דחיית עתירה מינהלית לביטול החלטת עיריית מודיעין להוציא צו הסגר לכלב בגין חשש לכלבת

מונחת לפניי עתירה בגדרה מבקש העותר כי יינתן צו מניעה כנגד המשיבה, עיריית מודיעין מכבים רעות, אשר יורה לה להימנע מלבצע הליך של הסגר לכלבו של העותר.

1. תמצית העובדות
2. ביום 21.7.15 נשך כלבו של העותר את חברו של בן העותר (להלן: "הכלב" ו- "אירוע הנשיכה" בהתאמה).
3. ביום 22.7.15 הודיעה לשכת הבריאות המחוזית במחוז מרכז לשירות הווטרינרי של עיריית מודיעין על אירוע הנשיכה והורתה על כך שהכלב צריך להיכנס להסגר. לטענת המשיבה, עיריית מודיעין מכבים רעות (להלן: "העירייה"), היא פנתה עוד באותו יום לעותר, הן באמצעות שיחה טלפונית של מנהל השירותים הווטרינריים בעירייה, ד"ר עופר עינב, והן באמצעות מסירה אישית לעותר של מכתב, ודרשה ממנו למסור את כלבו להסגר. על אף פניות אלה – נמנע העותר מלמסור את כלבו לאנשי השירות הווטרינרי של העירייה.
4. ביום 23.7.15 הגיש העותר בקשה לצו מניעה כנגד העירייה בבית משפט השלום ברמלה. בקשה זו נדחתה על ידי כב' השופטת ש' קמיר-וייס, אשר קבעה כי "השגה על החלטת וטרינר עירוני הינה בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים". עוד באותו יום, נוכח סירובו של העותר להסגיר את הכלב לעירייה והעובדה (הנטענת על ידי העירייה בסעיף 6 לתגובתה) כי הוא הודיע לד"ר עינב שהכלב כבר לא בביתו והועבר ליאכטה של חבר מחוץ לגבולות ישראל – הגיש ד"ר עינב תלונה למשטרה כנגד העותר.
5. לטענת העירייה, נכון לרגע זה – טרם העביר העותר את כלבו לעירייה לשם הכנסתו להסגר.

1. טענות הצדדים

• טענות העותר

5. לטענת העותר, הכלב מחוסן מפני מחלת הכלבת, ולפיכך אין כל טעם בהשמתו בהסגר, אשר מטרתו המוצהרת אבחון ופיקוח על הכלב על מנת לוודא שאינו חולה במחלת הכלבת.
6. לטענת העותר, הכנסתו של כלבו להסגר תגרום לעוגמת נפש רבה הן לכלב והן לעותר וילדיו, ואף קיים חשש כי במסגרת ההסגר יידבק הכלב ממחלות של כלבים אחרים שימצאו בכלבייה שבה יבוצע ההסגר.
7. לאור האמור, מבקש העותר כי ההוראה להכניס את כלבו להסגר אצל העירייה תבוטל, ולחילופין – כי ההסגר יבוצע בביתו של העותר במקום בכלבייה העירונית.

• טענות עיריית מודיעין

8. העירייה מציינת כי סעיף 4(1) בפקודת הכלבת, 1934 (להלן: "פקודת הכלבת") מורה כי בעליו של כלב שנשך חייב לקחתו ל"מאורת בידוד" לצורך הסגר בן עשרה ימים. כן מורה סעיף 4א בפקודת הכלבת כי רופא ממשלתי רשאי להורות לבעליו של כלב למוסרו למאורת בידוד – ככל שהיה במגע עם אדם וקיים חשש להידבקות בכלבת כתוצאה ממגע זה. לפיכך, לטענת העירייה, חייב העותר על פי דין למסור את כלבו להסגר.
9. העירייה מציינת כי "בידוד הכלב והחזקתו בתא מבודד תחת הסגר מונע את הפצת המחלה בקרב בני אדם ובעלי חיים נוספים" ואף "מונע טיפול מיידי מיותר באדם שננשך בכל החיסונים כנגד כלבת שהרי גם מתן חיסונים מיותרים לאדם עלול להוות גורם סיכון לבריאותו" (סעיפים 27-26 בתגובת העירייה).
10. העירייה מדגישה כי פקודת הכלבת אינה מבחינה, לעניין חובתו של הבעלים של הכלב להסגירו לשירות הווטרינרי המוסמך, בין כלב מחוסן מפני מחלת הכלבת לבין כלב שאינו מחוסן מפני מחלה זו. הרציונל הטמון בכך נובע מהעובדה שיעילות החיסון של הכלב מפני מחלת הכלבת אינה מובטחת במאת האחוזים, וקיימים מקרים של כלבים שחוסנו כנגד מחלת הכלבת ובכל זאת נדבקו בה.
11. לטענת העירייה, פקודת הכלבת איננה מאפשרת חלופות להסגר, ועל ההסגר להתבצע ב"מאורת בידוד" כהגדרתה בפקודת הכלבת. העירייה מוסיפה כי קיים צורך ענייני בכך שההסגר יבוצע דווקא בתחנת ההסגר העירונית – "תחנת ההסגר העירונית בנויה באופן המבודד את הכלב החשוד במחלה מבני אדם ומבעלי חיים אחרים, עומדת בתנאים הנדרשים בחוק תוך שמירה על בריאותו ורווחתו של הכלב. התחנה מופעלת על ידי כוח אדם מקצועי המחוסן כנגד מחלת הכלבת. במקום מתבצעת בדיקה יום-יומית על ידי רופא וטרינר הבודק את בריאות הכלב" (סעיף 40 בתגובת העירייה).