עתירה של אסיר למתן צו שיורה כי ועדת השיקום נוגדת את הדין-נדחתה

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        העותר מבקש כי יוצהר כי ועדת השיקום בהרכבה כיום נוגדת את הדין ודינה להתבטל; כן הוא מבקש צו שיורה לועדת השיקום להתכנס בהרכב מלא וחוקי, על מנת להכין לעותר תוכנית לשיקומו.

2.        העותר הינו אסיר, המרצה עונש של 9 שנות מאסר משנת 2001. ביום 21.1.07 סיים העותר לרצות שני שלישים מתקופת מאסרו. לטענתו, הרשות לשיקום האסיר צריכה היתה להכין תכנית לשיקומו עד ליום 21.10.06. לקראת מועד זה פנה העותר לוועדה. בקשתו להכנת תכנית שיקום סורבה, בהיעדר חוות דעת חיובית של הוועדות המקצועיות הנוגעות לענין. בעקבות זאת, פנה העותר בעתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עע"א 1237/07), וזו נדחתה ביום 20.3.07.

3.        העותר לא ביקש לערער על החלטה זו, ותחת זאת הגיש ביום 10.4.07 עתירה לבג"ץ (בג"ץ 3180/07). בעתירתו ביקש צווים שעניינם הכנת תכנית שיקום עבורו; צו המבהיר שהרכב הוועדה לשיקום אסירים חסר ופגום; וצו המורה למשיבים לערוך לו סדנה לקראת שחרורו. ביום 25.4.07 דחה בית המשפט את העתירה על הסף (כב' השופטים א' גרוניס, א' חיות וע' פוגלמן). הבקשה כי הוועדה תכין עבור העותר תכנית שיקום נדחתה, מן הטעם שבית המשפט המחוזי כבר דחה אותה בהליך קודם, והעותר לא ביקש לערער אחר החלטה זו; הבקשה לצו המבהיר שהרכב הוועדה פגום נדחתה מן הטעם שהעותר לא מיצה הליכים; ואילו הבקשה לעריכת סדנה לקראת שחרור נדחתה מפאת קיומו של סעד חלופי - הגשת עתירת אסיר.

4.        עתה מציין העותר כי הוא מיצה הליכים, ופנה לוועדה בטענה שהיא פועלת בהרכב חסר. טענתו בהקשר זה היא, כי לפי תקנה 2(א) לתקנות הרשות לשיקום האסיר (ועדה להכנת תכנית שיקום), תשמ"ז-1987, ועדת השיקום צריכה להיות מורכבת משישה חברים, בעלי תפקידים שונים המפורטים בתקנות; ואילו בפועל, עניינו נדון על-ידי שני חברים בלבד. בתשובת מנכ"ל הרשות שיקום האסיר נמסר לו כי "ההרכב הקבוע והמסורבל של הוועדה נמצא לא פרקטי ולא יעיל", וכי לפיכך החליטו ברשות לקיים את הוועדה בהרכב מצומצם שבו חברים: יועץ מטעם הרשות לשיקום האסיר, עובד סוציאלי ורכז העובדים הסוציאליים בכלא. לדברי המנכ"ל, הרכב זה פועל שנים רבות ובהצלחה וישנה היערכות לשינוי התקנות בהתאם.

5.     דין העתירה הידחות על הסף.

           השאלה העולה בעתירה מנוסחת, אמנם, כשאלה כללית הנוגעת להרכב של ועדת השיקום להלכה ולמעשה, אולם היא שזורה, ביסודה, בעניינו הפרטני של העותר הטוען להפרת הנוהל הראוי בקשר אליו. בעקבות החלטת בית המשפט בבג"צ 3180/07 מיצה העותר את ההליכים בפנייה לרשות המוסמכת בשב"ס בנושא זה, וקיבל מענה. בשלב זה, פתוחה הדרך בפני העותר לפנות בעתירת אסיר לבית המשפט המוסמך על פי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) התשל"א-1971 ולהעלות במסגרתה את טענותיו בעניינו, ובכלל זה, לעניין הרכבה של ועדת השיקום ככל שהדבר משפיע על מעמדו ועל זכויותיו.

           בנסיבות אלה, אין מקום כי בית משפט זה יזקק לעתירה, ודינה להידחות על הסף, כאמור.

           לבקשת העותר, מוצא בזה צו איסור פרסום על פרטי זהותו בכל הנוגע לעתירה זו.

                                                                                                 ש ו פ ט ת

השופט א' רובינשטיין:

           מסכים אני לפסק דינה של חברתי השופטת פרוקצ'יה. אציין רק, כי מצב שבו יש פער בין קביעת המחוקק בתקנות הרשות לשיקום האסיר (ועדה להכנת תכניות שיקום), תשמ"ז-1987 באשר להרכב הועדה להכנת תכניות שיקום לאסיר לבין הפרקטיקה, כעולה ממכתב המנהל הכללי של הרשות לשיקום האסיר מיום י"ב כסלו תשס"ח (22.11.07) (ושנה לפני כן ממכתב היועץ המשפטי לרשות מיום י"א בחשון תשס"ז (2.11.06)) - אינו רצוי ואינו ראוי. המנכ"ל כותב כי המצב הנוכחי נמשך שנים רבות, וכן כי פועלים לשינוי התקנות; יפה שעה אחת קודם לשינוי, ואזכיר כי המדובר בתקנות מתשמ"ז-1987 שלא תוקנו.

                                                                                                   ש ו פ ט

השופט ס' ג'ובראן:

           אני מסכים.

                                                                                                      ש ו פ ט

           הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת א' פרוקצ'יה.

           ניתן היום, ט"ו באדר א' התשס"ח (21.2.08).