרכים

מבוא

1.         התובע, עובד מחלקת תברואה של עיריית תל-אביב, נפגע בתאונת עבודה במהלך העמסת מכולת איסוף אשפה על משאית. השאלה המונחת לפניי היא האם יש לסווג את האירוע כ"תאונת דרכים", שבגינו מוטלת אחריות על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), אם לאו.

2.         בעבר הגיש התובע תביעה בגין האירוע שבנדון וזו נידונה בפני כב' השופטת דודקביץ בת.א. 196254/02. לאחר שמיעת הראיות בתיק קיבל התובע את המלצת בית המשפט למחוק את התביעה בשל העדר תיעוד רפואי מיום התאונה, תוך שנקבע כי כל שנעשה במסגרת ההליך יחייב את הצדדים גם בתביעה חדשה, באם זו תוגש בעתיד, וכי הנתבעות יורשו לעתור להוצאותיהן גם בשל ההליך הקודם. בהמשך הגיש התובע תביעה זו שבפניי.

3.         בהסכמת הצדדים, מושתתת החלטתי זו על חקירת התובע והראיות שהוגשו במסגרת ההליך הקודם, בצירוף תצהיר חוקר וקלטת חקירה עליה נסמך התצהיר. הצדדים סיכמו בכתב.

העובדות והמחלוקת

4.         התובע נפגע בתאונת עבודה, ביום 06.03.2001, במהלך העמסת מכולה על משאית להובלת אשפה. כך מתואר האירוע בתצהיר עדות ראשית שמסר (סומן ת/1):

"א. התאונה אירעה במהלך עבודתי בעיריית תל אביב, במחלקת התברואה בנסיבות בהן בעת שעבדתי כנהג משאית המפנה מכולות אשפה, פעלתי להרכבה וריתום מכולת אשפה באזור נמל תל אביב.

ב. לאחר שרתמתי את מכולת האשפה למשאית כשמנועה עדיין פועל, ירדתי מתא הנהג, כדי לסגור את דלתות או פתחי המכולה על מנת להתחיל בנסיעה ומאחר ודלת המכולה הייתה מקולקלת ללא קפיץ המאפשר לה סגירה ופתיחה מבוקרת, מישהו השאיר את דלת המכולה פתוחה ע"י שימוש בחתיכת עץ שהועמד בין דופן פתח המכולה לבין דלת המכולה על מנת להשאירה פתוחה ואז משביקשתי להסיר את אותה חתיכת עץ, לפתע נחתה עלי דלת המכולה בעוצמה וגרמה לי נזקי גוף."

5.         בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע בעטיה של התאונה, הגיש את תביעתו נשוא החלטה זו. התביעה הושתתה על עילה מכוח חוק הפיצויים שכן לטענתו האירוע הינו "תאונת דרכים" כהגדרתו וכמשמעותו בחוק הפיצויים, ולחילופין מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

6.         בשלב זה הסוגיה הטעונה הכרעה היא האם האירוע דלעיל הנו בגדר "תאונת דרכים", עליה חלות הוראות חוק הפיצויים, אם לאו.

7.         הנתבעות 1 ו-2 גורסות, כי המקרה נשוא התובענה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים. לטענתן, התובע נפגע כחלק משימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, שכן התאונה ארעה בעת שהתובע ירד מן הרכב, בעוד המנוע מופעל, כפעולת הכנה לקראת המשך הנסיעה. לחילופין הן טוענות כי התאונה ארעה כתוצאה מהינתקות או נפילה של חלק מהרכב, בהיות המכולה מחוברת למשאית באמצעות הוו המיועד לכך, ולחילופי חילופין נטען כי המאורע נגרם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב שכן הדלת נפלה עקב היות המכולה רתומה ומורמת באמצעות מנגנון ההרמה ההידרואלי. הן מוסיפות כי גם אם היה מדובר בפגיעה תוך כדי פריקה וטעינה, די בכך שהאירוע מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות על מנת שתקום תחולה לחוק הפיצויים. את טענתן סומכות הנתבעות 1-2 על ההחלטה שניתנה בפסק הדין ברע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב ואח', פ"ד נט (3) 541 (להלן: " פס"ד אוסם ").

8.         מאידך, הנתבעת 3 גורסת כי התובע לא עמד בנטל הוכחת האירוע ומשכך יש לדחות התביעה. ככל הנוגע לשאלת סיווג האירוע באם לא תדחה התביעה, גורסת הנתבעת 3 כי התובע נפגע ממכולה שהייתה מונחת על הקרקע ולא הייתה חלק מהמשאית וכלל אינה מקיימת את ההגדרה של "רכב". היא מוסיפה כי גם רכיב "השימוש" לא מתקיים בענייננו. לחילופין, טוענת הנתבעת כי התאונה אירעה בעיצומה של טעינה, ומשכך אין מדובר בתאונת דרכים, לאור ההחרגה המפורשת בחוק הפיצויים. לטענתה, פס"ד אוסם אינו חל בענייננו שכן זה עוסק בהתנגשות שבין פריקה וטעינה לבין פעולות "שימוש" ברכב ואילו בחינת עובדות המקרה בנסיבות שלפנינו מלמדות כי אין כל התנגשות כאמור אלא בתאונה שאירעה בעת טעינה ידנית. 

דיון

9.         אקדים ואומר כבר עתה כי מצאתי שהתובע כשל בהוכחת גרסתו לאופן קרות האירוע נשוא התביעה, וזאת ממספר טעמים אשר מובילים יחדיו למסקנה זו.

10.        ראשית, התובע נמנע מלהביא עדים אשר ראו אותו בסמוך לאחר שנפגע, כגון סדרן העבודה אליו הלך מייד לאחר שנפגע ודיווח לו אודות האירוע, כפי שהעיד בעמ' 19 לפרוטוקול:

" ש. אחרי שקרתה התאונה אתה מספר שחזרת לעבודה, חזרת למקום איסוף המשאיות, מקום החניה שלהן והלכת הביתה.

ת. הייתי אצל הסדרנים, דיווחתי על התאונה והלכתי.

ש. אתה יודע מי הסדרן?

ת. נדמה לי שעכשיו הוא לא סדרן, אבל עד כמה שזכור לי, כן. נדמה לי ששמו אהרון. הוא עובד בעיריה אבל עזב את הסדרנות. אין בעיה למצוא אותו."