עת"מ 55296-12-14 מועד נ' משרד הפנים-ועדת ערר מחוזית ואח'

1.זו עתירה שעניינה החלטת המשיבה 1, ועדת הערר המחוזית, מיום 12.11.14, בה דחתה את הערר שהגיש העותר על החלטת המשיבה 2, הועדה המקומית לתכנון ולבניה מיום 25.2.14, שדחתה את התנגדות העותר לתכנית מפורטת ג/לג/10598/12/49, שהיא תוכנית איחוד וחלוקה של כ- 800 דונם, ללא הסכמת הבעלים, בדרום מערב עראבה. המשיבה 1 הגישה תשובה מפורטת הכוללת את המסמכים שעמדו בפני ועדת הערר. המשיבה 2 הגישה תשובה לקונית שהפנתה לדברי המשיבה 1.

2.עיקר טענות העותר הן אלה:

א.אין להקצות לעותר מגרש מבותר על ידי כביש כפי שקיבל העותר, אלא מגרש רציף ללא כביש המבתר אותו.

ב.אין להקצות לעותר חלק ממגרש בשיתוף בעלות עם אחרים, אלא חלק נפרד ומיוחד לבעלותו בלבד.

ג.יש לקבוע את המגרש המוקצה לעותר במקום שבו החל לבנות בית הנמצא בשלבי בניה.

3.לצד טענות אלה, וכנימוקים להן, מועלות טענות כנגד ההליכים בפני החוקר, אי הזמנת העותר כדין, אי שוויון לעומת בעלים אחרים, אימוץ גורף של החלטות החוקר, העדר נימוקים בהחלטת הועדה ופגיעה בזכויותיו הקנייניות ללא תכלית וללא הצדקה. כבר עתה אומר, כי בדין דחתה המשיבה 1 את הטענה לאי הזמנת העותר, על פי הפסיקה שציטטה, משהוכח, על ידי הגשת התנגדות העותר, כי העותר ידע על התוכנית והיה בידו להתייחס אליה, ואכן עשה זאת. עוד אציין, כי ועדת הערר נימקה את החלטתה. הטענות האחרות נכללות בטענות הראשיות, כנימוקים לעמדת העותר.

4.אני דוחה את טענת העותר בפני, שאין להסתמך על כתב התשובה מכיוון שלא נתמך בתצהיר. אכן, לפי תקנה 10 יש לתמוך את כתב התשובה בתצהיר, אך כאן מדובר בעיקר בועדת ערר. ועדת ערר, כגוף מעין שיפוטי, אמורה לומר את כל דבריה בהחלטתה, ולא להוסיף עליה הסברים שלא נכללו בה, ואין היא עומדת לחקירה על קביעותיה. ככל שהקביעות מוצדקות, הן מוצדקות לפי ההחלטה, וככל שאינן מוצדקות, גם זאת לפי ההחלטה ולא לפי חקירה נגדית על ידי ב"כ העותר. על כן, בנסיבות הענין, איני רואה צורך בתצהיר התומך בתשובת המשיבה 1.

5. אני מקבל את טענות המשיבה 1, שהבנייה על ידי העותר, ללא היתר, במגרש אחר, לאחר הפקדת התוכנית ולאחר שידע על המגרש המוקצה לו לפי התוכנית, בחצי השנה שקדמה להגשת הערר, היא חוסר ניקיון כפיים. אין להתחשב בה כעובדה מוגמרת וכנימוק להקצאת מגרש במקום שבו בחר העותר לבנות את ביתו, בניגוד למקום שידע שמוקצה לו. אני מאשר את דברי ועדת הערר, שהחלפת השטחים שהוקצו לעותר בשטחים שבחר לעצמו תהיה בנסיבות אלה לגיטימציה להפרה בוטה של שלטון החוק, שאין לתת לה יד (ראו למשל, עע"מ 65/13 הועדה המחוזית נ' נאות מזרחי) .

6. אני דוחה את טענת העותר בפני, שבניינים אחרים שניבנו ללא היתר בתחום התוכנית הוכשרו על ידי התוכנית, ויש בכך משום אפליה כלפיו. העותר לא הצביע ולא הוכיח על מבנה אחר שנבנה אחרי הפקדת התוכנית, אשר הוכשר על ידי התוכנית או על ידי ועדת הערר. על כן, לא היתה אפליה בהתייחסות לעותר לעומת בעלים אחרים.

7.לגבי ביתור המגרש של העותר, לא נסתרה טענת המשיבה 1, שגם במצב הקודם היה המגרש של העותר מבותר על ידי כביש, כך שהחלוקה על פי התוכנית מבטאת מצב דומה למצבו של העותר קודם התוכנית, וזכויותיו לא נפגעו. זאת, בהתאם לכללים המקובלים בדבר איחוד וחלוקה. אמנם, ניתן היה לשפר את מצבו של העותר אם היו מקצים לו חלקה המשקפת את מלוא זכויותיו בצד אחד של הכביש, אך מעיון בהחלטות החוקר בהתנגדויות ומהדיון בועדת הערר עולה שהנושא נבחן ברצינות, ולמרות המאמץ שנעשה, לא נמצאה דרך לשפר את מצבו של העותר. זהו שיקול תכנוני, שבית המשפט לעניינים מנהליים אינו מתערב בו.

8. אשר לטענה שהעותר קיבל כחלק מזכויותיו מגרש משותף עם אחרים, אכן, לפי תקנה 7 לתקנות התכנון והבניה (תכנית איחוד וחלוקה) התשס"ט – 2009, יש לשאוף להפרדת שותפויות ולהקצאת מגרשים בבעלות יחידה, אך מדובר בשאיפה ו"ככל הניתן". ועדת הערר לא התייחסה באופן ספציפי לטענות העותר בענין זה, אלא דנה בכך באופן כללי, לאור העובדה שהטענה הופיעה מפי מספר רב של מתנגדים לתוכנית. ועדת הערר לא דנה באופן פרטי בטענה זו של העותר.