יוסף שטר נ' אם אס סי (ישראל) בע"מ ואח'

פתיח

1. לפנינו תביעתו של מר יוסף שטר (להלן: התובע), נגד מעסיקתו בתקופה הרלוונטית לתביעה - חברת אם אס סי (ישראל) בע"מ (להלן: הנתבעת או החברה), מנכ"ל החברה - מר עדני סימקין (להלן: המנכ"ל או עדני), ומחליפתו בתפקיד שביצע בחברה - גב' טלי נוי (להלן: נוי). בבסיס התביעה עומדת דרישתו של התובע לביטול החלטה על פיטוריו ודרישה להשבתו לעבודה בחברה, תוך תשלום המשכורות והזכויות הנלוות להן, מיום הפיטורים ועד מתן פסק-הדין; לחלופין - דרש התובע סעד כספי, בגובה 20 משכורות, בסך 430,000 ₪.

   בנוסף, תבע התובע פיצוי בגין אי תשלום בונוס שנתי, בסך 43,000 ₪, ופיצוי בגין "אפליה אסורה", על רקע גיל, לטענתו, בסך 70,000 ₪.

   הנתבעים, מנגד, טוענים - כי לא נפל כל פגם בפיטורי התובע, והם מכחישים את זכאותו לאיזה מבין הסעדים שתבע.

    

2. נציין, כי ראשיתו של ההליך בבקשה לסעד זמני שהגיש התובע, במסגרתה ביקש את החזרתו לעבודה. ביום 22.12.15, בעת הדיון בבקשת הביניים, במעמד שני הצדדים, הוסכם לאחד את הדיון עם התביעה העיקרית, שטרם הוגשה אז, ונקבע לוח זמנים להמשך.

    

3. להלן נפנה להצגת העובדות הרלוונטיות לענייננו, כפי שהוכחו בפנינו, ותמצית טענות הצדדים. לאחר מכן נכריע ברכיבי התביעה.

    

   העובדות ותמצית טענות הצדדים

4. הנתבעת היא חברת בת של חברת הספנות העולמית MSC (להלן: החברה האם), בה מועסקים כ-3,000 עובדים, ברחבי העולם, ובנתבעת מועסקים כ-200 עובדים. עיקר פעילותה הוא בספנות מטען, וחלקה הקטן ב-"קרוזים". עדני משמש כמנכ"ל החברה בישראל מאמצע שנת 2005.

    

5. התובע החל לעבוד בחברה ביום 8.8.05 כמנהל מחלקת תיירות, בהיותו בעל רקע עשיר בתחום. התובע הוא שהקים את המחלקה, לאחר שהיתה קיימת בעבר בחברה ונסגרה, ובעת הגשת התביעה עבדו בה 12 עובדים. העיסוק של מחלקת התיירות נחלק למכירות כרטיסים לשיט "קרוז" ומוצרים נלווים לקרוזים, ולתפעול וארגון סיורי חוף, לאוניות שמגיעות לישראל.

    

6. תפקידו של התובע היה תפקיד בכיר בחברה, הוא נחשב לגורם המקצועי - בענייני מחלקת התיירות, ולרוב פעלה החברה על פי המלצותיו.

   נעיר, כי התובע לא היה עקבי בגרסתו, באשר למעמדו בחברה - פעם אחת טען, כי תפקידו דרש שהמנכ"ל, והוא לבדו, יהיה זה שבסמכותו לערוך לו שימוע טרם פיטוריו, ולא מר ניר דוהן, אשר שימש כמנהל הכספים בחברה (להלן: דוהן), וגב' אוסי לרנר - מנהלת משאבי אנוש בחברה (להלן: לרנר), שקיימו שימוע לתובע, בפועל, וחתמו על מכתב הפיטורים שלו, ולטענתו - שווים לו במעמד; ואילו בפעם אחרת טען, כי לא היה מעמדו כה רם, אלא, נחות משל דוהן ואחרים, ועל כן - אין להשית עליו את הפסדי המחלקה שניהל.

    

7. בשנת 2013 התובע המליץ על שינוי מתכונת מכירת הכרטיסים, כך שבמקום למכור רק כרטיסים לקרוזים, ימכרו חבילות נופש שכוללות, בין היתר, טיסות, שאטלים ומלונות. אלא, שאסטרטגיית המכירות החדשה לא הצליחה, והשנה הסתיימה בהפסדים של קרוב ל-800,000 ₪ [הדו"ח הכספי לשנים 2015-2014 - תצהיר דוהן, נ/2, נספח א'].

    

8. בסמוך לתום אותה שנה גויסה נוי על ידי התובע, כיועצת חיצונית למחלקתו באמצעות חברה שבבעלותה, ובין היתר עסקה בהתמודדות עם משבר ההפסדים.

    

9. למרות שהיו הפסדים משמעותיים, התובע טען שהם נגרמו בגלל מבצע "צוק איתן" ודחק להמשיך בגישתו, מתוך צפי שהמכירות יגדלו מאד בשנה העוקבת. הנתבעת סמכה על המלצותיו, ובהתאם לאותן המלצות, אישרה ביצוע רכישות רחבות היקף של חבילות נופש, בשנת 2015. אולם, באותה שנה - 2015 - המחלקה הפסידה כ-11 מיליון ₪, כאשר הנתונים הכספיים שהיו בידי הנתבעת, עובר לפיטורי התובע, הצביעו על הפסד של 5 מיליון ₪.

    

10. באופן רגיל, התקיימו במחלקה ישיבות הנהלה חודשיות בנוכחות התובע, המנכ"ל, דוהן, ושני חברי דירקטוריון. כשהמצב החמיר, עברו לישיבות דו-שבועיות, ואחר כך לישיבות שבועיות.

    ממחצית שנת 2015 נכחה בישיבות גם נוי, שהיתה בתחילה יועצת חיצונית, ולבסוף החליפה את התובע בתפקידו, וכן גורמים נוספים, לפי הצורך. לפי עמדת הנתבעת - למרות שיחות ההנהלה הרבות, התובע לא ידע לספק פתרונות למצב אליו הוביל והמשיך בדעתו, תוך הגדלת ההפסדים, והסביר שהוא צופה רכישות רבות "בדקה ה-90".

     

11. בסוף חודש 6/15 פוטר מעבודה בחברה מר יוסף דדוש - מנהל המכירות במחלקת הקרוזים (להלן: דדוש).

    על פי סיכום השימוע לדדוש, מיום 25.6.15 [נ/2, נספח ב'] - השימוע נערך לו על ידי לרנר בנוכחות התובע, בהמשך לדיוני ההנהלה, בדבר צמצום כוח האדם במחלקת התיירות, ובמהלכו הובאו לידיעתו של דדוש שנבחנת האפשרות לצמצום כוח אדם במחלקה, לאור הפסדים כלכליים, ובנוסף נערכים שינויים פנים ארגוניים.

    את מקומו של דדוש בניהול המכירות מילאה נוי, אם כי, באותה עת עדיין לא היתה עובדת החברה.

     

12. עוד בסוף חודש 6/15, המנכ"ל הגיע למשרדי חברת האם בז'נבה, ובגלל ההפסדים גם נפגש עם נציג הקרוזים, אשר הבהיר לו את חומרת הבעיה, במכירת החבילות הכוללות לקרוזים, וההפסדים הנגרמים. כשהמנכ"ל חזר ארצה הוא שוחח עם התובע ואמר לו שיתכן שיאלצו לסיים את עבודתו של התובע בחברה.

     

13. במהלך חודש 9/15 התובע זומן לפגישה עם המנכ"ל, בנוכחות דוהן.

    לגרסת הנתבעת - המקובלת עלינו - בגלל תפקידו הבכיר של התובע, המנכ"ל החליט תחילה לא לעשות שיחת שימוע פורמאלית, עם זימון בכתב וניהול פרוטוקול, כדי שהתובע לא יראה בכך פיחות במעמדו, וסבר שראוי לערוך עמו שיחה עניינית ובלתי רשמית, להסביר לו את המצב, ולהציע לו לסיים את יחסי העבודה בצורה מוסכמת. לטענת הנתבעת, בשיחה זו המנכ"ל אמר לתובע שעקב ההפסדים הגדולים צריך להיעשות שינוי קיצוני במחלקה, והעלה בפני התובע את האפשרות של סיום העסקתו ברוח טובה תוך הבטחה, כי תיבחן האפשרות לתת לו הסדר פרישה מיטיב. המנכ"ל גם הציע לתובע להמשיך לעבוד מול החברה בתפעול וארגון של סיורי חוף, לאוניות שמגיעות לישראל, כפרילנסר - בשל אופי התפקיד והעבודה - כאשר ניהול המחלקה והמכירות יעבור לגורם אחר. במידה והתובע היה מעונין בכך, ניתן היה לעשות זאת מתחילת 2016 והתובע התבקש לתת לחברה הצעת מחיר.

    על-פי גרסת התובע עצמו - באותה שיחה דובר על שינוי ארגוני במחלקה ופיצולה לשתי יחידות - שיווק ותפעול, העברת ניהול המחלקה לנוי, והשארת התפעול בניהול התובע.

     

14. משלא השיב התובע להצעת המנכ"ל, שוחח עמו דוהן פעם נוספת, במהלך חודש 10/15, הודיע לו על ההחלטה הסופית לסיים את עבודתו, והביא את הצעת החברה, לגבי הסדר פרישתו של התובע מהעבודה בחברה, שכלל תנאים מיטיבים של הודעה מוקדמת מוארכת עם אפשרות יציאה לימי חופש, ללא ניכויים מיתרת החופשה הצבורה, ותשלום חודשי הסתגלות. דוהן גם ביקש שוב מהתובע שיעביר הצעת מחיר להמשך העבודה בתפעול וארגון הסיורים, כפרילנסר.

     

15. ביום 29.10.15 העביר דוהן לתובע את הודעת הפיטורים בדוא"ל, ותוכנה כדלקמן [ת/1, נספח ג']:

    "בהמשך לשיחתנו מתאריך 10/11 לגבי סיום יחסי עבודה, אני חוזר אליך לאחר התיעצות עם עדני ולהלן החלטת ההנהלה בעניינך:

    1.יחסי עובד מעביד יסתיימו בתאריך 31.12.2015. במועד זה יש להחזיר את כל הציוד שניתן לך מטעם החברה לצורך ביצוע תפקידך ובמסגרתו (רכב, נייד, מחשוב, מפתחות, וכו')

    2.עד למועד זה נוכחותך בעבודה תדרש לצורך תפעול האוניות הפוקדות את ישראל בלבד.

    3.ימי חופשה שילקחו עד למועד זה לא יקוזזו מיתרתך. יתרת ימי החופשה תפדה בכסף במועד גמר החשבון בגין סיום העסקתך.

    4.עד לתאריך 15.11.2015 אבקשך לפנות את המשרד בקומה העשירית.

    5.לצורך תפעול האוניות ועד לתום העסקה תועמד לרשותך עמדת עבודה בקומה השמינית.

    6.כמחווה של רצון טוב, הוחלט להעניק לך עוד 2 חודשי שכר מלאים בתום מועד יחסי העבודה.

    7.לגבי תפעול אוניות משנת 2016 ואילך - מצפה להצעת מחיר מצידך."

     

16. לטענת הנתבעת - דוהן התרשם שהתובע לא הבין כהלכה את דבריו בשיחה שקיים עמו, ועל כן, שלח לו את הדברים בדוא"ל.

    טענה זו נתמכת בעדות התובע, בחקירתו, לפיה - באותה שיחה הוא ביקש מדוהן לבדוק עם המנכ"ל אם יש אפשרות לסיים את עבודתו בצורה יפה יותר. התובע הסביר, שהתכוון לכך שיישאר בחברה עד 3/16 ויסיים את פקידות האוניות בעונת התיירות הנוכחית, לאחר מכן ייקח חופש, ויחזור לעבודה ב-9/16 לתפקד מול האוניות שאמורות להגיע באותו חודש, ולמעשה ביקש לא להיות מפוטר [עדותו: עמ' 23, ש' 25-23, 31-29; עמ' 24, ש' 3-1].

     

17. מסיכום שימוע שנערך לעובד אחר במחלקה, מר שלומי צור (להלן: צור), עולה, שבאותו מועד - 29.10.11 - כבר שימשה נוי בתפקיד מנהלת מחלקת התיירות [נ/2, נספח ב'].

    צור שימש אחראי נציגי המכירות, ופוטר בתחילת חודש 11/15. שימוע נערך לו על ידי לרנר, בנוכחות דוהן, ובמהלכו הובא לידיעתו של צור, כי נערכים שינויים פנים ארגוניים במחלקה, ובהמשך לחילופי המנהלים במחלקה נשקלת על ידי נוי - כ"מנהלת מחלקת התיירות" - האפשרות של סיום העסקתו, בגלל מהלך צמצום כוח אדם והיעדר כימיה בסיסית בין השניים.

     

18. בעקבות קבלת הדוא"ל, יזם התובע שיחה עם המנכ"ל, ביום 9.11.15, והקליט אותה [תמלול השיחה - ת/1, נספח י"ד]. במהלך השיחה הביע התובע, בין היתר, חוסר שביעות רצון מחבילת הפרישה, שהוצעה לו על ידי הנתבעת, וטען ששני חודשי הסתגלות אינם מספיקים למי שעבד בחברה 10 שנים. כן הביע התובע טרוניה על כך שפוטר בשל הפסדי המחלקה, ו"הוקרב" על ידי המנכ"ל, בעוד גורמים אחרים - כולל המנכ"ל, שהיה שותף לקבלת ההחלטות - ממשיכים בעבודתם בחברה.

     

19. ביום 11.11.15 נשלח מכתב מב"כ התובע דאז, אל המנכ"ל, לפיו - הודעת הפיטורים בדוא"ל נמסרה ללא נימוקים וללא שימוע ולכן הפיטורים בטלים. בעקבות זאת, לרנר הודיעה לתובע, ביום 12.11.15, כי מכתב באת-כוחו, דאז, הועבר לגורמים הרלוונטיים לצורך בחינתו, ועד לתום התהליך הוא מתבקש לצאת באופן מיידי לחופשה בתשלום [ת/1, נספח ה'].

     

20. בהמשך, החברה הביאה פורץ מנעולים, לצורך פתיחת משרדו של התובע, כיוון שהתובע לא פינה את משרדו עד ליום 15.11.15, כפי שנדרש בדוא"ל מיום 29.10.15. החברה טענה - כי המשרד הוא שטח החברה ונוי היתה צריכה לעבור אליו; עובדי המחלקה לא ידעו היכן המפתח הנוסף למשרד וכשדוהן פנה לתובע, בטלפון, התובע אמר שאף אחד לא רשאי להיכנס לחדרו. לפיכך, הוזמן פורץ מנעולים והתובע עודכן על כך.

     

21. ביום 16.11.15 שלחה לרנר לתובע עוד מכתב ולפיו - הוא מוזמן לשימוע בשל "אירגון מחדש בעקבות הפסדים מתמשכים במחלקת התיירות", אשר יערך ביום 18.11.15 במשרדה של לרנר.

    במכתב זה צוין שתינתן לתובע אפשרות להעלות טענותיו, ושאם הוא אינו מעוניין להשתתף בשימוע, אזי, שיודיע על כך מבעוד מועד [כתב ההגנה, נספח ה' (להלן: הזימון הראשון לשימוע)].

     

22. ביום 17.11.15 כתבה ב"כ התובע, דאז, ללרנר, כי אין מדובר בשימוע, אלא -"ניסיון חסר תום לב להכשיר שרץ - מעשה פיטורים מוגמר, שהדרך היחידה לתקנו היא לבטלו כלא היה" [ת/1, נספח ה', ס' 5]. כמו כן, ביקשה לדחות את מועד השימוע, בטענה שלתובע אין את המסמכים הנדרשים לו להתגונן בשימוע, ושבכל מקרה במועד שנקבע היא אינה יכולה להגיע ומבוקש לתאם עמה לפחות 14 יום לאחר מסירת מלוא הפרטים שדרשה במכתבה.

     

23. ביום 18.11.15 השיבה לרנר לב"כ התובע, דאז, כי כל ההליכים בעניין התובע, לרבות הפיטורים - בוטלו, והוא שוהה בחופשה בתשלום. לרנר טענה, כי לתובע נגישות מלאה לכל המסמכים הנדרשים לו, וכי התובע נכח בישיבות קבועות בהן נדונה פעילות המחלקה וידע על ההפסדים המתמשכים בה. בנוסף, צויין שהשימוע ידחה ליום 22.11.15, וככל שמועד זה אינו מתאים יש לתאם עם לרנר מועד חדש, עד לסוף חודש 11/15 [ת/1, נספח ו'].

     

24. ביום 22.11.15 לא הופיעו התובע וב"כ, דאז, לישיבת השימוע שנקבעה, ולא הודיעו על כך לנתבעת, מבעוד מועד. לפיכך, פנתה לרנר לב"כ התובע בדוא"ל, ומשלא קיבלה תשובה פנתה ישירות לתובע, באמצעות SMS. התובע התנצל ואמר שזה בידי עוה"ד והוא מקווה שלמחרת יהיה תאריך. ביום המחר הודיע התובע ללרנר שהחליף עו"ד וזה יקח עוד מספר ימים. בתגובה, הודיעה לרנר לתובע שבגלל העיכוב מצידו בביצוע ההליך, החל מיום 22.11.15, שהותו בבית תקוזז מיתרת ימי החופש שלו ולא תהיה על חשבון החברה [הדוא"ל מיום 22.11.15 - כתה-ההגנה, נספח ו'; תכתובות SMS, מתאריכים 22-23.11.15 - ת/1, נספח ו'].

     

25. ביום 23.11.15 שלחה לרנר לתובע מכתב הדומה בנוסחו למכתב הזימון הראשון לשימוע, לפיו - הוא מוזמן לשימוע שיערך ביום 29.11.15 [ת/1, נספח ז'].

     

26. ביום 25.11.15 הגיב בא-כוחו הנוכחי של התובע, במכתב בו ביקש תשובות והסברים לשאלות שונות, שעלו במכתבו, ביקש שהמנכ"ל או גורם אובייקטיבי אחר, בחברת האם, יהיה נוכח בשימוע, וכן ביקש דחית מועד השימוע בתיאום [כתב-ההגנה, נספח ז'; ת/1, נספח ח'].

     

27. בו ביום השיבה לרנר לב"כ התובע, בדוא"ל, כי התובע מתחמק בפעם השלישית מלהגיע לשימוע, ואם גם הפעם לא יגיע תתקבל החלטה בעניינו מבלי לשמוע את תגובתו. כמו כן, ציינה שיש לו את המידע והמסמכים הדרושים לו, ולמרות שהמידע כבר בידיו היא מצרפת דו"ח כספי, רלוונטי למחלקת התיירות, לפנים משורת הדין. בנוסף הבהירה, שהיא ודוהן מוסמכים לקבל החלטות בעניין השימוע והם אלה שיערכו אותו. בהודעת דוא"ל מאוחרת יותר, מאותו יום, לרנר כתבה שבהמשך לשיחתו של ב"כ התובע עם ב"כ הנתבעת - לא ניתן לדחות את מועד השימוע ליום 1.12.15, אבל, אפשר לדחותו ליום 30.11.16, וכפי שסוכם בשיחה האמורה עד אז ישהה התובע בחופשה, שתקוזז מיתרת החופשה הצבורה שלו [ת/1, נספח ח'].

     

28. ביום 30.11.15 נערך שימוע לתובע, בו נכחו דוהן, לרנר, ב"כ הנתבעת, התובע ובאי-כוחו. השימוע ערך למעלה משעה וחצי, במהלכן העלה ב"כ התובע את טענותיו בפירוט ובאריכות, והתובע הקליט אותו, בידיעת נציגי הנתבעת [תמלול השימוע - ת/1, נספח ט'].

     

29. למחרת השימוע, ביום 1.12.15, שלחה החברה לתובע סיכום שימוע ומכתב פיטורים [ת/1, נספח ט'].

     

30. על פי סיכום השימוע, מטעם החברה, בתחילת השימוע הסביר דוהן שהשימוע נערך לאור שיקולי החברה בדבר סיום העסקתו של התובע, בשל הפסדי השנתיים האחרונות של מחלקת התיירות שבניהולו.

    אחריו הציג ב"כ התובע את טיעוניו, שתומצתו ע"י החברה במספר משפטים, כך:

    "מציין כי הליך השימוע לא תקין, אין עילה לפיטורין, מציין כי יוסי אינו האחראי היחיד להפסדים הכלכליים, מבקש להדגיש את גילו של יוסי ואת הקושי במציאת אלטרנטיבות תעסוקה בגילו, טוען לאפליית גיל ומין של יוסי שטר, טוען להתנערות מאחריות על הפסדי המחלקה מצד מנכ"ל החברה, טוען שהסוכנות בישראל אינה פועלת בהתאם לקוד הבינלאומי של בעלי החברה, מציין את אופיו הנעים ויחסיו החבריים עם עובדי החברה וספקיה של מר שטר.

    מבקש לא לפטר את יוסי שטר ולהחזירו לעבודה לאלתר."

     

    לאחר מכן, התובע סקר את פעילותו בחברה מתחילת עבודתו ועד אז וביקש שהחברה תאפשר לו להמשיך בתפקידו.

    אחרי כן, ציין ב"כ החברה שטענות התובע נשמעו היטב והחלטה סופית בעניין תימסר בימים הקרובים.

     

31. לפי מכתב הפיטורים - לאחר שקוים שימוע בעניינו של התובע, ונשקלו כל טענותיו, הוחלט על סיום העסקתו בחברה, לאלתר, יערך לו גמר חשבון, והוא מתבקש להחזיר לחברה את הציוד שנמסר לו לצורך מילוי תפקידו בתוך 24 שעות. על המכתב חתומים דוהן ולרנר.

     

32. ביום 15.12.15 הוגשה הבקשה לסעד זמני, וביום 22.12.15 התקיים בה דיון במעמד שני הצדדים, שבסיומו הוסכם כאמור על איחוד הדיון בבקשה עם הדיון בתביעה עיקרית שתוגש, לפי לוח זמנים שהוסכם אף הוא.

     

33. לטענת התובע - בפיטוריו היו כשלים רבים, על כן, הם אינם כדין ובטלים.

    מאידך, לטענת הנתבעים - בפיטורי התובע לא נפל פגם כלשהו, או למצער - לא פגם היורד לשורשו של עניין, אשר יש בו כדי להקנות לתובע סעד כלשהו.

     

    דיון והכרעה

34. נקדים ונאמר, כי - לא היתה כל הצדקה לצירוף בעלי תפקידים כנתבעים וככלל, גרסת הנתבעת, ופרשנותה את העובדות ואת הדין, נמצאה אמינה ועדיפה בעינינו על פני גרסת התובע. אשר על כן - נדחתה תביעת התובע, על כלל רכיביה; להלן יובאו נימוקינו.

     

    א. פיטורי התובע

35. אין מחלוקת, שמלכתחילה לא זומן התובע לשימוע טרם פיטורים, כפי שזכאי כל עובד טרם תתקבל החלטה על סיום העסקתו. עם זאת, החברה תיקנה דרכיה וניסתה להגיע עמו להבנות על סיום יחסי העבודה בדרך מוסכמת וברוח טובה; שוכנענו, כי הדבר נעשה משיקולים ענייניים ועל מנת להיטיב עם התובע ולהפחית ככל הניתן את הפגיעה בו.

     

36. עובדה היא, כי שעה שהתובע הביע התנגדות, לרצון הנתבעת לסיים את ההתקשרות עמו, ועמד על זכותו לקיום ישיבת "שימוע", נעתרה החברה לדרישתו באופן מיידי ומהיר, ביטלה את הפיטורים וזימנה את התובע לשיחת שימוע פורמאלית ורשמית. דווקא התובע, הוא שהערים קשיים על גבי קשיים בקיום השימוע; כך, בין היתר, הוא נעדר פעם אחר פעם מהישיבה שנקבעה לשם כך, מבעוד מועד, מבלי שהודיע שייעדר וללא כל הצדקה; דרש מסמכים שונים, למרות שכמנהל מחלקת התיירות, אין ספק, שכבר הכירם זמן רב, מכוח תפקידו; היתמם בנוגע לסיבה שהביאה את החברה לשקול את סיום ההתקשרות, קרי - הפסדי הענק של המחלקה שבניהולו, וידיעותיו, בהקשר זה. לעומת זאת, הנתבעת נהגה עמו באורך רוח, עת קבעה ארבעה מועדים שונים לשימוע, עד שזה קויים, בסופו של דבר.

     

37. ויוער, בהקשר זה, כי החלטת החברה להוציא את התובע לחופשה עד לקיום השימוע - בהתחלה על חשבונה ורק לאחר העיכובים מצד התובע על חשבונו - עולה בקנה אחד עם תוכנם וסגנונם של מכתבי באי-כוחו של התובע. הגם שמכתבים אלה, כשלעצמם, לגיטימיים, הרי שבנסיבות שנוצרו, לא היה זה סביר שהתובע ימשיך בניהול המחלקה כרגיל, וכאילו לא נפל דבר, כאשר כרוך בקבלת החלטות חשובות והיחשפות למסמכים רגישים.

     

38. אנו סבורים, כי כאשר קויים לבסוף השימוע, לאחר תיאומים רבים עם התובע, החברה ערכה אותו כהלכה, בלב פתוח ונפש חפצה, ולא אך למראית עין, כטענתו.

    שיחת השימוע ארכה זמן רב, ובמהלכה ניתנה אפשרות לתובע ולבא-כוחו להעלות בהרחבה את טיעוניהם השונים.

    אף שכבר קודם לכן, המנכ"ל נפגש עם גורמים בחברת האם, בנוגע להפסדי הענק במחלקת התיירות, והרושם הוא שהיתה ציפיה כי התובע יפוטר, שוכנענו, כי אילו היה התובע מעלה טענה של ממש, כנגד הכוונה לפטרו, היתה החברה שוקלת ברצינות ובכובד ראש את המשך עבודתו [עמ' 41, ש' 30; עמ' 52, ש' 8-4, 12].

    אלא, שכפי שטענה הנתבעת - וטענתה מקובלת עלינו - התובע לא השכיל לנצל את הבמה שניתנה לו על מנת להעלות טענות ענייניות ורלוונטיות, שיש בהן כדי לאיין החלטה על פיטוריו.

    התובע, אשר הודה שהיו הפסדים משמעותיים למחלקתו, התנער מלקיחת אחריות על אותם הפסדים, דבר שלא מנע ממנו לטעון לחוסר לקיחת אחריות על ידי אחרים, ובעיקר המנכ"ל, והאשים רבים אחרים בכישלון התכנית שהגה. טענות אלה ונוספות, של התובע, עליהן חזר במסגרת ההליך דנן, התגלו כחסרות יסוד או חסרות רלוונטיות, להחלטת החברה על פיטוריו, ועל כן אין לתמוה שהתקבלה לבסוף החלטה נוספת על סיום העסקתו.

     

39. את השימוע, כאמור, ערכו דוהן ולרנר, ובכך - לטעמנו - לא נפל כל פגם. אף כי התובע דרש שהשימוע יתבצע על ידי המנכ"ל, ברי, כי לא מוטלת על החברה כל חובה להיענות לדרישה כזו. מקובל עלינו, כי - ככלל, המנכ"ל לא נהג לערוך שיחות שימוע לעובדי החברה, ובמקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, היו לרנר ודוהן מוסמכים לבצע את המהלך.

     

40. גם בטענה, כי לא נערך ולא נמסר לתובע פרוטוקול מדויק של השימוע, אין ממש.

    ראשית - משום שאין חובה על עריכת פרוטוקול מדויק, ודי בפרוטוקול שישקף את עיקרי הדברים שנאמרו במהלכו. ולעניין זה יאמר, כי הפרוטוקול, כפי שנרשם, בהחלט משקף זאת, על אף קוצר היריעה.

    שנית - מטרת מסירת הפרוטוקול לתובע היא, כמובן, שההליך יהא עבורו שקוף ונהיר. בענייננו, התובע הקליט בעצמו, ובידיעת נציגי החברה, את הליך השימוע במלואו, ולפיכך כל המידע שנזקק לו מצוי בידו.

    אשר לחשיבות הרישום לחברה - הרי התקציר שנמסר לתובע משקף את טענותיו.

     

41. בנוסף, שוכנענו בגרסת הנתבעת, כי במהלך השימוע רשמו לעצמם נציגי הנתבעת הערות ומיד בסמוך לסיומו עדכנו את המנכ"ל בתוכנו. משלא נשמעה על ידי התובע טענה חדשה, העשויה לאיין את הפיטורים, ולהיפך - התובע לא ציין כל סיבה עניינית להפסדים, המשיך בגישה של אי לקיחת אחריות על כישלון המחלקה שניהל, ונסיון למצוא את האשם בכל הסובבים אותו, הוחלט על פיטוריו [עמ' 52, ש' 24-21, 32-30].

    מסיבה זו, גם אין לקבל את טענת התובע, שפרק הזמן הקצר שבין קיום השימוע לבין מועד ההחלטה על הפיטורים, מעיד שהשימוע היה מן הפה אל החוץ. יש לזכור, כי השימוע נערך לאחר שכבר תקופה ארוכה מאד ספגה מחלקת התיירות הפסדים עצומים, ובמהלך אותה תקופה קויימו ישיבות רבות, בהן היתה לתובע הזדמנות לתקן את הנדרש.

     

42. אף במסגרת ההליך שלפנינו לא העלה התובע טענות שיכולות היו להביא למסקנה בדבר ביטול הפיטורים. נהפוך הוא - טיעוני התובע לאחר הפיטורים, כמו טענותיו בשימוע, שבו ניתנה לו הזדמנות אמיתית להצביע על סיבה מדוע לא יפוטר, וכמו עמדתו ודבריו עוד טרם השימוע - תומכים בגרסת הנתבעת, דווקא, כי התובע לא לקח שום אחריות על תוצאותיה הכושלות של מחלקת התיירות בניהולו, במהלך השנתיים האחרונות לעבודתו, דבק בגישה העסקית שהובילה לכישלון, וביכר להאשים את נוי, את המנכ"ל, ואחרים.

     

43. בסופו של יום, שוכנענו, כי התובע פוטר משיקולים ענייניים ולגיטימיים, עקב ההפסדים העצומים של המחלקה שבראשותו. זאת, לאחר שבמשך תקופה ארוכה לא רק שהתובע לא הצליח להוציא את המחלקה מהמצב הקשה אליו נקלעה, אלא, שההפסדים אף הלכו ותפחו, בעוד הוא דבק בגישתו העסקית. הדבר הוביל את החברה לשינוי ארגוני במחלקת התיירות, וחלוקתה לשניים - שיווק ומכירות באחריות נוי, ותפעול - תחום שהוצע לתובע להמשיך לעסוק בו מול החברה, כפרילנסר. צעד נוסף היה השינוי של מתכונת המכירות, וחזרה למכירת קרוזים בלבד, תחת מכירת חבילות נופש כוללות - הקו העסקי שקידם התובע. בהתאם לכך, פוטרו גם דדוש וצור, ואיננו מקבלים את טענת התובע, כי פיטוריהם היו במנותק מהשינוי בו נקטה הנתבעת עקב הפסדי המחלקה.

     

44. דדוש, כאמור, היה מנהל המכירות, וגישתו העסקית עלתה בקנה אחד עם זו של התובע. לפי הדברים שאמר בחקירתו, הוא הובא לתפקיד על ידי התובע, כיוון שהתובע לא התאים לנושא השיווק והמכירות, לא אהב אותו והעדיף לעסוק בלוגיסטיקה של ניהול האוניות והאדמיניסטרציה בחוף [עמ' 14, ש' 20-13].

    צור עסק גם הוא במכירות, והיה אחראי נציגי המכירות, כאשר לבסיס פיטוריו הצטרף גם חוסר תקשורת טובה בינו לבין נוי.

     

45. לעניין האחריות להפסדים, התובע העלה טענות שונות, שלעמדתו מאיינות את אחריותו לגודל ההפסדים אליהם נקלעה מחלקת התיירות. אלא, שבית הדין אינו שם עצמו בנעלי המעסיק, שלו הפררוגטיבה הניהולית של החברה. גם אם ניתן היה להגיע למסקנה אחרת, די בכך שההחלטה על ייחוס ההפסדים לתחום אחריות התובע, ופיטוריו בעקבות זאת, נמצאת במתחם הסבירות; בענייננו - כך הדבר.

     

46. בכל מקרה, אף אם בוחנים לגופן את טענותיו של התובע, אין בהן ממש. כך, למשל, לעניין הטענה שהחברה נמנעה מלצמצם את ההפסדים על ידי מכירת כרטיסים במחירי הפסד - מקובלת עלינו עמדת החברה, שהיתה יותר מאפשרות אחת להתמודד עם ההפסדים, וכי האפשרות לה טוען התובע לא היתה, בהכרח, טובה מזו שנבחרה על ידי החברה, על פי גישתה של נוי. התובע סבר שיש למכור במחירי רצפה נמוכים ביותר, כאשר העיקר הוא למכור ותו לא, ואילו גישתה של נוי היתה למכור במחירי הפסד, אבל, רק עד רף מסוים, כדי לשמור על יחסים תקינים עם דוכני המכירות שקנו מהחברה בתחילת השנה במחירים גבוהים, וכדי שלא ליצור צפי בשוק להוזלות כאלה בעתיד. שתי הגישות "עושות שכל", וזכותה של החברה לבחור את הגישה העדיפה עליה. מהנתונים שהוצגו, נראה, שההפסד הנומינאלי בחודש 7/15, בו כבר פעלה החברה לפי המלצות נוי, היה גדול מזה שבחודש 6/15, אז התנהלו בהתאם לגישת התובע, אבל, אי אפשר להתייחס למספר נומינאלי של הפסד, בכל אחד מחודשים אלה, מבלי להתייחס לכמות ההתחייבויות שהיתה בכל אחד מהם. שהרי, אם לגבי 7/15 היו יותר התחייבויות, אזי, גם ההפסד הנומינאלי יהיה גבוה יותר, ואת ההתחייבויות יצר התובע חודשים קודם לכן. כלומר, לא הוכח שהגישה שנבחרה, היא שהביאה להפסדים הענקיים, בעוד שבחירה בגישת התובע היתה מקטינה אותם בצורה משמעותית.

     

47. לגבי הטענה, שישנה תחרות פנימית בחברה, כיוון שחברת בת זרה של חברת האם מוכרת מוצרים זהים בישראל במחירים נמוכים מזו של הנתבעת, וזו כביכול תרמה להגדלת ההפסדים - התובע לא נתן כל הסבר מדוע יש לייחס זאת דווקא לשנתיים האחרונות לעבודתו, שהיו הפסדיות, ולא לשנים קודמות, שלא היו הפסדיות. מה גם, שטענתו של התובע מתמקדת בכך שהנתבעת לא העלתה זאת כראוי בפני חברת האם, אך, על פי עדותו של דדוש, שהובאה מטעם התובע, התובע עצמו העלה בחודש 8/14 בפני החברה האם את עניין התחרות הפנימית, אך, היא בחרה שלא לפעול בנושא [תצהיר דדוש - ת/2, ס' 2].

     

48. למעלה מכל זאת - בכל טענותיו אלה משליך התובע יהבו על גובה ההפסדים, אבל, אין בהן מענה לעצם קיומם של הפסדים מתמשכים. ברי, כי גם קיומם של הפסדים נמוכים, זו סיבה לגיטימית של חברה עסקית, שמטרתה רווח, לפטר את העומד בראש המחלקה ההפסדית.

     

49. טענה אחרת של התובע היא שהוא "הוקרב" על ידי המנכ"ל, מתוך ניסיון המנכ"ל להסיט את האחריות ממנו ולנקות עצמו ממחדליו שלו. איננו מקבלים זאת.

    בכל חברה ישנו מבנה ארגוני והיררכיה מסוימת. מן הסתם, המנכ"ל אחראי על מכלול פעילותה של החברה, וכלל הדברים המתרחשים בה הם תחת אחריותו. אולם, מכאן אין להסיק, בהכרח, כי על כל טעות עסקית או כישלון - המנכ"ל הוא שיפוטר. הדבר נכון גם לגבי גורמים אחרים, כמו דוהן, שתחום עיסוקו בחברה אינו תחום המכירות. זאת, אף אם - כמו במקרה שלפנינו - היו המנכ"ל ודוהן מעורבים בקבלת ההחלטות, ואישרו את התקציב שהציע התובע. ונבהיר, כי אותן החלטות התקבלו, בדרך כלל, אם לא תמיד, בהתאם להתוויותיו של התובע, ועל פי המלצותיו. על כן, ברי, כי הוא הגורם הראשון שעליו לשאת באחריות למדיניות המחלקה אותה ניהל, ותוצאותיה. כך או כך, שאלת פיטורי המנכ"ל, כשלעצמה, אינה מעניינו של התובע. אם החברה האם היתה סבורה, כי הפסדי מחלקת התיירות מחייבים גם את פיטוריו של עדני, הרי, שהיתה פועלת בעניין ולא מסתפקת בפיטורי התובע. בהקשר זה נחזור ונציין, כי לא היה כל מקום, במקרה שלפנינו, לתבוע אישית את המנכ"ל, והדבר ילקח בחשבון בפסיקת ההוצאות לטובת הנתבעים.

     

50. עוד טענה של התובע היתה, כי בפיטוריו היתה אפליה על בסיס גיל. אלא, שהתובע, אשר בעצמו התקבל לעבודה בחברה בגיל לא צעיר, הודה, כי בחברה ישנם עובדים מבוגרים ממנו, ובחקירתו אמר במפורש, כי ברור לו שלא פוטר בשל גילו [עמ' 17, ש' 23-22; עמ' 20, ש' 12-11]. דווקא התובע הוא שחטא בעניין זה, עת התייחס בזלזול מליצי לגילו המבוגר של המנכ"ל, מצד אחד, ולגילה הצעיר של מחליפתו, מצד שני.

     

51. לסיכום ביניים - מכל האמור עד כה עולה, כי פיטוריו של התובע נעשו משיקולים ענייניים וללא שיקולים זרים, לאחר שניתנה לתובע מלוא האפשרות להניא את החברה מהחלטה כזו. ההחלטה עצמה על הפיטורים נמצאת בתוך מתחם הסבירות ובמסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד, והינה כדין. צר לנו, שהתובע לא השכיל "בזמן אמת" לראות את הצעדים שנעשו על ידי החברה, כדי ללכת לקראתו ולהיטיב עמו.

     

52. אשר על כן - התובע אינו זכאי לסעד כספי, כלשהו, בגין הפיטורים, ובוודאי לא לסעד החריף של אכיפת יחסי עבודה שלו עם הנתבעת.

     

    ב. בונוס

53. התובע, אשר טען, כי בכל סוף שנה קיבל בונוסים, תבע בונוס עבור שנת 2015 בגובה שתי משכורות. אלא, שבמהלך בירור התביעה, התובע הודה שבשנת 2009 לא קיבל בונוס, וכי בשנת 2014 קיבל בונוס בגובה משכורת אחת, ולא שתיים, בגלל ההפסדים של המחלקה [עמ' 21, ש' 29; עמ' 22, ש' 18-9]. התובע לא חלק על כך שבשנת 2015 שלושה עובדי מחלקת המכירות לא קיבלו בונוס, ואיננו מקבלים את טענתו, כי תנאי ההעסקה של אותם עובדים תיגמלו אותם בדרך אחרת. מקובלת עלינו גרסת הנתבעת, כי הבונוס תלוי בשיקול דעתה של החברה ולתובע אין זכות קנויה לקבלו, כי לא ניתן להתעלם מכך שהיה הגורם שהוביל להפסדים, וכי בכל מקרה לא היה התובע מקבל בונוס עבור שנת 2015 - כפי שלא קיבלו אותו עובדי המכירות במחלקת התיירות.

     

54. לפיכך - גם התביעה ברכיב זה נדחית.

     

    סיכום

55. התביעה נדחתה במלואה, משלא נמצא פגם בפיטורי התובע, וכן לא נמצא, כי הוא זכאי לסעד אחר, כלשהו, מבין הסעדים שתבע.

     

56. לאור התוצאה ובהתחשב בסכום התביעה ובעובדה שנתבעו אישית, ללא כל הצדקה, גם עדני ונוי - על התובע להשתתף בהוצאות הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

     

57. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין.

     

     

    ניתן היום, ‏29/08/17 (‏ז' אלול תשע"ז), בהעדר הצדדים, וישלח אליהם.

     

     

    מר יעקב גרינשטיין  נציג עובדים		- שופטת אב"ד		גב' נירה גרין נציגת מעסיקים