פ"ה
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
34378-06-14
31/01/2016
|
בפני השופטת:
דלית גילה
|
- נגד - |
התובע:
סלימאן פרהוד עו"ד מוניר ח'יר
|
הנתבעת:
מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) עו"ד אסנת שושני
|
פסק - דין |
התובע הוא אימאם בעדה הדרוזית, בכפר ראמה, וביום 18.6.14 הגיש תביעה לקבלת סעד הצהרתי וכן שכר עבודה מהנתבעת, מדינת ישראל (להלן: המדינה), בטענה, כי היה על המדינה לקלוט אותו כעובד בשירותיה מיום מינויו כאימאם, על ידי בית הדין הדתי הדרוזי, ועליה לשאת בשכרו גם בעתיד. התביעה כומתה על סך 183,113 ₪.
המדינה טענה, כי תביעה דומה לזאת תלויה ועומדת בפני שופטת אחרת של בית-דין זה [29005-11-12], ויש ללמוד גזירה שווה מהנפסק שם, בפסק-דין אשר דחה את התביעה.
בעת הדיון המוקדם, ביום 9.6.15, ביקשו הצדדים אפשרות לשקול את צעדיהם, עד לאחר קבלת תוצאות מכרז בו התובע מתמודד; וביום 2.9.15 הודיע התובע, כי הסעד ההצהרתי מתייתר - ללא הסבר - והוא "ממשיך בתביעתו במישור הכספי בלבד", אולם, עדיין אינו יכול לכמת את תביעתו, מאחר וטרם נקלט כעובד מדינה באופן סופי. בו ביום הוחלט, כי על התובע להגיש בקשה מנומקת לתיקון התביעה, עם נוסח מבוקש, והעתק ישירות לבאת-כוח המדינה, על מנת שתוגש תגובתה, הכל - במועדים שנקצבו.
ביום 29.9.15 הוגשה בקשה לתיקון התביעה, בה נטען, כי המדינה קלטה את התובע כעובד אצלה מתאריך 1.9.15 ונוצר צורך בחישוב מחודש של הסעד הכספי, עד לאותו יום; בתגובת המדינה, מיום 15.10.15, נטען, כי פרט לתיקון סכום התביעה היא מתנגדת לכל תיקון נוסף בתביעה, המשנה את בסיסה, ולטעמה - מדובר בבקשה לתיקון כתב תביעה אשר בה "דבק אי נקיון כפיים וחוסר תום לב, המצדיקים כשלעצמם דחיית בקשת התובע וחיובו בהוצאות", משום שמדובר בעילות תביעה חדשות.
בתגובת המדינה פורטו ההבדלים בין כתב-התביעה המקורי, בתיק זה, לבין העולה מהנוסח המתוקן שביקשו להגיש, שטרם נחתם, וטענו, כי בכל מקרה, יש לחייב את התובע בהוצאות.
ביום 2.11.15 נדרש התובע להבהיר, מדוע לתקן תביעה זו תחת למחקה, נוכח פסק-הדין שניתן בתיק 29005-11-12; התובע הודיע, כי - לדעתו - פסק-הדין שניתן בתיק הנ"ל אינו חל, עובדתית, על המקרה שלו; ובתגובה נוספת, מטעם המדינה, מיום 11.11.15, נטען, כי הטענות בשני התיקים, בהם יוצגו התובעים על ידי אותו עורך-דין, הינן אותן טענות, אשר נדחו בעניין האחר. לתמיכה צורפו כתבי הטענות בשני התיקים.
מבלי להכריע, כרגע - האם הסעדים הנתבעים בשתי התביעות הינם זהים, אם לאו - מובן, כי ככל שהתובע רוצה להעמיד במבחן את המקרה הפרטי שלו, הוא זכאי לעשות כן, אבל, איני מוצאת הצדקה שהדבר ייעשה במסגרת תיקון תביעה, בה עתר לסעד הצהרתי, עליו ויתר, דבר שיתכן שיש לו השפעה על התוצאה המקווה. אני סבורה, כי ככל שהתובע עומד על כך שקיימת לו עילת תביעה עצמאית, המקימה לו זכות לסעד כספי מאת המדינה, במנותק מהצהרה על היותו עובד מדינה בתקופה הקודמת לקליטתו, כדין, על ידה - דבר העומד בספק רב, נוכח החומר המונח לפני כעת - יתכבד ויגיש תביעה חדשה, מנוסחת כדבעי, אשר תיבחן לפי נימוקיה.
אשר על כן - לאור העובדה שהתובע נקלט כעובד מדינה החל מיום 1.9.15, וחזר בו מתביעתו לסעד הצהרתי, בתיק שלפנינו -התביעה הכספית, שנותרה בהליך זה, נמחקת
בזאת.
בשלב זה, חסד אעשה ולא אחייב בהוצאות; ככל שתוגש תביעה חדשה, תידון גם שאלת ההוצאות בגין הליך זה.