עתירת אסירים להבאתו בפני ועדת שחרורים- נדחית

השופט א' רובינשטיין:

א.        זוהי עתירה להבאת אסיר בפני ועדת שחרורים. העותר אסיר בבית הסוהר "דקל" (המשיב 2), ומרצה עונש של שמונה עשר חודשי מאסר בגין עבירות של קשר לביצוע פשע, מרמה ועושק, עבירות כלפי המשפט וזיוף מסמכים והפצתם. 

ב.        מכתב העתירה הקצר עולה, כי ביום 20.11.07 נדון עניינו של העותר בפני ועדת שחרורים. לטענת העותר, ביקש את דחיית הדיון בעניינו למועד 29.11.07, אך עניינו לא נדון שוב בפני ועדת השחרורים עד למועד הגשת העתירה (בכתב העתירה מצוין כי נכתב ביום 23.12.07; העתירה הוגשה לבית המשפט ביום 30.12.07). עוד טוען העותר, כי גירסת המשיב 1 - לפיה ביקש בא כוחו דחיה ללא תאריך חדש - היא "שקרית". ב"טופס ראיון אסיר בגין הגשת עתירה" שצורף לעתירה נרשמה התייחסות של מפקד בית הסוהר גנ"מ אליקאשקוילי, כי העותר ביקש לדחות את הועדה לצורך הכנת תכנית שיקום, וכי כזו טרם הוכנה.

ג.        (1) אין בידינו להיעתר לעתירה בשל אי-מיצוי ההליכים הפתוחים בפני העותר. לעותר סעד חלופי, והוא עתירה לבית המשפט המחוזי.

           (2) מכתב העתירה נדמה, כי העתירה מופנית כלפי החלטתו של המשיב 1 שלא להביא את עניינו של העותר בפני ועדת השחרורים בתאריך שהתבקש, כנטען. סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 קובע, כי עתירות אסירים יוגשו לבית המשפט המחוזי:

"(א) אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק (להלן בסימן זה - בית המשפט) עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו (להלן בסימן זה - עתירה)".

גם ככל שמופנית העתירה כלפי החלטתה של ועדת השחרורים עצמה (אף כי דומה, כאמור, שאין זה המקרה), כתובתה הנכונה איננה בית משפט זה. סעיף 25(ב) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, קובע:

"(ב) עתירה תוגש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו מוחזק האסיר, ואם שוחרר - בית הסוהר שבו הוחזק ערב שחרורו (בחוק זה - בית המשפט)".

וסעיף 28 לחוק זה קובע, כי "עתירה לפי פרק זה תוגש כעתירה מינהלית לפי הוראות חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000".

ד.        בבג"צ 4566/07 מכורש נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, ניתן ביום 18.11.07) נדון מקרה זהה למקרה שבנדון דידן ושם נאמר, מפי השופטת פרוקצ'יה:

"כלל הוא כי מקום בו קיים סעד חלופי שטרם מוצה, לא יזקק בית משפט זה לענין אלא בהתקיים טעמים מיוחדים שבאינטרס ציבורי חשוב או משיקולים של דחיפות זמן או נוכח פגיעה קשה וחמורה בזכויות אדם (ראו בג"צ 6163/92 יואל אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון פ"ד מז(2), 229, עמ' 236-240 (1993); בג"צ 991/91 דוד פסטרנק בע"מ ואח' נ' שר הבינוי והשיכון פ"ד מה(5), 50 (1991)). עקב קיומה של סמכות לבית המשפט המחוזי לדון בסוגיה העולה בעתירה, מן הדין כי העותר ימצה את טענותיו בפני הערכאה המוסמכת, במסגרת סעד חלופי הנתון בידיו (השוו בג"צ 558/07 עובדיה חיים נ' שב"ס ואח' (לא פורסם, 18.1.2006);  בג"צ 1574/07 טארק דבח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.3.2007); בג"צ 4535/06 מצליח רפאל קהלון נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' (לא פורסם, 6.6.2006)",

והדברים קולעים לענייננו.

ה.        אין בידינו להיעתר לעתירה. המשיב 1 יביא את הדברים לידיעת העותר, וחזקה כי ינחהו לעתור במסלול המתאים, ככל שהדברים נדרשים עדיין. כאן מקום עמי לציין, בגדרי הראוי, כי משעומד אסיר לעתור לבית משפט זה, ועל פי הטפסים המצורפים לעתירה ("טופס הצהרת אסיר בגין הגשת עתירה" ו"טופס ראיון אסיר בגין הגשת עתירה"), יונחו רשויות בתי הסוהר על-ידי נציבות השירות להפנות תשומת לב האסיר להוראות החוק הנזכרות מעלה, קרי, לכתובת הנכונה להגשת עתירה. אין בכך כמובן כדי לאפשר לרשויות למנוע מן האסיר ללכת בדרך בה בחר, אך חשוב שיידע את המסגרת המשפטית בכגון דא, ויוכל לחסוך גם בהוצאות כגון אגרה, ולא תמיד יד אסירים משגת.

           ניתן היום, ו' בשבט תשס"ח (13.1.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    מפ