זגון נ' ועד ערר מחוזית לתו"ב - מחוז מרכז ואח'

ביום 15.4.18 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שנתתי ביום 18.3.18 בקשר לעתירה שהגיש המבקש (להלן: "פסק הדין").

עוד באותו היום נתתי החלטה לפיה נדחתה הבקשה, למעט בקשר לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות. בקשה זו הועברה למשיבות לתשובה ולתגובת המבקש לתשובה.

המשיבה 1 הגישה תשובה ביום 30.4.18 שהועברה לתגובת המבקש בתוך 7 ימים, אך תגובה שכזו לא הוגשה ע"י המבקש.

בינתיים עוכב תשלום ההוצאות עד ליום 10.5.18 בהנחה שעד אז כדברי המבקש יוגש על ידו ערעור (המבקש לא עידכן אותי אם הוגש הערעור ואם לאו).

לאחר שעיינתי בבקשה, ובתשובה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיענות לבקשה.

הנחת המוצא לדיון בבקשת עיכוב ביצוע, הקבועה בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), היא כי אין בהגשת הערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. דהיינו הזוכה זכאי ליהנות מפסק הדין בסמוך למועד נתינתו, והוא אינו נדרש להמתין להכרעה בערעור.

אם יתקבל הערעור בסופו של יום, אז, ורק אז, יהיה על הזוכה להשיב את שקיבל לידי המערער.

עם זאת, תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בית המשפט רשאי לעכב ביצועו של פסק דין, כחריג לכלל, אם הוכיח המבקש בבקשה לעיכוב הביצוע קיומם של שני תנאים מצטברים: מאזן הנוחות וסיכויי ההצלחה בערעור. היחס בין שני תנאים אלה הוא של "מקבילית הכוחות"; ככל שהכף נוטה לעבר מאזן הנוחות של אחד הצדדים, כך נידרש פחות לסיכויי הערעור (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 371 (מהדורה שלישית, 2012. להלן: "בן-נון וחבקין"). אף אם כפות המאזניים מעוינות בשקילת מאזן הכוחות ולאיזה צד הוא מושך, יש להכריע את הכף לטובת הזוכה (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1155 (מהדורה 11, 2013).

אלו העקרונות המנחים שלאורם יש לבחון בקשות עיכוב ביצוע, והם חלים ביתר שאת על פסקי דין הקובעים חיוב כספי, כפי שיפורט להלן.