עתירה של יועמ"ש של עיריית גבעתיים בשל שינויים בתנאי שכרה-נדחתה

השופט י' אלון:

1.        עתירה כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (הנשיא ס' אדלר, השופטים נ' ארד וש' צור ונציגי הציבור מר י' שילון ומר ז' אבלס), בו נדחה ערעור העותרת ונתקבל הערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת א' לקסר ונציגי הציבור מר א' בולמש ומר ד' מנחם).

2.        העותרת עובדת בעיריית גבעתיים (להלן: העירייה) מאז שנת 1972, ומאז שנת 1975 היא מכהנת בתפקיד היועצת המשפטית של העירייה. שכרה שולם לה על פי דירוג המשפטנים (דרגה א7), ובנוסף שולמו לה תוספת מאמץ בשיעור 45% משכרה, תוספת שעות נוספות גלובליות של 70 שעות והחזר הוצאות רכב של 1500 ק"מ.

           בשנת 1999 בדק הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן: הממונה) את תנאי שכרם של מספר עובדים בכירים בעיריית גבעתיים ובהם העותרת. וזאת במטרה לבדוק האמנם שילמה העירייה לאותם העובדים שכר העולה על המותר לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן: החוק או חוק יסודות התקציב), ולפיו:

"29. (א) גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר...

       (ב) על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן (א).

       (ג) ..."

           בדיקתו של הממונה שנערכה על פי הסמכות שהואצלה לו מכוח סעיף 29א לחוק העלתה כי אכן תנאי השכר ששולמו לעותרת ולשני בכירים נוספים (מנהל אגף החינוך, התרבות והספורט וסגנית מנהל האגף לחינוך תרבות וספורט; שלושתם יחד יקראו להלן: הבכירים) היו בניגוד להוראות סעיף 29(א) לחוק. על כן, ומכוח סמכויותיו לפי סעיף 29ב(ב), החליט הממונה על השינויים דלהלן בתנאי שכרה של העותרת:

           שכרה של העותרת ייקבע לפי דרגה א6 בדירוג משפטנים; השעות הנוספות הגלובליות שישולמו לה יופחתו ל-50 שעות; תוספת המאמץ תופחת ל-20%; והחזר הוצאות רכב יינתן לפי דיווח ולא כתשלום גלובלי.

           בנוסף הורה הממונה לעירית גבעתיים לתבוע מהעותרת את ההפרשים הנובעים מההפחתות הנ"ל לתקופה שבין מרץ 1999 ועד לדצמבר 1999.

3.        שלושת הבכירים הגישו לבית הדין האזורי לעבודה תביעה כנגד החלטת הממונה. בית הדין האזורי דחה את התביעות ככל שהן נוגעות לביטול החלטות הממונה על הפחתת שכרם, וקבע כי ההחלטה סבירה ומידתית. עם זאת, החליט בית הדין האזורי לבטל את החלטת הממונה להשבת הסכומים העודפים אותם קיבלו הבכירים. בית הדין נימק קביעה זו בזמן הרב בו הסתמכו הבכירים על שתיקת הממונה לגבי הסכמי העבודה שלהם.

           הבכירים ערערו על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה, וטענו כי שכרם כפי ששולם ערב החלטת הממונה שולם כדין. הממונה ערער לבית הדין הארצי כנגד ההחלטה לבטל את ההוראה בדבר השבת הכספים שקיבלו הבכירים מעבר למגיע להם.

           בית הדין הארצי דחה כאמור את ערעור הבכירים, וקיבל את ערעור הממונה, כך שנקבע שעל העובדים להשיב את הכספים שקיבלו ביתר, וזאת לתקופה שממרץ ועד לדצמבר 1999.

           בית הדין הארצי סקר את הרקע לחקיקת סעיפים 29-29ב לחוק יסודות התקציב ולחתימת ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.1999 בין ההסתדרות הכללית לבין גופי השלטון המקומי (להלן: הסכם 99). בין היתר קובע סעיף 5.2 להסכם:

"מוסכם בין הצדדים כי בכל מקרה משכורתו של עובד ותיק לא תעלה, בכל עת, על שכר גבוה כהגדרתו בהסכם זה אלא אם כולה נובעת מסעיפים קטנים א-ג בסעיף 5.1 ו/או מהסכמים מקומיים בכתב שנחתמו לפני 1.4.82 כפי שהם מיושמים על כל עובד ועובד ערב חתימת ההסכם והממונה יפעל בהתאם להוראות סעיפים 29א ו029ב לחוק, כך שמשכורתו של עובד ותיק לא תעלה, בכל עת, על שכר גבוה כאמור" (ההדגשה הוספה - י"א).

           כלומר, נקבע כי יינתן "שריון" לסכומים ששולמו מכוח הסכמים מקומיים בכתב שנחתמו לפני 1.4.1982 (להלן גם: המועד הקובע). בית הדין קבע, כי "הוראת השריון" מתייחסת לרכיבי שכר ששולמו לעובד לפני 1.4.82 בשיעור ששולם, וכי שינויים ריאליים ברכיב שכר שנעשו לאחר מועד זה כמוהם כהסכם חדש שאינו נהנה מהוראת השריון אלא חלות עליו ההוראות הכלליות שבהסכם.

           לאור זאת אישר בית הדין הארצי את ממצאי הממונה בענינה של העותרת, כי בתקופה שלפני 1.4.1982 אושרו לה 50 שעות נוספות גלובליות ותוספת מאמץ של 25%, ולכן רכיבים אלה יהנו מהוראת השריון, אולם ההגדלות והתוספות המאוחרות של רכיבי שכר אלה אינן חוסות בצל הוראת השריון.

           עוד נקבע, כי דרגה א7 בדירוג המשפטנים ניתנה לעותרת שלא בהתאם להוראות הסכם המשפטנים, שכן לפי ההסכם דרגה זו מאושרת רק לזכאי משכורת ברמת משנה למנכ"ל עירייה. לפיכך נקבע, כי לא ניתן לאשר לעותרת דרגה זו, אף על פי שהסכם המשפטנים הוא הסכם ארצי המוכר על פי הסכם 99.

           בית הדין דחה אף את טענת העותרת לפיה "שכרה אינו חורג מן הנהוג והמקובל לגבי עובדי מדינה, ולכן חרג הממונה מסמכותו בהחלטתו להקטין את שכרה". נקבע, כי בשירות המדינה לא מונהג הסדר של תשלום גלובלי בגין שעות נוספות ובגין הוצאות רכב, ומכאן שהממונה היה מוסמך להפחית את שיעורם של רכיבים אלה משכר העותרת.