מדינת ישראל נ' אדרי

ביום 25.5.17 הודיע בית המשפט על זיכויו של הנאשם בתיק זה.

להלן נימוקי לזיכוי הנאשם:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירות של נהיגה במצב שכרות ונהיגה בקלות ראש.

הנאשם באמצעות בא כוחו הודה בעצם הנהיגה אך כפר בטענה כי היה שיכור (כהגדרת שכרות בחוק) עת נהג ברכב.

לאחר סיום פרשת התביעה, ביקש ב"כ הנאשם לזכות את הנאשם בשל היעדר ראיות לכאורה מכח סעיף 158 לחסד"פ, התשמ"ב-1982 (טענת "אין להשיב לאשמה").

שתי טענות מרכזיות הועלו על ידי ההגנה: 

1. דרישת השוטרים למתן דגימת שתן לבדיקת נוכחות סם באה ללא הוכחת "חשד סביר" מקדים שהוא תנאי להפעלת הסמכות לביצוע החיפוש המבוקש.

2. גם אם דגימת השתן ניטלה כדין מהחשוד, הטיפול בדגימה אינו מאפשר וודאות כי המדובר בתוצאות בדיקה השייכות בהכרח לחשוד (לנאשם).

    

   לאחר בחינת חומר הראיות ובדיקת טענותיו של ב"כ המבקש החלטתי לקבל את טענתו הראשונה ולדחות את טענתו השנייה.

   נימוקי ניתנו בהרחבה לצדדים ביום 10.10.16 והם מהווים חלק בלתי נפרד מהכרעת דין זו.

    

   בהחלטתי מיום 10.10.16, פטרתי את הנאשם מלהשיב לאשמה בעבירה של נהיגה בשכרות מכח סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") אך חיבתי אותו להשיב לאשמה ביחס לעבירה של נהיגה ברכב כאשר נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים, בניגוד לתקנה 26 (2) בתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"). בשולי הדברים יוחסה לנאשם גם עבירה של נהיגה בקלות ראש מכח סעיף 62 (2) לפקודה אך המדובר בעבירה שהיא תולדה ישירה של הנהיגה לכאורה תחת השפעת סם. ללא העבירה הראשונה, לא תתקיים גם העבירה הנגזרת השנייה.

    

   ב"כ המאשימה בסיכומיו, טען מספר על בסיסן, לשיטתו, יש להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו:

   1. בדיקת המאפיינים של הנאשם הראתה כי הנאשם לא הצליח לעבור את מבחן העמידה, נכשל במבחן ההליכה על קו ונכשל במבחן הבאת אצבע לאף.

   2. לטענת הנאשם נכשל בבדיקת המאפיינים בשל מצבו הרפואי , אולם לא הוצגה מטעמו כל אסמכתא המעידה על כך.

   3. אף שלטענת השוטר, "לא ניתן לקבוע אם הנהג נראה תחת השפעה" –ציין ב"כ המאשימה כי התרשמות זו אינה סותרת את ממצאי בדיקת המאפיינים. מה עוד, שסעיף זה נמחק מדו"ח המאפיינים החדש של משטרת ישראל.

   4. עוד נטען כי מעדותו של הנאשם מיום 08.01.17 המהווה הודיה לנהיגה תחת השפעת סמים, ניתן ללמוד כי הנאשם נטל כדורים אשר מכילים חומר פעיל בדיוק כמו החומר שנמצא בהרואין, וזאת בעקבות פגיעתו בגב כתוצאה מתאונת עבודה שעבר. בעניין זה טען ב"כ המאשימה כי החומר הפעיל אוכסיקודון אשר הינו מרכיב פעיל בתרופה אשר צויינה על ידי הנאשם בעדותו – נמצא בפקודת הסמים.

   5. באשר לטענת הנאשם לפיה נטל את הכדורים וקיבל טלפון ממשטרת ישראל במסווה של ביטוח לאומי, אשר הדיחה אותו לנהוג ולהגיע לביטוח לאומי – טען ב"כ המאשימה כי הנאשם לא הוכיח טענה זו.

   6. לטענת ב"כ המאשימה – הנאשם טען בעדותו כי הכדורים משפיעים על פעולותיו אך הוא למד לחיות עם זה.

       

       

       

       

       

       

      מנגד טען ב"כ הנאשם טיעונים בגינן, לשיטתו, יש לזכות הנאשם:

      1. בבדיקת המאפיינים נמצאו פרמטרים תקינים כגון: היעדר ריח אלכוהול, הופעה מסודרת, "מגיב לעניין". היו מספר פרמטרים בהם נכשל הנאשם אולם בסופו של יום השוטר שערך לנאשם את בדיקת המאפיינים לא יכול היה לקבוע כי הנאשם נמצא תחת השפעה של סם או חומר משכר. בנסיבות אלה, די בכך בכדי לקבוע כי הנאשם לא היה תחת השפעה של חומר אסור או אלכוהול.

      2. הנאשם טען, על סמך כתבה בעיתון שהחומר הפעיל בכדורים אותם הוא נוטל דומה לחומר המצוי בהרואין. המאשימה מנגד ציינה כי החומר הפעיל בתרופה אותה ציין הנאשם נמצא בפקודת הסמים – בעניין זה טען ב"כ הנאשם כי לא הוגשה עדות מומחה בעניין ואף עדי התביעה לא העידו על כך. לטענת ההגנה, הדבר אינו נמצא בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. יתרה מכך, לא ניתן להסתמך על כתבה בעיתון אליה הפנה הנאשם. הגם שלא הוכח כי החומר אותו ציינה המאשימה אכן קיים בתרופה כזו או אחרת והאם הנאשם נטל תרופה זו.

      3. באשר לטענת הנאשם לפיה, היה תחת השפעת תרופות ואף "למד לחיות עם זה" – לא ניתן לקבוע כי אדם הנוטל תרופות ונתון להשפעת התרופה אינו כשיר לנהיגה. לא הוכח כי משרד הבריאות אסר על נהיגה בעת נטילת התרופה.

          

         שקלתי ובחנתי את טענות הצדדים אל מול אסופת הראיות שהוגשו בתיק זה.

         בחנתי היטב את עדות העדים בפני ולהלן החלטתי:

          

         בדו"ח המאפיינים (ת/2) מיום 10.02.15 נמצאו הממצאים הבאים:

         1. אין ריח אלכוהול מהפה.

         2. הופעה מסודרת.

         3. התנהגות – מגיב לעניין.

         4. עמידה – מתנדנד.

         5. הליכה על קו – מתנדנד לכל האורך ומוריד את עיניו.

         6. מבחן הבאת אצבע לאף – פעם אחת התבלבל בידיו

         7. התרשמות כללית של השוטר האם הנהג נראה תחת השפעת אלכוהול – "לא ניתן לקבוע".

             

            בית המשפט לא היה ליד הנאשם עת נבדק על ידי השוטר.

            כמתואר בהחלטתי מיום 10.10.16, לא ניתן בפרשה זו להסתמך על דגימת השתן שנלקחה כראייה קבילה לצורך הוכחת השכרות או הנהיגה תחת השפעת סם/אלכוהול.

            ראיות התביעה נשענות באופן בלעדי על דוח המאפיינים שבוצע לנאשם.

            מאחר וחלק ממאפייני הנאשם נמצאו תקינים וחלקם בלתי תקינים, קבע השוטר שפגש את הנאשם באופן ישיר כי אין הוא יכול לקבוע ממאפייני הנאשם כי הוא נתון תחת השפעת אלכוהול או סם.

            ככל שזו קביעת השוטר אשר בחן ובדק את הנאשם, כיצד יבוא בית המשפט ויקבע כי יכול הוא לקבוע ממצא עובדתי לפיו היה הנאשם תחת השפעת סם עת נבדק על ידי השוטר?

            לשוטר יתרון על בית המשפט שכן הוא אשר ראה והתרשם ממנו ישירות ולכן קביעתו לפיה אין לדעת האם הנאשם תחת השפעה היא הקביעה הרלוונטית.

            נכון כי חלק מהמאפיינים נמצאו בלתי תקינים, אך בהיעדר התרשמות ברורה של השוטר כי הנאשם תחת השפעת סם או אלכוהול, נותר ספק סביר אשר חייב לפעול לטובת הנאשם.

             

            אוסיף ואקבע – אומנם הנאשם העיד כי נטל תרופות בשל פציעה בגבו. אולם, לא ניתן לדעת אלו תרופות נטל ומה החומרים הפעילים בתרופות אלה. המאשימה לא הביאה כל ראייה בדמות חוות דעת מומחה, לא לעניין התרופות שהנאשם נטל לכאורה ולא לעניין החומרים הפעילים בהן. כל שעשתה היא העלאת טיעונים בעלמא סיכומים מבלי שהציגה ראיות/אסמכתאות התומכות בטענות אלה. לפיכך, בהיעדר תמיכה ראייתית להשפעה לכאורית של התרופות על הנאשם – דינן של טענות אלה להידחות.

             

            גם טענת הנאשם לפיה "למד לחיות עם השפעת הכדורים" – אין בה ראיה של ממש לעניין נהיגתו תחת השפעת סמים. אף כאן לא הציגה המאשימה כל ראיה באשר לסוג הכדורים אותם נטל ונוטל הנאשם, ולא מסמך מטעם משרד הבריאות האוסר על נהיגה תחת נטילת תרופות כאלה ואחרות. אשר על כן, טענת המאשימה כי ניתן להרשיע הנאשם על סמך אמירה זו שלו עצמו – דינה להידחות.

             

            במצב דברים זה, המאשימה לא הצליחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את העבירה של נהיגה ברכב כאשר הנאשם נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים, בניגוד לתקנה 26 (2) בתקנות התעבורה. אני מזכה את הנאשם מביצוע עבירה זו ולו מחמת הספק.

             

            לגבי העבירה השנייה שיוחסה לנאשם – נהיגה בקלות ראש, המאשימה כלל לא התייחסה לעבירה זו בסיכומיה. גם המאשימה הבינה, ובצדק, כי המדובר בעבירה נגזרת מתוך עבירת הבסיס וללא ההוכחה כי היה הנאשם במצב של שכרות או תחת השפעת סם, "נופלת" גם העבירה של נהיגה בקלות ראש, שכן אין בהתנהגות הנאשם דבר הקושר אותו לעבירה זו זולת הנהיגה הנטענת במצב שכרות במקור.

            משזוכה הנאשם על ידי מהתנהגות הכוללת נהיגה במצב שכרות או תחת השפעת סם/אלכוהול, יזוכה הוא גם מעבירה של נהיגה בקלות ראש, גם כאן מחמת הספק. 

             

             

            ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ז, 21 יוני 2017, בהעדר הצדדים