לטענת המבקשים, הבקשה שהוגשה לאישור הוועדה איננה חתומה על-ידי בעלי הקרקע כדין, ובניגוד לסעיף 2(א)-(ג) לתקנות התכנון והבניה התש"ל-1970. כן טוענים המבקשים כי הבקשה שנחתמה על-ידי ראש העיר שונה ממה שנכתב ב"דף המילולי" שעמד בפני חברי הוועדה . בנוסף, לטענת המבקשים אף רשות מקרקעי ישראל לא נתנה הסכמתה להצבת מבנים יבילים במגרש.
המבקשים הוסיפו כי לא ניתן לאשר את הבקשה להנחת המבנים היבילים על פי תוכנית המתאר החלה על המגרש, אף לא כחריג (שכן התנאים לכך אינם מתקיימים במקרה דנן), והם אף צירפו חוות דעת מומחה מטעמם לתמיכה בטענתם.
המבקשים טוענים בנוסף כי המשיבים קיימו את הדיון על הצבת המבנים היבילים "במחטף", לא הזמינו אליו את המתנגדים, למרות שהם היו מודעים להתנגדות הקיימת, וכי תוצאת ההחלטה היא עקירת גינת מחמד הקיימת מזה כחמישים שנה ובה עצים עתיקים, גינה המהווה את השטח הירוק היחיד של תושבי שדרות הנצי"ב.
המבקשים מוסיפים וטוענים כי התכנית שהוגשה לאישור הוועדה איננה חוסה תחת תקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), התשע"ד-2014, ועל כן על התכנית לעמוד בכל הכללים הנדרשים בדין לבקשה. חרף האמור, בפועל הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם התוכנית החלה על המקרקעין.
לגישת המבקשים, ההצבה של המבנים היבילים איננה "זמנית" כלל ועיקר. בבקשה לא צוין עד מתי יוצבו המבנים במגרש, ומדוע לא נבחנה השאלה האם ההצבה של המבנים עולה בקנה אחד עם תוכנית המתאר החלה על המגרש.
המבקשים טוענים כי יש בעובדה שהמשיבים הם גם מגישי התוכנית וגם מאשרי התוכנית טעם לפגם, ומקימה חשש כבד למשוא פנים וניגוד עניינים, המצדיקה ביקורת שיפוטית.
לעתירה צורפו שלוש חוות דעת: חוות דעתו של המהנדס כהן, חוות דעתו של המהנדס וינהבר לעניין התחבורה והבטיחות, וחוות דעתה של דפנה מישורי-רוזנברג, מתכננת ויועצת סביבתית. חוות הדעת התייחסו לשימוש המותר במגרש, ולעומס התחבורתי שייווצר כתוצאה מהצבת המבנים היבילים.
באשר למאזן הנוחות, לטענת המבקשים הוא נוטה לטובתם. לגישתם, אין מבחינת המשיבים כל דחיפות בהצבת המבנים היבילים, ואף אין דחיפות להעביר את גני הילדים למקום אחר. כך, הלימודים בגנים החלו בתחילת שנת הלימודים ולכן לילדים הלומדים בהם יש פתרון במקום אחר. עוד נטען כי למשיבים אין רישיון להפעיל גנים במגרש, ואין בידיהם האישורים המקדימים לשם קבלת הרישיון האמור. עוד טוענים המבקשים כי המשיבים הפקיעו שטחים רבים בבני ברק, ועומדות להם לכן אלטרנטיבות להצבת המבנים היבילים במקום אחר, ולא ייגרם להם כל נזק אם במבנים יוצבו בשטח אחר ולא במגרש נשוא הבקשה.