עת"מ
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
53549-05-14
27/06/2016
|
בפני השופטת הבכירה:
נגה אהד
|
| - נגד - |
העותרים:
1. אברהם שלום
2. צביה שלום
3. ששון שמעוני
4. גדי שמואלי- חי
5. שירי צבי
עו"ד אילן רובינשטיין
|
המשיבה:
עיריית ראשון לציון
עו"ד אופיר ארגמן
|
| פסק דין |
לפני עתירה מנהלית שהגישו חמישה מתושבי השכונה נחלת יהודה אשר בתחום המוניציפאלי של העיר ראשון לציון, נגד דרישה לתשלום היטלי פיתוח ששלחה אליהם המשיבה, עיריית ראשון לציון (להלן:"המשיבה"). העותרים טוענים כי הדרישה נשלחה בחלוף שנים ממועד ביצוע העבודות, וכי העבודות מומנו על ידי הממשלה, ומשכך, לטענתם, מדובר בדרישה בלתי חוקית.
העובדות:
1.נחלת יהודה נוסדה בשנת 1913 כ"מושב פועלים", והיוותה מעין פרבר של המושבה ראשון לציון. בשנות החמישים למאה בקודמת, עם גל העלייה לארץ, הופנו עולים לשטח שמצפון לישוב, שם הוקמה "מעברת נחלת". ברבות השנים פורקה המעברה ותושביה שוכנו בשכונה חדשה שהוקמה בקרבת מקום. השכונה החדשה הוקמה כשהיא מנותקת פיזית מהיישוב הוותיק, ובמידה רבה מנותקת חברתית. בין שתי השכונות הפריד אזור פרדסים וכביש צר, נטול מדרכות. לטענת העותרים שלא נסתרה, השכונה והקהילה סבלו מתשתיות לקויות וממצב כלכלי-חברתי קשה. על רקע המחסור בתשתיות ראויות כגון כבישים, מדרכות, ביוב, תיעול, גני ילדים, בתי ספר וכיוצא באלה, עלתה הצעה, בשנות השמונים למאה הקודמת, לאחד את נחלת יהודה עם העיר ראשון לציון הסמוכה. בבסיס ההצעה עמדה ההנחה, כך לטענת העותרים, כי עם הסיפוח לעיר ראשון לציון, ובאמצעות קבלת תקציב ממשלתי למימון עבודות הפיתוח הנדרשות בתחום המועצה המקומית נחלת יהודה, ישתפר מצב הקהילה בשכונה.
ההצעה הגיעה לכנסת, וועדת חקירה בראשות היו"ר אברהם חיון, שמינה שר הפנים דאז, יצחק פרץ, בחרה להמליץ על האיחוד וקבעה כך:
"הוועדה ממליצה לסייע לעיריית ראשון לציון כדי לקדם נושאי התשתיות בנחלת יהודה ובמיוחד בחלקה הצפוני"...
"עיריית ראשון לציון וכן ראש המועצה של נחלת יהודה סייגו את הסכמתם לאיחוד בתנאי – שתוגש עזרה כספית שתאפשר פתרון בעיות התשתיות החמורות בנחלת יהודה וזאת – כדי שעם האיחוד תשתווה נחלת יהודה ברמת התשתיות לשאר חלקי העיר ראשון לציון. הוועדה מצאה שאמנם ראוי שעזרה זו תינתן".
מתוך המלצות ועדת החקירה אשר צורפו כנספח כא' לעתירה.
ואכן, בשנת 1988 בוטל כינונה של המועצה המקומית נחלת יהודה ושטחה סופח לשטח השיפוט של העיר ראשון לציון.
לאחר הסיפוח ובמהלך השנים 1990-1996 נבנו בשכונה תשתיות חדשות כגון כבישים, מדרכות, תיעול מים וביוב, אלא שהליך האיחוד לא הביא לתנופה המיוחלת לשכונה. העותרים טוענים כי תשתיות היישוב והשירותים העירוניים עדיין עומדים בחסר, סובלים מהזנחה ואינם עומדים בקריטריונים של התשתיות המתקדמות בעיר ראשון לציון.
שאלת מימון התשתיות שנבנו במהלך שנות התשעים שנויה במחלוקת, שכן העותרים טוענים כי הממשלה נשאה בחלק מן העלויות וביתר נשאו הם, ואילו המשיבה טוענת כי נשאה לבדה בעלויות הקמת התשתיות כולן.
2.בחלוף כעשרים שנים ממועד הקמת התשתיות, בין השנים 2012-2014, שלחה המשיבה לעותרים דרישות לתשלום היטלי תיעול, ביוב וסלילה. היטל הביוב אינו מעניין עתירה זו ובנוגע להיטל התיעול יפורט בהמשך. את היטל הסלילה דרשה המשיבה מן העותרים באופן הבא:
א.העותרים 1-2 המחזיקים בזכות חכירה במקרקעין ברחוב לוז 39 (גוש 6092, חלקה 90, בשטח 5,485 מ"ר) מאז 1.4.1955, הם בעלים של בית מגורים הבנוי על המקרקעין מאז סוף שנות החמישים של המאה הקודמת, לפי היתר. בחודש יולי 2012 התקבלה אצל עותרים 1-2 דרישה לתשלום היטלי סלילת כבישים ומדרכות ודרישה לתשלום היטל תיעול, כדלקמן:
| |
שטח
|
תעריף
|
גובה חיוב
|
הערות
|
|
כביש-קרקע
|
|