פגיעה בירך כתוצאה מהשתחררות שרשרת מטרקטור מהווה "תאונת דרכים"

(בשאלת החבות)

1.         התובע הוא קבלן משנה שעבד עם חברת עמוס את עמרם אחזקות בע"מ (להלן: "החברה").

הנתבע 1 היה הנהג והמפעיל של טרקטור מ.ר. 616-148 (להלן : "הטרקטור").

            הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח אשר ביטחה את השימוש בטרקטור במסגרת פוליסת ביטוח חובה מספר 80076836/03.   

2.         ביום 06.03.03 עסק התובע, יחד עם קבלני משנה נוספים, בהנחת צינור ביוב בצומת כפר יובל במסגרת עבודתו כראש צוות רתכי פלסטיק בחברה.

            לצורך הטיפול בצינור הביוב השתמש התובע וקבלני המשנה הנוספים בטרקטור אשר גרר את הצינור באמצעות שרשרת. מדובר בטרקטור הכשיר לנוע בדרכים , יש לו הגה, גלגלים, תיבת הילוכים, והוא מסוגל גם להניח צינורות בעזרת הכף האחורית או הקדמית שלו.

            לצורך העבודה הצטרך התובע לחבוק את הצינור עם השרשרת, והשרשרת היתה קשורה לכף האחורית או הקדמית של הטרקטור, על מנת לגרור את הצינור אל מקום הנחתו.

            תוך כדי ביצוע הגרירה השתחררה השרשרת מהטרקטור ופגעה בתובע בעוצמה רבה. התובע נפגע בירך ימין. לאירוע הנ"ל יקרא להלן: "התאונה".

3.         השאלה שבמחלוקת היא אם התאונה שתוארה לעיל  עונה על ההגדרה של "תאונת דרכים" בהתאם לסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975. 

            סעיף 1 לחוק קובע  כי:

"תאונת דרכים - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי."

4.         הנתבעת טענה כי המסכת העובדתית הנ"ל אינה מהווה תאונת דרכים על פי החוק, היות והטרקטור המעורב בתאונה לא שימש ככלי תחבורה, והוא שינה את ייעודו במהלך האירועים גם אם באופן זמני בלבד.

5.         התובע טען שהאירוע מהווה תאונת דרכים על פי חוק, היות והוא מהווה מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את "ייעודו המקורי"-הגדרת המונח "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק .

   לטענתו ההלכה המחייבת בסוגיה זו נקבעה ברע"א 8061/95 עוזר יצחק נ. אררט חברה לביטוח בע"מ, (פ"ד נ (3), 532 ,1996), והאירוע המתואר חוסה תחת החזקה החלוטה המרבה בדבר ניצול הכח המכני של הרכב, המוגדרת בלשונו של השופט ברק (סעיף 22 לפסה"ד הנ"ל ) כ"בחינה חיצונית" להגדרה הבסיסית שבסעיף 1 לחוק.

   התובע טען כי הדרישה שהשימוש ברכב יהיה למטרות תחבורה היא חלק מההגדרה הכללית, אך אין היא חלה לעניין החזקות החלוטות, שכן החזקות החלוטות נועדו לחול דווקא בכל אותם מקרים בהם לא  מתקיים אחד היסודות המרכיבים את ההגדרה הכללית, מקרים אלה יוגדרו כתאונת דרכים.

6.         לטענתו, כשקבע  המחוקק  את החזקות החלוטות המרבות ביקש הוא להכיר באירועים שונים כ"תאונת דרכים" למרות שהם אינם מקיימים יסוד זה או אחר מיסודות ההגדרה הבסיסית, לרבות היסוד למטרות תחבורה.

7.         התובע הוסיף כי חזקה חלוטה מרבה תחול על אותם מקרים בהם הרכב הוא "רכב תכליתי" , רכב שעל פי ייעודו המקורי אינו מיועד רק לנסיעה אלא גם לפעולת נוספות המנצלות את כוחו המכני, וכל זאת בתנאי שבאותה עת לא שינה הרכב את ייעודו המקורי.

            חזקה זו לא תחול אם התקיים אחד משלושת המקרים הבאים:

1.      1.      הנזק התרחש לא עקב ניצול הכח המכני של הרכב.