עתירת בני משפחת המנוחה יפית הורנשטיין לקבלת התחקיר הצבאי הנוגע לאירוע הרצחה

השופט א' רובינשטיין:

רקע

א.        ביום 10.8.02 חדר מחבל חמוש לישוב מכורה, הרג את הגברת יפית הורנשטיין ע"ה (להלן המנוחה) בפתח ביתה, ופצע קשה את בעלה - מפקד כיתת הכוננות בישוב. בשנת 2003 פנו בני משפחתה של המנוחה (העותרים 2-1 הם הוריה, עותרים 5-3 הם אחיה) למפקד האוגדה ולאלוף הפיקוד בבקשה לקבל את התחקיר הצבאי שבוצע בעקבות האירוע (להלן התחקיר). שני הקצינים דחו את הבקשה בשל החיסיון הסטטוטורי החל על התחקיר, אך במכתביהם נאמר כי פרטי התחקיר נמסרו לעותר 2 באופן אישי על ידי שני הקצינים (נספחים ז-ז1 לעתירה).

ב.        ביום 26.12.05 פנו העותרים למשיב 2 בבקשה לקבל לידיהם את התחקיר. ביום 21.3.06 נמסר לבא כוח העותרים כי על התחקיר חלה הוראת סעיף 539א(ב)(2) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955 (להלן חוק השיפוט הצבאי) לפיה "חומר התחקיר יהיה חסוי בפני כל אדם", ולפיכך שאין להעבירו לעותרים. עם זאת נכתב, כי לפי הוראת סעיף 539א(ב)(5) רשאי הרמטכ"ל "לאשר העברת סיכום ממצאי התחקיר לאדם הנוגע בדבר" - ונמסר כי נעשתה פניה כאמור לרמטכ"ל. ביום 4.4.06 נמסר לעותרים כי הרמטכ"ל דחה את פנייתם. נאמר כי:

 "לדעת הרמטכ"ל, יש חשיבות רבה להגן על העקרונות העומדים בבסיס החיסיון הניתן לתחקיר, ובראשם הצורך לאפשר מתן עדויות גלויות ככל הניתן של החיילים המשתתפים בתחקיר... לצורך הפקת לקחים מבצעיים העשויים להציל חיים באירועים דומים בעתיד".

כלפי החלטה זו הוגשה (ביום 8.11.06) העתירה שבפנינו. לא למותר לציין כי מסמכים אחרים שביקשו העותרים - בכללם: תיק אבטחת הישוב ונהלים שונים - הועברו לידיהם.

ג.        ביום 10.1.07 (לאחר הגשת העתירה) הודיעו המשיבים כי הרמטכ"ל שב ובחן את הנושא, והחליט למסור לעותרים את סיכום ממצאי התחקיר. בנסיבות, כך טענו המשיבים, התייתרה למעשה העתירה ודינה להימחק. ביום 22.2.07 הודיעו העותרים כי  עומדים הם על עתירתם. נטען, כי "לאור רצונם וזכותם הבסיסית של העותרים לקבל מידע לגבי הפעולות שננקטו נגד המעורבים בפרשה... לכלכל צעדיהם על מנת למצות את הדין הפלילי והאזרחי עם האחראים לרצח הנפשע..." - הם מבקשים שיועבר לידיהם "כל החומר לרבות העדויות ו/או ההודעות שהיוו את הבסיס לתחקיר שנגבו מהמעורבים בפרשה". הוטעם כי הממצאים החמורים שכבר הועברו מחזקים את הדרישה לקבלת החומר הגולמי. ביום 28.11.07 התקיים דיון בעתירה.

טענות הצדדים בדיון

ד.        בדיון התייחס בא כוח העותרים לחששם של שולחיו כי המנוחה נורתה בטעות על ידי כוחות צה"ל, לפגמים בהתנהלות רכז הביטחון בזמן האירוע, ולבעייתיות בעובדה שהצבא המשיך להעסיקו לאחר האירוע. עוד נטען נגד קידומם של קצינים שהיו מעורבים באירוע. נטען כי בכפוף לצורך להחסות מידע אישי או מסווג הכלול בתחקיר - יש להחיל את עקרונות חוק חופש המידע, תשנ"ח - 1998 (ייאמר כבר כאן כי החוק אינו חל על "מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין" (סעיף 9(א)(4)), ולפיכך באורח פורמלי אין הוא חל על התחקיר). עוד נטען כי במקרים אחרים הועבר מלוא החומר הגולמי למשפחה (בג"ץ 6208/96 מור חיים נ' צבא ההגנה לישראל, פ"ד נב(3) 835(1998)). ולבסוף התבקש עדכון - שלא נזכר בעתירה המקורית - לגבי צעדים שננקטו בעקבות האירוע. באת כוח המדינה טענה כי המשיבים כפופים להוראות חוק השיפוט הצבאי - ושהעותרים קיבלו את מלוא החומר שהחוק מתיר למסור. הובעה הסכמה לעדכון העותרים בדבר הצעדים שננקטו, ולהעברת התחקיר המלא לעיונו של בית המשפט. לאחר העיון - לרבות בתחקיר המלא, ניתן פסק דין זה.

על הכאב ועל הרגישות

ה.        סוגיות חקירתם של מקרי מוות הקשורים בצה"ל עולות למרבה הצער מדי פעם ומגיעות גם לבית משפט זה. חלקן בזיקה לתחקירים צבאיים שנערכו לאחר המוות - כדי לידע את כל העובדות, וחלקן למטרת העמדה לדין של אחראים. החלטות הפרקליט הצבאי הראשי באשר להעמדה לדין נתונות, מכוח החלטה פרלמנטרית מ-1980, להשגה בפני היועץ המשפטי לממשלה, והוא עוסק בכך לא אחת. מובן כי ההחלטות נתונות לביקורת שיפוטית (ראו לדוגמה בג"ץ 1742/04 לרבה נ' היועץ המשפטי לממשלה) (טרם פורסם) (2005) - השופטת, כתארה אז, ביניש; בג"צ 4550/94 אישה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מט(5) 859 (1995)). יגונן ורגישותם של המשפחות מובנים; רבים רבים בישראל הם קרוביהם וחבריהם של מי שנפלו, אם בצה"ל ואם בטרור, וידעו וחוו את הטעם המר. לא ייפלא כי משפחות רבות של חללים מבקשות, כל אחת מטעמיה, לידע את מלוא הפרטים. יתר על כן, מה שהיה משכבר הימים חסוי, על פי אמון כמעט בלתי מסויג שניתן במערכת הביטחון, נע לאורך השנים בתחומים שונים - במסגרת התהליכים החברתיים והציבוריים שעברו על ישראל - לעבר שקיפות גדלה והולכת (ראו רשימתי "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומערכת הביטחון", עיוני משפט, כ"א (תשנ"ח), 21; וכן בספרי נתיבי ממשל ומשפט (תשס"ג), 225, וראו שם עמ' 234-231). עם זאת נדרשו ונדרשים מטבע הדברים איזונים, שהוראת החוק בה עסקינן מנסה לשקף. ההתייחסות טעונה בראש וראשונה רגישות, רגישות לאמת, למשפחה, לצרכי הביטחון. האיזון אינו קל.

חסיון תחקיר צבאי - היסטוריה חקיקתית

ו.        סוגיית מסירתו של חומר שנאסף ונערך במסגרת תחקיר צבאי מוסדרת (החל משנת 1998) בסעיף 539א לחוק השיפוט הצבאי, שאלה עיקרי הוראותיו המהותיות:

"539א. תחקיר צבאי

(א) בסעיף זה -

"תחקיר" - בירור שנערך בצבא, בהתאם לפקודות הצבא, בנוגע לאירוע שהתרחש במהלך אימון או פעילות צבאית, או בקשר אליהם.

...

(ב) על אף האמור בכל דין, יחולו לענין תחקיר הוראות אלה:

(1) הדברים שהושמעו בתחקיר, פרוטוקול התחקיר, כל חומר אחר שהוכן במהלכו, וכן הסיכומים, הממצאים והמסקנות (להלן - חומר התחקיר), לא יתקבלו כראיה במשפט...