מדינת ישראל נ' נוביק

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגת רכב בהיותו נהג שיכור, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה התשכ"א – 1961.

המדובר באירוע מיום 18/05/2016, סמוך לשעה 02:55 בלילה, שאז נתפס הנאשם נוהג כשהוא שיכור, בבדיקה שנערכה נמצא בגופו ריכוז של 1,065 מק"ג אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

העבירה חמורה ויש עמה סיכון למשתמשים בדרך.

מתחם הענישה לעבירה של נהיגה בשכרות כולל רכיב מאסר החל ממאסר על תנאי עד מאסר בן מספר חודשים וכן רכיב פסילה שלא תפחת משנתיים.

נקודת ההלימה בתחום המתחם משתנה בהתאם לחומרת נסיבות ביצוע העבירה ונסיבות אחרות שאינן נעוצות בעבירה.

מדיניות הענישה

על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירת השכרות [עיין: רע"פ 6727/17 אוחנה נ' מדינת ישראל (30.8.17) (להלן: "עניין אוחנה"), רע"פ 9987/16 אקדסמן נ' מדינת ישראל (19.6.17), רע"פ 4820/17 כדורי נ' מדינת ישראל (15.6.17), רע"פ 9669/16 שחם נ' מדינת ישראל (13.12.16), רע"פ 4491/14 דניאלוב סורן נ' מדינת ישראל (29.6.14) (להלן: "עניין סורן"), רע"פ 8585/13 זבולון אזולאי נ' מדינת ישראל (4.2.14), עפ"ת (חי') 22417-08-14 סאלם נ' מדינת ישראל (21.9.14), עפ"ת 63983-12-12 דבאח (אסיר) נ' מדינת ישראל (7.2.13), עפ"ת 19851-02-11 מדינת ישראל נ' הזיזה (3.3.11) (להלן: "עניין הזיזה")].

כשעסקינן בעבריין רצידיוויסט לא היססו בתי המשפט להטיל עונשי מאסר בפועל (עניין אוחנה, סורן והזיזה לעיל).

תקופת המאסר נעה בין תקופת מאסר מותנה למאסר בן 24 חודשים, תלוי ברף החריגה מרף האכיפה, נסיבות הנהיגה, הסיכון שנוצר, עבר תעבורתי, הישנות העבירה ושאלת קיומן או העדרן של עבירות נלוות.

הנאשם הודה.

לנאשם ותק נהיגה משנת 2001 ולחובתו 4 הרשעות קודמות, לרבות הרשעה דומה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול בגינה הורשע ביום 01/11/2015 (כב' השופטת שמיר).

ריכוז האלכוהול שנמצא בגופו של הנאשם גבוה במיוחד.

נוכח רף החריגה מרף האכיפה, רמת הסיכון גבוהה ויש להטיל עונש מאסר בפועל, שניתן לרצותו בדרך של עבודות שירות.