-
ביום 14.08.14, הוגש כנגד המבקש, כתב אישום בבית המשפט השלום בירושלים, המייחס לו עבירות של החזקה או שימוש בסמים לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו- 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 173 (להלן: "כתב האישום הראשון" או "התיק הראשון").
נטען בכתב האישום הראשון, כי ביום 03.08.14, בעת שישבו המבקש ואחר ברכבו של המבקש, כאשר המבקש ישב במושב הנהג, החזיק המבקש בכיס חולצתו בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1.0635 גרם נטו.
-
ביום 28.09.14, הוגש לבית המשפט לתעבורה בירושלים כתב אישום נוסף בגין אותו אירוע זהו כתב האישום מושא בקשה זו. כתב אישום זה מייחס למבקש עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, תשכ"א- 1961 בקשר עם סעיף 6ב(א)(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א- 9161 (להלן : "כתב האישום השני" או "התיק השני").
לפי הנטען בכתב האישום השני, ביום 03.08.14, נהג המבקש ברכב כשהוא שיכור והיה נתון תחת השפעת סמים מסוכנים, בכך שבבדיקת דגימת שתן שניטלה ממנו לפי דרישת שוטר התגלה סם מסוכן מסוג קנביס בכמות של 130 ננוגרם.
-
המבקש זומן לדיון הקראה בתיק הראשון ליום 11.12.14 בבית משפט השלום בירושלים ואילו לתיק השני הוא זומן ליום 07.10.14.
-
מספר ימים טרם הדיון בתיק השני, הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון על ידי עו"ד יוני שניאור לפיה עודכן הייצוג, והדיון נדחה ליום 19.10.14. במועד זה התייצב עו"ד שניאור בבית משפט לתעבורה וביקש דחייה נוספת והדיון נדחה ליום 05.11.14 אולם, גם במועד זה התבקשה דחייה נוספת והדיון נדחה ליום 20.11.14. לאחר מכן, הוגשה בקשת דחייה על ידי המבקש בעצמו לפיה מפאת מצבו הכלכלי הוא נאלץ לסיים את ההתקשרות עם בא כוחו וברצונו לפנות לעורך דין אחר על מנת שייצגו. בית המשפט נעתר לבקשתו והדיון בבית משפט לתעבורה נדחה ליום 10.02.15.
-
ביום 11.12.14, התייצב המבקש לדיון בכתב האישום הראשון בבית משפט השלום בירושלים, ללא שהיה מיוצג, ובסופו של יום, הוא הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון והורשע ובית המשפט הטיל עליו עפ"י ההסדר מאסר על תנאי, התחייבות כספית ופסילה על תנאי.
-
ביום 10.02.15, התייצב המבקש לדיון שהתקיים בבית המשפט לתעבורה בגין כתב האישום מושא החלטה זו שם טען המבקש מספר טענות מקדמיות לביטול כתב האישום. ביום 20.01.16, הורתה כב' השופטת לארי בבלי על ביטול כתב האישום מחמת טענת הגנה מן הצדק. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שם נקבע כי לא היה מקום למחוק את כתב האישום ללא שמיעת ראיות לעניין טענת ההגנה מן הצדק, ומשכך התיק הוחזר לבית משפט זה לשמיעת ראיות בעניין טענת ההגנה מן הצדק. משכך התיק נקבע בפניי לדיון אליו התייצב המבקש ביחד עם בא כוחו. במסגרת הדיון נחקר המבקש בהקשר לטענת הגנה מן הצדק והצדדים סיכמו את טענותיהם.
-
עתה נותר לבחון האם נוכח הראיות שהוצגו יש להורות על ביטול כתב האישום בגין טענת הגנה מן הצדק.
טענות הצדדים
-
לטענת המבקש יש לקבל את טענת ההגנה מן הצדק ולהורות על ביטול כתב האישום. לטענתו, הוא לא היה מיוצג בדיון בכתב האישום הראשון, ובמתן הסכמתו להסדר הטיעון הוא הבין שבכך מוצה עימו הדין בשל אותו אירוע בו נתפס, נעצר, נשפט, הורשע ודינו נגזר.
-
עוד טוען המבקש כי באם היה מודע לכך שהעונש שהוסכם עליו במסגרת הסדר הטיעון אינו מביא לסיום כל ההליכים הוא לא היה מודה ומסכים להסדר הטיעון.
-
לטענת המאשימה, אין מניעה חוקית לפיצולו של אירוע פלילי לשני כתבי אישום שונים ואין בכך בכדי להביא לביטולו של כתב האישום אלא לכל היותר יש לשקלל עניין זה בשלב גזר הדין.
דיון והכרעה
-
הגנה מן הצדק מטרתה הבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי והוגן.
לצורך קבלת טענת ההגנה מן הצדק די להצביע על אי מתן אפשרות לנאשם לנהל משפט הוגן, או שיש בניהול המשפט כנגדו פגיעה חריפה וממשית בתחושת ההגינות והצדק. על כך עמד בית המשפט העליון בע"פ 4855/02 בורוביץ נ' מדינת ישראל פ"ד נט(6) 776 (להלן: "פס"ד בורוביץ") בקבעו:
"ההגנה מן הצדק הינה דוקטרינה הלכתית המכירה בסמכות בית המשפט לבטל כתב אישום שהגשתו או בירורו עומדים בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית ... עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה איפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים...".
בעקבות פסק הדין הנ"ל התווספה לסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי, טענה מקדמית נוספת, אשר הרחיבה את רשימת הטענות המקדמיות שניתן לטעון בפתח המשפט. בהתאם לסעיף 149(10), בית המשפט מוסמך לבטל כתב אישום אם "הגשת כתב אישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית"
-
בפס"ד בורוביץ הנ"ל, יש לבחון שלושה מבחנים על מנת להחיל דוקטרינת ההגנה מן הצדק:
האחד – זיהוי פגמים שנפלו בהליכים נגד הנאשם ומידת עוצמתם;
השני – בחינת השאלה, האם קיומם של פגמים אלה גורם לפגיעה בתחושת הצדק וההגינות, תוך איזון בין האינטרסים השונים;
השלישי – בחינת האפשרות לרפא את הפגמים באמצעים מתונים יותר מאשר ביטולו של כתב האישום.
יישום המבחנים הנ"ל למקרה שבפנינו מוביל למסקנה כי מתקיימים שני המבחנים הראשונים, ואילו לגבי המבחן השלישי, עולה כי לא ניתן בנסיבות העניין לרפא את הפגמים בדרך אחרת מלבד ביטול האישום כפי שיוסבר להלן.
-
אין חולק כי שני כתבי האישום הוגשו בגין אותו אירוע עובדתי שארע ביום 03.08.14, בגינו נחקר המבקש באותו היום. חקירה זו היוותה הבסיס להגשת שני כתבי האישום.
-
טרם חקירתו הוזהר המבקש כי הוא חשוד ב: "החזקה/שימוש בסמים מסוכנים לצריכה עצמית, נהיגה תחת השפעת סמים, בכך שהיום ברחוב דרך חברון ירושלים, במהלך חיפוש שבוצע עלייך נתפס חומר החשוד כסם מסוג חשיש וזאת לאחר שנסעת ברכב ביחד עם אחרים שאתה נוהג ברכב....". לאמור, המבקש נחקר על החשד לעבירות שלכאורה בוצעו באותו אירוע שאירע בזירה אחת בנקודת זמן אחת אשר הצמיח מספר עבירות בעת ובעונה אחת קרי; החזקה ושימוש בסמים ונהיגה תחת השפעת סמים.
-
הגשת שני כתבי אישום שונים בבתי משפט שונים בגין אותו אירוע ללא הסבר מניח את הדעת לפיצול האישומים מוביל למסקנה כי נפלו פגמים מהותיים בהתנהלותה של המאשימה. אציין כי המאשימה הגישה לבית המשפט השלום כתב אישום בגין החזקה ושימוש בסמים, ומספר ימים לאחר מכן התקבלה חוות הדעת של המעבדה הקלינית לפיה נמצא שרידי סם בדגימה שניטלה מהמבקש. תמוהה בעיניי מדוע בחרה המאשימה להגיש כתב אישום נפרד בגין עבירת הנהיגה בשכרות לבית המשפט לתעבורה זאת מקום שניתן היה לתקן כתב האישום שהיה תלוי ועומד בבית המשפט השלום על ידי הוספת עבירה זו. עובדות שני כתבי האישום זהות הן ולבית משפט השלום מוקנית הסמכות לדון גם בעבירות תעבורה במיוחד כאשר הן מצורפות לעבירות פליליות שבאותו אירוע.
-
יפים לענייננו דברי בית המשפט העליון המתייחסים לחובת התביעה לרכז את מכלול האישומים הנובעים ממסכת עובדתית אחת כנגד הנאשם:
"מאז ומתמיד התנגדו בתי-המשפט לפיצול אישומים על-ידי הקטיגוריה; אם יש במעשה אחד יותר מאשר עבירה אחת, חייבת הקטיגוריה להביא את כל האישומים בעת ובעונה אחת. אך קיימים מקרים שבהם אי-אפשר למנוע פיצול של אישומים"
(ראו: ע"פ 244/73 רבר נ' מדינת ישראל, פד"י כח(1) 798).
בהקשר אחר נאמר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים כי "מצב דברים זה של קיום משפט כפול באותן עובדות, עם אותן עדים ובאותן שאלות, מעורר אפוא בנסיבות המקרה, קושי ייחודי שמעבר לעצם הפיצול של האישומים" (עפ"ת (י-ם) 18521-02-12 מדינת ישראל נ' גדעון ארד בהלול (פורסם בנבו, 07.06.12).
עוד נקבע כי על התביעה החובה לפעול בהגינות ובתום לב לצורך ההקפדה על זכות הנאשם להליך ראוי והוגן (ראה: דנ"פ 5852/10 מדינת ישראל נ' מאיר שמש ואח' (פורסם בנבו 09.01.12).
-
בענייננו, אין מחלוקת, כי מדובר באירוע עובדתי אחד. ב"כ המאשימה לא נתנה הסבר להתנהלות מעין זו ולא נטען כי הייתה מניעה כלשהי להכליל את כל האישומים בכתב אישום אחד. משכך, לא ברור מדוע בחרה המאשימה לפצל את האישומים מקום שמדובר באותו אירוע עם מסכת עובדתית אחת.
מעיון בחוות הדעת עולה כי תשובת המעבדה לטוקסיקולוגיה ניתנה ביום 13.08.14, כלומר יום טרם הגשת כתב האישום הראשון לבית המשפט השלום. גם אם אניח כי דו"ח תוצאות המעבדה התקבל אצל המאשימה לאחר הגשת כתב האישום הראשון אולם אם חפצה המאשימה להעמיד את המבקש לדין בגין עבירה נוספת של נהיגה תחת השפעת סמים יכלה לתקן את כתב האישום ע"י הוספת עבירה זו.
הצורך בהגשת כל העבירות בכתב אישום אחד הוא כל כך חיוני שכן ניתן בכך להבטיח שכל המארג הראייתי יפרש בפני אותו בית משפט, בפני אותו שופט ובכך למנוע מספר דיונים בפני מותבים שונים. מעיון בשני כתבי האישום ניתן להבחין כי רשימת עדי התביעה בשני כתבי האישום כמעט זהה. האינטרס הציבורי מחייב כי המאשימה תימנע מדרך פעולה זו ולא תגרום להשחתת זמנו היקר של בית המשפט ושל הצדדים בדיונים כפולים. האם זה ראוי כי בגין אותו אירוע הכולל מסכת עובדתית אחת, ישמעו אותם עדים לפניי שופטים שונים. מעבר לבזבוז הזמן השיפוטי ובזבוז משאבי הציבור יש בכך בכדי להטריח את השוטרים במתן עדויות כפולות ובכך לבזבז זמנם על חשבון אכיפת עבירות ושמירה על הסדר הציבורי. יתרה מזאת, שמיעת העדים בפני מותבים שונים עלולה לגרום לכך שיהיה שוני בהתרשמות הסובייקטיבית מאותם עדים דבר שעלול לגרום לפסיקות סותרות. מצב זה אינו רצוי ואף יש בו בכדי לפגוע בקיומו של הליך משפטי ראוי והוגן ואף לפגוע באינטרס הכלכלי והציבורי וכן לפגוע בעשיית משפט צדק.
-
ער אני לקיומה של פסיקה בבתי משפט שונים בארץ אשר נדרשו לסוגיית פיצול האישומים כבענייננו וחרף מורת רוחם משיטה זו לא ראו לנכון להורות על ביטול כתב האישום מחמת טענת הגנה מן הצדק.
יחד עם זאת, המקרה שלפנינו, הינו מקרה חריג שכן מדובר בפגם שאינו ניתן לריפוי בדרך אחרת מלבד ביטול כתב האישום כפי שיפורט להלן.
-
המבקש הודה בכתב האישום הראשון במסגרת הסדר טיעון שהוצע לו מבלי שהיה מיוצג. אומנם באותו מועד היה המבקש מיוצג בתיק השני אולם לא התקיים דיון לגופו של עניין מלבד הגשת בקשות לדחיית מועד הדיון שבסופם, עקב מחלוקת בנוגע לשכר הטרחה, הופסק הייצוג.
-
אני סבור כי משבחר המבקש להודות בעובדות כתב האישום, ראוי היה שכל האישומים כנגדו יעמדו בפניי בית המשפט על מנת שיתן דעתו לכלל הנסיבות העובדתיות של אותו אירוע וזאת על מנת לבחון האם הסדר הטיעון יש בו בכדי להלום את מעשיו של המבקש בעונש לו הוא ראוי. מעיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום לא מוזכרת כלל העובדה כי כתב אישום נוסף בגין אותו אירוע תלוי ועומד בבית משפט לתעבורה והדבר עומד לחובתה של המאשימה.
-
המבקש העיד בפניי והשתכנעתי מכנות דבריו כי הוא הסכים להסדר הטיעון מתוך הנחה תמימה שההסדר יביא לסיום כל האישומים התלויים ועומדים נגדו בגין אותו אירוע. התרשמתי כי מצבו הכלכלי הרעוע היווה תמריץ עבורו לסיום ההליך בהסדר הטיעון שנקבע. המבקש העיד בפניי כי במועד הדיון נאמר לו על ידי התובע כי יש בהסדר הטיעון בכדי לסגור "את כל האירוע" ויתרה מזאת, לטענת המבקש הוא אף ציין בפניי התובע כי הוא נפסל פסילה מנהלית ובתגובה לכך הוסבר לו כי יושת עליו עונש פסילה על תנאי בלבד, וכלשונו: "...קיבלתי את כתב האישום, הגעתי לבד, התובע ניגש אליי, אמר לי בוא תודה על הכל ואתה סוגר את כל האירוע. אמרתי לו שאני בחודש שלילה ואמר שיודע. אמר שאקבל רק על תנאי בכל הריבים" (עמ' 6, ש' 21 -24).
המאשימה בחרה שלא לחקור את המבקש בגין דברים אלו ולא הובאה כל ראיה שיש בה כדי לסתור טענתו בהקשר לנסיבות חתימת הסדר הטיעון. אני נותן אמון בדברי המבקש כי הניח שהסדר הטיעון ממצה עימו את הדין בגין אותו אירוע עובדתי שהתרחש במועד הרלוונטי לכתב האישום. התרשמתי כי אם המבקש היה מודע לכך כי הוא צפוי לעונש נוסף בגין אותו אירוע היה שוקל האם להסכים להסדר הטיעון ואם לאו.
-
אכן קיימת תחושה שהנאשם לא נענש בגין העבירה התעבורתית וכי העונש שהוטל עליו על פי הסדר הטיעון אינו מגלם בתוכו את העונש המתאים בגין כלל העבירות של אותו אירוע. יחד עם זאת, תחושת הצדק וההגינות, והשמירה על אמון הציבור במערכת המשפטית, מחייבים בנסיבות העניין קיומה של ודאות משפטית, והצדק מחייב ביטול כתב האישום.
לסיכום
-
כללו של דבר, במקרה שלפנינו, הגעתי למסקנה כי היה על המאשימה לרכז את כל האישומים כנגד הנאשם בכתב אישום אחד וזאת על מנת שיתבררו בפניי מותב אחד שידון בתיק ולמנוע מצב בו המבקש ייענש בשיעורים. ראוי היה כי המבקש יקבל את הדין ביחס לכלל האישומים בגין אותו אירוע עובדתי, ובהינתן שלא הייתה קיימת כל מניעה אובייקטיבית ממשית לעשות כן, יש לראות בהתנהלות זו כהתנהלות פגומה שיש למנוע התקיימותה בעתיד, ובהעדר אפשרות לתקן את הפגם אני מורה על ביטול כתב האישום.
-
בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי דין טענת הגנה מן הצדק להתקבל, והתוצאה היא שאני מורה על ביטול כתב האישום.
ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ז, 25 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.
