משהב חברה לשכון בנין ופתוח בע"מ נ' עירית בני ברק ואח'

לפניי בקשה למתן ביניים המורה כי ככל שצו הריסה שניתן ביום 17.6.19 לא יבוצע בתוך 60 ימים, לא יספרו הימים שיחלפו ממועד הגשת בקשה זו ועד להכרעה בעתירה המנהלית שבגדרה הוגשה הבקשה. לחילופין, מבוקש להורות למשיבות להגיש לבית משפט זה בקשה למתן ארכה לביצוע צו ההריסה, טרם פקיעתו.

רקע

1. המבקשת היא חברה יזמית שהתקשרה בעסקה לביצוע עבודות הנדסה בנאיות מכוח תמ"א 38, במגרש הממוקם ברחוב הבנים 17 רמת גן, הידוע גם, כחלקה 552 בגוש 6159 (להלן: "המגרש" ו – "הפרויקט" בהתאמה).

2. במהלך ביצוע הפרויקט, הרסה המבקשת בניין שהיה בנוי על המגרש ופינתה את הדיירים שבו לדירות שכורות, על חשבונה, למשך תקופת בניית הבניין החדש על גבי המגרש. המגרש ממוקם בסמוך לבניין שברחוב פנחס אפשטיין 7 בבני-ברק (להלן: "הבניין"), בו בוצעה בנייה ללא היתר שבעטיה ניתן צו ההריסה מיום 17.6.19 (להלן: "צו ההריסה") (ראו נספח ב' לתגובת המשיבות 1-2 לבקשה).

3. במוקד העתירה מחלוקת ביחס להתנהלות המשיבות, שנטען כי טרם עשו שימוש בסמכותן לפי פרק י' בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בכך שלא פעלו למימוש צו ההריסה ובכך נבצר מהמבקשת מלבנות את הפרויקט על המגרש.

4. המשיבה 1, היא הרשות המקומית בשטחה בוצעה הבנייה מושא צו ההריסה. המשיבות 1-2 (להלן: "המשיבות") הן הגורמים המנהליים האמונים על הסדרת ואכיפת ענייני התכנון והבנייה בשטחה המוניציפאלי של המשיבה 1. המשיבים 3-4 הם הבעלים של דירה בבניין והם שביצעו את הבנייה שבגינה ניתן צו ההריסה.

5. ביום 4.8.19, הגישה המבקשת את העתירה לצד הבקשה שמלפניי.

   עיקרי טענות המבקשת

6. המבקשת טוענת, כי מתקיימים בעניינה התנאים הנדרשים למתן סעד זמני. אשר לסיכויי העתירה, מציינת המבקשת, כי התנהלות המשיבות ביחס לאכיפת צו ההריסה המנהלי אינה עולה בקנה אחד עם חובתן השלטונית לאכוף את הוראות החוק ויש בה משום חריגה קיצונית ממתחם הסבירות המנהלי. המבקשת מדגישה, כי פנתה בכתב אל המשיבות וכן אל המשיבים, בדרישה כי יפעלו להריסת הבנייה הפולשת למגרש ואולם, חרף פניות אלו לא נעשה דבר. המבקשת מציינת, כי גם צו ההריסה לא ניתן ביוזמת המשיבות, כי אם ביוזמתה שלה ולאחר פניות רבות בנושא. לשיטת המבקשת, מדובר בעצימת עין מכוונת ובהתנהלות שאינה הולמת את תפקידן, סמכותן וחובתן החוקית של המשיבות. במיוחד כך, בשל פרק הזמן המשמעותי שחלף ממועד מתן צו ההריסה.

7. ביחס למאזן הנוחות, טוענת המבקשת, כי התמהמהותן של המשיבות עלולה להוביל לפקיעת צו ההריסה, דבר שעלול להגביר את הנזקים שייגרמו לה ולהביאה לכדי מבוי סתום. המבקשת מדגישה, כי פקיעת הצו המנהלי עלולה להוביל לחסימת ההליך המנהלי והתקדמות הפרויקט. המבקשת מציינת, כי הבנייה הפולשת לשטחה מונעת ממנה מלבצע עבודות בנייה רבות ובסיסיות, ביניהן עבודות קירות דיפון אשר נדרש להקימן בקו-אפס, גבול המגרש - שנדחו בשל סכנה ממשית של קריסת הבנייה הפולשת ופגיעה בבניין. המבקשת סבורה, כי מדובר בפגיעה משמעותית בזכותה הקניינית המהווה זכות יסוד, המסבה לה נזקים ממוניים כבדים, בכללם הוצאות עבור קבלנים שנשכרו לתחילת עבודה, ריבית על הלוואות לתשלום אגרות והיטלים ונזקים כתוצאה מדחיית קבלת הכנסות מהפרויקט. המבקשת סבורה, כי נזקים אלו עולים על נזקי המשיבות, או על נזקי הפולשים, מאחר שלא ניתן לייחס להם זכות שמקורה בעוולה. לגישת המבקשת, אם יפוג תוקפו של צו ההריסה, ספק אם יהיה ניתן ליצור הליך מהיר ויעיל והעתירה עלולה להפוך לתיאורטית.

   עיקרי טענות המשיבה