עת"מ 63406-12-15 זיאדאת ואח' נ' משרד הפנים

1.בפניי עתירה שהגישו העותרים, בה ביקשו מבית המשפט מספר סעדים חלופיים:

להורות למשיבים להבהיר מדוע לא יעניקו לעותרת 2 (להלן: "העותרת") רישיון לישיבת קבע בישראל ולמצער רישיון ישיבה ארעי בישראל, ולמצער להורות על הארכת אישור השהייה של העותרת בישראל, אשר תוקפו פג ביום 27.9.15.

במהלך ההליכים בעתירה וביום 14/01/16 הוענק לעותרת היתר שהיה מתחדש, אולם העותרים לא הסתפקו בכך והודיעו כי הם עומדים על טענתם בעתירה, לפיה יש להעניק לעותרת רישיון לישיבת קבע בישראל או ארעי, ולמצער היתר שהייה.

2.רקע עובדתי בתמצית:

א.העותר 1 (להלן: "העותר") הינו אזרח ותושב מדינת ישראל. בשנת 1993 נישאה העותרת, אשר התגוררה בכפר ראעי, נפת ג'נין, לעותר ועברה להתגורר עמו. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים בשנים 1996, 1999 ו- 2000, כולם אזרחי מדינת ישראל.

ב.הגם שהעותרים הגישו, לכל הפחות, בקשת אחמ"ש עבור העותרת לקבלת מעמד בישראל בשנת 1997, הרי שאין חולק כי עד לשנת 2008, אז הוגשה בקשה נוספת מטעמם, לא היה לעותרת כל מעמד בישראל. החל משנת 2008 החלה העותרת לקבל היתרי שהייה זמניים המתחדשים משנה לשנה, לאחר שהעותרת והעותר מתייצבים בלשכת משרד הפנים, מציגים מסמכים, עוברים בדיקות שונות (כנות הקשר ומרכז חיים), עונים על שאלות ומתקבל אישור גורמי הביטחון.

ג.ביום 22.10.15, לאחר שההיתר הזמני שהיה לעותרת פג עוד ביום 27.9.15 ועל רקע סכסוך שהיה בינה ובין העותר, יצאה העותרת למצרים באמצעות דרכונה הפלסטיני. בהמשך לובנו הבעיות בין העותרים, אולם משניסתה לשוב לארץ, נאסרה כניסתה.

נוכח הדברים הגישה העותרת ביום 4.11.15 עתירה ראשונה, בה התבקש בית המשפט להורות למשיבים לתת טעם מדוע לא יוארך היתר השהייה הזמני של העותרת. עם העתירה הוגשה אף בקשה לצו ביניים המתיר לעותרת להיכנס לישראל. עתירה ראשונה זו נמחקה על ידי בפסק דין מיום 10.11.15, בכפוף להצהרת ב"כ המשיבים לפיה תעשה מאמץ להקדים את התור שנקבע לעותרים במשרד הפנים.

ד.ביום 30.12.15 הוגשה העתירה דנן ובמסגרתה נדרשו הסעדים שצוינו לעיל. בעת הגשת העתירה כבר התקיימה פגישתם של העותרים במשרד הפנים, אולם טרם התקבלה החלטה והעותרת חששה כי תאלץ לעזוב את הארץ עד שזו תתקבל.