עת"מ 60650-05-16 עטר נ' עירית תל-אביב-יפו

1.עתירה זו מכוונת כנגד חוב ארנונה שנצבר על נכס בדרך יפו 43 בתל אביב (להלן: "הנכס"), וזאת בהתייחס לתקופה שבין 9/1999 - 31.5.2001 בסכום שהצטבר לכדי כ- 55,900₪. העותר החזיק בנכס לצורכי משרד החל משנת 1992 והיה רשום בספרי המשיבה כמחזיק לצורכי ארנונה מאז ועד לתאריך 1.6.2001 מועד שבו הודיע בעלי הנכס על שינוי המחזיק.

עתירת העותר היא לקבוע כי הוא איננו חב בחוב הארנונה הנ"ל הן משום שחדל להחזיק בנכס בתאריך 31.3.01, שלא כנטען כנגדו, והן משום שהחוב התיישן והמשיבה איננה רשאית לנקוט כנגדו בהליכי גבייה מנהליים מכוח פקודת המסים (גביה).

2.תמצית טענות העותר בכתב העתירה:

2.1.לטענת העותר, מחמת הידרדרות במצבו הבריאותי הוא נאלץ להפסיק את עבודתו ועזב את הנכס בתאריך 31.3.01. תימוכין לכך ניתן למצוא, לדבריו, ברישומים המעודכנים של חברת חשמל ובזק שאותם העביר למשיבה. לגישתו, החל ממועד זה לא הייתה עוד המשיבה זכאית לחייבו במיסי ארנונה.

2.2לדברי העותר, במהלך כל השנים מאז חודש 6.2001 (עת נודע לו על חובו) ועד 2011 הוא כתב עשרות מכתבים למשיבה וניהל עשרות שיחות טלפון ופגישות, בניסיון להביא את המחלוקת לסיומה (ראה נספחים ב'1-ב'27), ואולם לגישתו, המשיבה השיבה בצורה לאקונית ומתחמקת רק לחלק קטן מפניותיו, זלזלה בו, התעלמה ממצבו הבריאותי הקשה ונקטה כלפיו בחוסר הגינות ובחוסר תום לב. כך, בין היתר, בחודש אוקטובר 2010 יצרה עמו קשר גב' ענבר שוחט מטעם המשיבה ויעצה לו להגיש בקשה לעירייה למחיקת החוב תוך הצעה לשלם סך של 2,000 ₪, ואולם הלכה למעשה, הבקשות שהגיש ברוח הצעה זו בתאריך 24.10.10 ובתאריך 15.11.10 (נספחים ג' ו-ד' לעתירה) נענו בשלילה וזאת באיחור ניכר של 5 חודשים (ראה מכתב מיום 7.4.11 - נספח ה').

2.3לגישת העותר, דרישתה העיקשת של המשיבה לפיה החובה מוטלת עליו להמציא אישור מבעל הנכס אודות עזיבתו בחודש מרץ 2001 הינה בלתי סבירה בנסיבות העניין, שהרי בעל הנכס מסר הודעה (כוזבת) למשיבה לפיה הוא, העותר, החזיק בנכס עד חודש יוני 2001.

2.4.לטענת העותר, עד לשנת 2009 לא נקטה המשיבה כנגדו בהליכי גבייה לגביית החוב ולכן על פניו מדובר בחוב שהתיישן. העותר הוסיף בהקשר זה כי על מנת שניתן יהיה לקבוע שמרוץ ההתיישנות נעצר, על המשיבה להראות שנקטה בהליך גבייה משמעותי ממשי וסדור – ולא כך היה במקרה שלנו.

2.5בכל מקרה, לטענת העותר, המשיבה שקטה על שמריה ולא פעלה בצורה אפקטיבית לגבות ממנו את החוב. השיהוי שנקטה המשיבה מהווה רשלנות והפרה בוטה של חובת תום הלב וההגינות שלה כרשות ציבורית. כתוצאה ממחדליה אלה צבר החוב קנסות פיגורים שמגולגלים כעת לפתחו של העותר.

3.תמצית תשובת המשיבה :