פסק דין
1.זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 2/9/12 ("הוועדה"), אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר מיום 15/12/10 ("ההחלטה").
2.טענת הערעור היא שהוועדה התעלמה מכך שהמערערת סובלת מתסמונת דום נשימה בשינה. נטען כי מגבלה זו משפיעה על כושר תפקודה, גורמת לה לעייפות ניכרת במשך שעות היום, פוגעת בכושר הריכוז שלה והיא זקוקה למנוחות רבות במהלך היום. לטענת המערערת, הוועדה לא נתנה משקל מספק לעובדה שהמערערת צמצמה את שעות עבודתה, ושהיא מועסקת אצל קרובת משפחה שמוכנה להתחשב בצרכיה המיוחדים. המערערת הוסיפה וטענה כי הוועדה התעלמה מחוות דעתו של ד"ר נוה טוב.
3.לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי. נטען כי הוועדה התייחסה לנכויות הרפואיות שנקבעו למערערת, ונתנה דעתה לתלונותיה ולהשפעת ליקוייה על כושר עבודתה.
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
4.לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).
במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).
5.מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה:
ביום 2/9/12 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערערת, ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. באשר למצבה התעסוקתי של המערערת צוין כי היא עובדת בגן ילדים, מזה 12 שנה. לדברי המערערת, לפני כשנתיים צמצמה היקף משרתה, "בשל בעיות בריאות", ומאז היא עובדת במשך כ- 4 שעות ליום, במשמרת בוקר או צהריים. באשר לליקוייה הרפואיים ציינה המערערת כי היא סובלת מסוכרת לא מאוזנת, מטופלת בכדורים. בנוסף, ציינה המערערת כי היא סובלת מבעיה נפשית, עצבנות וחוסר שקט, שהחלו לפני שנתיים, והיא מקבלת טיפול תרופתי. באשר ליכולותיה התפקודיות ציינה המערערת כי היא סובלת מסחרחורות, הולכת הרבה לשירותים, כאבים ברגליים, מתקשה בעמידה, נותנים לה לעשות עבודות קלות יותר בישיבה. כאשר המערערת סובלת מהתקף עצבנות ואי שקט, מנהלת המעון שולחת אותה לשליחויות מחוץ לגן.
הוועדה בחנה את הליקויים מהם סובלת המערערת, וציינה כי המערערת בת 45, אובחנה כסובלת מאי ספיקה ורידית, דום נשימה בשינה, הפרעות במתן שתן, מצב חרדתי בחומרה קלה, יתר לחץ דם, סוכרת עם סיבוכים.
לאחר שעיינה בחומר הרפואי שהונח בפניה, בבדיקת הרופא המוסמך, בחוות דעתו של ד"ר נוה טוב מיום 5/8/12, ועל יסוד התרשמותה מהמערערת קבעה הוועדה כי המערערת מסוגלת לעבוד יום עבודה מלא בכל עבודה שאינה דורשת מאמץ גופני מיוחד, הרמת משאות ועמידה ממושכת, עם אפשרות לארוחות סדירות וגישה לשירותים, כגון סוג העבודה בה המערערת עובדת כיום כעוזרת גננת, עם ההקלות הניתנות לה כיום, וכן בכל עבודה המתבצעת ליד שולחן עבודה, כגון פקידות קלה, טלמרקטינג וכדומה. לאור האמור, נדחה הערר ונקבע שהמערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.
6.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.
בהתייחסותה למצבה התפקודי של המערערת, לא נתנה הוועדה כל משקל לעובדה שהמערערת מועסקת כיום כסייעת גננת בהיקף משרה חלקי, של כ- 4 שעות ליום. אף לא מצאתי בהחלטת הוועדה התייחסות לכך שהמערערת זקוקה להפסקות מנוחה בגלל הליקוי של דום נשימה בשינה. יתרה מזאת: קיים פער משמעותי בין שיעור הנכות הרפואית שנקבעה למערערת לבין דרגת אי הכושר שנקבעה לה.
7.אף מקובלת עלי טענת המערערת בדבר התייחסות הוועדה לחוות דעתו של ד"ר נוה טוב מיום 5/8/12 (מע/1). הוועדה ציינה כי עיינה בחוות הדעת, אולם מעבר לציון כללי זה, לא התייחסה הוועדה לאמור בחוות הדעת, כאשר עיון בחוות הדעת מעלה שמדובר בחוות דעת מפורטת מאוד.
8.לאור האמור, מוחזר עניינה של המערערת לוועדת אי כושר לעררים, בהרכבה מיום 2/9/12, על מנת שתשוב ותשקול את דרגת אי כושרה של המערערת להשתכר, בין היתר בשים לב להמלצת היועץ המומחה לרפואת אף אוזן גרון, ד"ר חפר, מיום 23/4/12, שקבע מגבלה לעבודה שאינה דורשת ערנות יתר עקב תסמונת דום נשימה בשינה. בנוסף, הוועדה תיתן דעתה לאמור בחוות הדעת של ד"ר נוה טוב מיום 5/8/12 ותבהיר האם יש בה כדי לשנות מקביעתה. כמו כן, תשקול הוועדה החלטתה מחדש לאור העובדה שהמערערת מועסקת בפועל בהיקף משרה חלקי.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
המערערת תזומן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות באי כוחה.
9.על המשיב לשלם למערערת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח תוך 30 ימים מעת שיומצא למשיב פסק הדין.
10.לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.
ניתן היום, ח' אייר תשע"ג, (18 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.