מדינת ישראל נ' זריהון

מזכה את הנאשם מחמת הספק.

הנאשם הואשם בנהיגה בשכרות עקב סירוב למסור דגימת דם לצורך בדיקת שכרות לפי דרישת שוטר, עבירה לפי סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה (נ"ח) התשכ"א-1961 יחד עם סעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

מעובדות כתב האישום עולה כי בתאריך 29.2.16 בשעה 00:30 לערך, נהג הנאשם ברכב פרטי תוצרת פולקסווגן, מ"ר 8992435 ביבנה, ברחוב הדקל. הנאשם נהג ברכב כשהוא שיכור, בכך שסירב למסור דגימת דם לצורך בדיקת שכרות לפי דרישת שוטר.

הנאשם, באמצעות ב"כ, כפר בכל עובדות כתב האישום, ובכללן בנהיגה, בשעות ובזמנים, במקום, בהשגחה, בשכרות, בסירוב ובהסבר על המשמעות, בזכות היוועצות, במיומנות השוטר ובשרשרת הראיות וטען כי הנאשם עוכב שלא כדין.

מטעם התביעה העידו שלושה עדי תביעה והוגשו ראיות והנאשם העיד להגנתו.

פרשת התביעה

ע.ת 1, מאור שמואל, פקח של עירית יבנה ועובד ביחידת השיטור העירונית. באמצעותו הוגשו: ת/1 – מזכר, ת/2 – סקיצה, ונ/1 – מזכר.

העיד כי במהלך סיור במשמרת לילה בעודו נוהג בניידת שיטור עירוני יחד עם השוטר בני גרינהיים, הבחין ברכב מסוג פולקסווגן בצבע כחול כהה, מ.ר 08992435, נוסע ברחוב הדקל, יוצא לכיוון שד' דואני ונעצר בחנייה סמוך למרכז המסחרי לב יבנה שבשד' דואני. הרכב נסע בצורה אלכסונית ועל שני נתיבים. העד לא זכר את המרחק בין הניידת לבין הרכב אך העיד כי היה קשר עין עם הרכב עד לעצירתו.

העד אישר כי יתכן שמספר הרכב נרשם על ידו בת/1 לפי מה שנאמר לו על ידי השוטר בני.