ורדימון סלס נ' עיריית הרצליה

נושא העתירה:

לפני עתירה שהוגשה כנגד חיובים אשר הושתו על העותרת על ידי המשיבה, בהתייחס לנכס ברחוב שבט מנשה 50 בהרצליה. המדובר בחובות ארנונה בגין השנים 1995 - 1997 ו- 2011-2012, וכן אגרות מוניציפאליות נוספות.

ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

העותרת היא בעלת הנכס נשוא עתירה זו, שהוא מבנה מגורים ישן הנמצא ברחוב שבט מנשה 50 בהרצליה ( להלן – "הנכס" או "הבית" או "המבנה"). משנת 1995, נותק המבנה מרשת המים העירונית, ושימש כמחסן שהוחזק על ידי אחיה של העותרת. אחיה של העותרת, קיבל לטענת העותרת, חזקה מלאה בנכס וזו נרשמה בלשכת רישום המקרקעין בשנת 1998 (נספחים ב, ג לכתב העתירה).

כחלוף השנים התיישן הנכס וניזוק בשל פגעי הזמן, ובחודש אפריל 2009 נפרץ המבנה ונגרם לו נזק רב. משנת 2009 לא נעשה כל שימוש במבנה עקב מצבו, וזאת עד לשיפוצו ושיקומו בשנת 2014.

ביום 13.1.2009 הודיעה העותרת למשיבה על העברת החזקה בבית לאחיה (נספח א10 לכתב העתירה). לטענת העותרת, זוהי ההודעה השנייה בדבר העברת החזקה לאחיה, לאחר שהודעתה הראשונה לא נענתה על ידי המשיבה.

במהלך השנים 2009 – 2013 נמסרו למשיבה מספר הודעות על ידי העותרת בדבר הנזק שנגרם לנכס, שבעטיו אין הבית ראוי לשימוש (נספחים א11, א12, א13, א14 לכתב העתירה). במסגרת הודעות אלה השיגה העותרת על חיובים אשר הושתו על הנכס, ולטענתה לא קיבלה כל מענה מהמשיבה. במהלך השנים בוצעו מספר ביקורים של נציגי המשיבה בנכס, והאחרון המבקרים, מר אייל סרוסי, האחראי על בתים נטושים בעיריית הרצליה, העיד כי הבית נטוש ומוזנח מזה כמה שנים (פרוטוקול העדות מצורף כנספח א16 לכתב העתירה).

בניגוד לטענות העותרת, המשיבה טוענת כי פניות העותרת נענו על ידיה, ומכתבי התשובה מצורפים לכתב התגובה כנספחים 8-13.

בתאריכים 19.5.2013 ו-9.7.2014 הוגשו על ידי העותרת שני עררים על החלטת מנהל הארנונה לדחות את השגותיה, בהם טענה כי בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות אין להשית חיובי ארנונה על הנכס, באשר אינו ראוי לשימוש. כמו כן כללו העררים טענות שהתייחסו לסכומים שלטענת העותרת העירייה נותרה חייבת לה מהליכים קודמים. הדיון בעררים אוחד, והועדה החליטה לתת תוקף להסכמת הצדדים, לפיה הנכס לא יחויב בארנונה מיום 1.1.2013 ועד ליום 15.11.2014, מועד סיום השיפוץ בנכס.

ביום 25.5.2015 הגישה העותרת ערר נוסף לוועדת הערר לשנת 2015, אשר כלל גם את טענותיה שפורטו בעררים לשנים 2013-2014. בדיון שהתקיים ביום 16.12.2015 בפני הועדה הסכימו הצדדים כי המשיבה תיתן לעוררת פטור לנכס ריק למשך שבועיים, מיום 15.11.2014 ועד ליום 30.11.2014.

ביום 31.1.2016 הגישה העותרת את העתירה שבפני.

בין הצדדים התנהלו במהלך השנים הליכים נוספים בערכאות שונות, אשר אלה עיקריהם:

ביום 4.1.1995 הגישה המשיבה כתב תביעה כנגד העותרת בבית משפט השלום בתל אביב, אשר עניינו חובות העותרת עד לתאריך 1.1.95 (ת.א. 11077/95 עיריית הרצליה נ' ורדימון הדרה, נספח 4 לתגובה המקדמית של המשיבה). במסגרת הליך זה ניתן ע"י כב' השופטת דפנה גבע פסק דין, כחלק מהסדר פשרה בין הצדדים, לפיו העותרת תשלם סכום של 59,515 ₪ בעשרה תשלומים חודשיים שווים.

ביום 2.5.2004 הוגשה על ידי המשיבה כנגד העותרת תביעה נוספת לבית המשפט השלום בתל אביב (ת.א. 35749/04 עיריית הרצליה נ' ורדימון סלס הדרה ואח') בפס"ד שניתן ביום 6.8.08 חויבה העותרת לשלם למשיבה סך של 104,391 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, אגרה ושכר טרחת עו"ד, כמפורט בפסיקתא מיום 8.9.2008 (נספח 5 לתגובה המקדמית מטעם המשיבה).

העותרת הגישה ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום, והוא נדון בפני כב' השופט ישעיהו שנלר בבית משפט המחוזי בתל אביב (ע"א 2295/08).

בפסק דין יום 7.7.2010 קבע כב' השופט שנלר כי לאור מדידה מעודכנת שבוצעה בנכס, על המשיבה להשיב לעותרת סכום של 76,470 ₪, אשר מתוכו רשאית המשיבה לקזז חובות בגין תקופות שאינן במחלוקת ולא התיישנו. על כן קיזזה המשיבה סכום של 37,702 ₪, ושילמה לעותרת סכום של 41,108 ₪.