אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עת"מ 52449-09-14 פלונית נ' משרד הפנים

עת"מ 52449-09-14 פלונית נ' משרד הפנים

תאריך פרסום : 18/01/2015 | גרסת הדפסה

עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
52449-09-14
25/12/2014
בפני השופטת:
שירלי רנר

- נגד -
עותרת:
פלונית
עו"ד טל שטיינר
משיב:
משרד הפנים
עו"ד מיכל שלם פרקליטות מחוז ירושלים
פסק דין
 

 

עתירה כנגד החלטת ועדת ההשגה לזרים מיום 24.8.14 לפיה נדחתה השגת העותרת על החלטת ממונה תחום אשרות וזרים של המשיב, שלא להעביר את עניינה של העותרת לועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעת מעמד מטעמים הומניטאריים.

 

רקע

1. העותרת אזרחית אתיופיה ילידת 1964, נישאה לבעלה, ישראלי, באדיס אבבה בשנת 1997. בשנת 2002 עלתה העותרת לארץ וביום 2.12.02 קיבלה רישיון שהייה מסוג ב/1 לחצי שנה, עד ליום 2.6.03.

 

ביום 20.10.04 נערך לעותרת ראיון במהלכו ציינה כי עזבה את הבית בו התגוררה ביחד עם בעלה כבר ביום 9.7.03 לאחר שבתו של בעלה הלוקה בנפשה נהגה להכותה ואף בעלה היה נועל אותה כשהיה יוצא. בתום הראיון הובהר לעותרת כי עליה לעזוב את הארץ אך יחד עם זאת, יועבר תיקה לטיפול לדסק הרלוונטי.

 

2. ביום 11.5.2004 פנתה העותרת למשיב וביקשה כי יקנה לה מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. ביום 27.1.05 פנה בעלה של העותרת למשיב, הודיע לו כי העותרת עזבה את ביתו תוך נטילת רכוש בתו, טען כי העותרת נישאה לו רק על מנת להגיע לישראל וכי הוא מבקש לבטל את בקשת האחמ"ש שהגיש עמה.

 

ביום 16.6.05 הודיע המשיב לעותרת כי עליה לעזוב את הארץ היות וחייה המשותפים עם בעלה הופסקו. ערר שהגישה העותרת ביום 17.7.05 על אותה החלטה נדחה ביום 17.11.05, וערר נוסף שהוגש על ידי העותרת ביום 23.1.06 נדחה אף הוא בהחלטה מיום 30.1.2006.

 

3. ביום 19.3.07 בשל נסיבות שאינן ידועות למשיב נערך עם העותרת ראיון נוסף.

 

ביום 4.6.07 הודיע המשיב לעותרת כי מאחר ואינה מקיימת מרכז חיים עם בעלה מזה מספר שנים בקשתה סורבה ועליה לעזוב את ישראל לאלתר. בקשה נוספת שהגישה העותרת ביום 6.6.08 לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים נדחתה אף היא בהחלטה מיום 26.6.08 תוך שהובהר לעותרת כי המשיב עומד על דרישתו ליציאתה המיידית מישראל ויפעל בכל האמצעים העומדים לרשותו להרחיקה.

 

4. ביום 17.8.2008 פנתה העותרת למשיב בבקשה למתן מעמד מכח חייה המשותפים עם אזרח ישראלי בשם בינסאי פנתהון אשר עלה מאתיופיה בשנת 1979 ואשר על פי הבקשה היא חיה עימו באופן קבוע במהלך השנה שקדמה להגשת הבקשה ואף נחתם ביניהם הסכם ממון שצורף לבקשה.

 

הבקשה נענתה במכתב מיום 18.8.08 לפיו לכשיתקבל התיק מהלשכה בה טופל במהלך נישואיה הוא יועבר למטה משרד הפנים בירושלים להחלטה מהסיבה שבעבר המטה דרש את יציאתה של העותרת מהארץ מספר פעמים אך היא לא עשתה כן.

 

ביום 14.1.10, בעקבות בקשת המבקשת משנת 2008, ניתן פסק דין המתיר את נישואיה עם בעלה.

 

5. במרץ 2010 נעצרה העותרת על ידי יחידת האכיפה והוצא כנגדה צו משמורת וצו הרחקה. בשימוע טענה העותרת כי היא מתגוררת מזה שלושה חודשים עם אזרח ישראלי בשם סמני איסו.

 

במהלך חודש מרץ 2010 הגישה העותרת עתירה מנהלית (עת"מ 25191-03-10) במסגרתה ניתנה ביום 23.3.2010 החלטה בהסכמת הצדדים ולפיה העותרת תגיש בקשה לפי נוהל חיים משותפים ויקבע לה שימוע ליום 25.3.2010. העותרת שוחררה מהמשמורת בתנאי של הפקדה כספית והתחייבות של מר סמני איסו.

 

ביום 24.3.2010 הגישו העותרת ומר איסו בקשה למתן מעמד עבור העותרת מכח חיים משותפים.

 

ביום 21.6.2010, בעקבות ראיון שנערך לעותרת ולמר איסו נופק לעותרת רישיון מסוג ב/1 לשנה, עד ליום 21.6.11. ביום 19.6.11 הוארך הרישיון עד ליום 21.6.12.

 

6. ביום 15.7.11 הגישה העותרת תלונה במשטרה כנגד מר איסו על תקיפה. בעקבות זאת הוא נעצר והוגש כנגדו כתב אישום. ביום 18.4.12 הורשע מר איסו במסגרת הסדר טעון בכתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים של תקיפת בת זוג.

 

ביום 22.2.12 שינה מר איסו את כתובתו לעיר עפולה.

 

7. ביום 19.4.12 פנתה העותרת למשיב וביקשה כי יקבע לה תור לשם הגשת בקשה להסדרת מעמדה בישראל מטעמים הומניטאריים. נקבע לה תור ליום 18.6.2012 ואולם הפגישה לא התקיימה שכן ביום 10.6.2012 פונתה העותרת לבית חולים ושם אובחנה כסובלת מגלאוקומה בשלב סופי בשתי העיניים. העותרת נותחה בעינה הימנית ושוחררה לאחר 10 ימים עם הנחיות לטיפול תרופתי בשתי העיניים.

 

ביום 11.7.12 הגישה העותרת בקשה נוספת למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. בעקבות ראיון שנערך לה באותו היום ושבמסגרתו פירטה את האלימות שהיתה מנת חלקה עם מר איסו ואת מצבה הרפואי, הוארך רשיון השהייה שלה עד ליום 11.1.13.

 

ביום 6.1.13 אושפזה העותרת לצורך ביצוע "ניתוח משולב קטרקט + X press ע"ר גלאקומה כרונית" ( ר' נספח ע/22 לעתירה).

 

ביום 13.1.13 הוארך רישיון העותרת בשלושה חודשים נוספים.

 

8. ביום 5.3.13 ניתנה החלטת ממונה תחום אשרות וזרים אצל המשיב ולפיה "לאחר בחינת הבקשה מצאתי כי מרשתך אינה עומדת בדרישות תנאי הסף של נוהל מס' 5.2.0019, הפסקת הליך מדורג כתוצאה מאלימות, לא שהתה ברישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 מכח הליך זה.

נוסף לכך, שהייתה הארוכה של מרשתך בארץ אינה מקנה לה מעמד כלשהו בישראל, משהופסק ההליך פג תוקף רשיונה וכך ההטבות הנובעות ממנה.

כמו כן לא מצאתי טעמים מיוחדים בגינם מרשתך לא תוכל להמשיך את הטיפול הרפואי הנחוץ לה במדינתה, כשתחזור לשם, ואין כל עילה לאשר המשך שהייתה בישראל".

 

ערר שהגישה העותרת ביום 24.3.13 נדחה בהחלטה של מנהל אגף מרשם ומעמד מיום 27.5.13. על פי ההחלטה בדיקת תיקה של העותרת העלה כי מאז כניסתה לארץ בשנת 2002 היא שהתה בה באופן בלתי חוקי תקופות ארוכות. עוד נאמר בהחלטה כי "לאורך כל שנות שהותה בישראל היו לה מספר מערכות זוגיות וכל זאת על מנת להסדיר מעמדה בכל דרך ולהמשיך לשהות בישראל" וכי "בישראל אין לה בני משפחה וקרובים וכל זיקתה המרכזית הינה לארץ המוצא". לפיכך הערר נדחה.

 

על החלטה זו הגישה העותרת ביום 12.6.13 השגה.

 

9. ביום 24.8.14 ניתנה החלטת ועדת ההשגה. על פי ההחלטה אין העותרת עומדת בתנאיו של "נוהל אלימות" ואין מקום להעביר את עניינה לועדה הבינמשרדית מכוחו של נוהל זה. ככל הנוגע להעברת עניינה של העותרת לבחינת הועדה הבינמשרדית מכח סמכותה השיורית קובעת ועדת ההשגה כי "עצם שהייתה בישראל (של העותרת – ש.ר.) ומידת אומללותה, אין בה כדי להקנות לה זכויות" בפרט כאשר העותרת התעלמה במשך שנים מהחלטות המשיב, עשתה דין לעצמה ולא גילתה כל נכונות לציית לחוקי המדינה.

 

עיקר טענות הצדדים

10. לטענת ב"כ העותרת נוהל הטיפול בהפסקת ההליך המדורג כתוצאה מאלימות אמנם חל רק על בני זוג נשואים אך יש להחילו גם על ידועים בצבור שאם לא כן מדובר באפלייה החוטאת למטרה שבבסיס נוהל זה. לכן היה לטענתה מקום להעביר את עניינה של העותרת לוועדה הבינמשרדית שכן תנאי כנות היחסים התקיים, וחלפה יותר ממחצית התקופה במהלכה החזיקה העותרת באשרה ב/1, שהיא האשרה היחידה אותה יכלה העותרת לקבל על פי נוהל הטיפול בבני זוג שאינם נשואים. אירוע האלימות גם הוכח. מוסיפה וטוענת ב"כ העותרת כי גם אם אין נוהל לידועים בצבור, היה מקום להעביר את עניינה של העותרת לוועדה מכח הסמכות השיורית הנתונה למשיב וזאת לאור נסיבותיה ההומניטאריות הקשות: שתי מערכות יחסים עם גברים אלימים ומצב בריאות. לכך יש להוסיף גם היעדר רכוש וקרובים במקום ממנו הגיעה. לטענת ב"כ העותרת עצם העובדה שהעותרת אינה יכולה לטענת המשיב להיכנס לגדרי נוהל אלימות מאחר ואינה נשואה, היא הנותנת שיש להעביר את עניינה לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים אליה מועברות בקשות אשר אינן עומדות בקריטריונים הקבועים בנהלים השונים. לטענת ב"כ העותרת גם אם העותרת שהתה תקופות בישראל ללא אשרה וללא היתר אין זו סיבה מספקת לאי העברתה לוועדה.

 

לטענת ב"כ המשיב יש מקום לדחות את העתירה על הסף שכן העותרת ששהתה בישראל שלא כחוק תקופה ארוכה אינה יכולה להיבנות משהייתה כדי לבקש מעמד הומניטארי. למעשה הטעמים ההומניטאריים להם היא טוענת מתבססים על מה שאירע בתקופה בה נתבקשה שוב ושוב לצאת. לטענת ב"כ המשיב בהיעדר ניקיון כפיים וכאשר לעותרת אין זכות לשהות בישראל, החלטת המשיב מצויה בלבו של מתחם הסבירות. לגופו טוענת ב"כ המשיב כי "נוהל אלימות" הינו חריג לחריג שכן מעניק מעמד לבן זוג זר על אף שהתא המשפחתי עליו חל ההליך המדורג, כבר אינו קיים. נוהל זה חל רק על בני זוג נשואים ובענייננו מאחר והעותרת לא הייתה נשואה, לא החזיקה באשרה א/5 הנדרשת לפי הנוהל, ודאי לא מחצית התקופה, לא היה מקום לבחנה במסגרת נוהל אלימות. ההליך המדורג בעניינם של ידועים בצבור הוא שונה מזה החל בעניינם של נשואים ולא היה מקום לקחת את נוהל אלימות ולהחילו כפי שהוא על ידועים בצבור. אשר לבקשה החילופית להעברת עניינה של העותרת לוועדה הבינמשרדית מחוץ לנוהל אלימות טוענת ב"כ המשיב כי נדרש טעם הומניטארי מיוחד שאינו נמנה על המקרים אשר בהתקיימם ניתן להגיש בקשות לקבלת מעמד בישראל, שאם לא כן מרוקן מתוכן נוהל אלימות. לעניין המצב הרפואי טוענת ב"כ המשיב כי אינו מצדיק הישארות בישראל דווקא ובמקרים חמורים בהרבה לא היתה התערבות שיפוטית בהחלטות המשיב. לטענת ב"כ המשיב החלטתה של ועדת ההשגה היא סבירה בנסיבות.

 

בקשה לפרטים נוספים

11. לאחר הגשת העתירה הגישה ב"כ העותרת בקשה לפרטים נוספים על פי תקנה 11(ד) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000. הבקשה כללה קבלת מידע באשר לשאלה האם היו מקרים בהם נוהל הפסקת הליך במקרה של אלימות הופעל גם בעניינם של ידועים בצבור או שמא הופעל תמיד רק בעניינם של בני זוג נשואים. ככל שכן, בכמה מקרים ומהם הקריטריונים להחלת הנוהל במקרה של ידועים בצבור.

 

בתגובת המשיב לבקשה זו נטען כי "המידע המבוקש אינו רלוונטי להליך בענייננו שכן ממילא העותרת מעולם לא החלה בהליך המדורג ולא ניתן לה רישיון מסוג א/5 בשום שלב. העותרת יכולה לקבל את המידע המבוקש באמצעות פניה מתאימה בהתאם לחוק חופש המידע".

 

בבקשה נוספת שהגישה העותרת להשלמת הפרטים טענה העותרת כי קבלת המידע חיוני לצורך הצגת עניינה. העותרת אף ביקשה לדחות את מועד הדיון בעתירה עד למתן החלטה בבקשה.

 

בתגובת המשיב נטען כי אפילו היה הנוהל רלוונטי לידועים בצבור, הוא אינו רלוונטי לעניינה של העותרת שכן לא שהתה בשום שלב ברישיון ישיבה מסוג א/5. ב"כ המשיב חזרה על העמדה ולפיה לאור תוכנה של הבקשה ואופיו של ההליך של פרטים נוספים, אין מקום ליתן מידע כאמור במסגרת בקשה לפרטים נוספים אלא במסגרת בקשה על פי חוק חופש המידע.

 

12. מאחר והבקשה הוגשה במועד שלא אפשר מתן החלטה קודם למועד הדיון, ניתנה החלטתי ולפיה הבקשה תדון במועד הדיון, שלא ידחה, ובמידת הצורך יתקיים דיון נוסף. בדיון טענו הצדדים גם לעניין זה, וגם לעתירה עצמה.

 

ב"כ העותרת טענה כי ככל שהמשיב יעמוד על עמדתו ובית המשפט יסרב ליתן צו בדבר פרטים נוספים, יעמוד אז לעותרת הכלל הראייתי כי ככל שהמשיב מסתיר מידע המצוי ברשותו, חזקה שהטענה נכונה ויש אפליה עד אשר יוכח אחרת. לטענת ב"כ העותרת אשה נשואה במעמדה של העותרת היתה מועברת לבחינת הועדה הבינמשרדית.

 

דיון והכרעה

13. העותרת כאמור הגישה בקשה למתן מעמד מכח חיים משותפים עם מר איסו ביום 24.3.2010. ביום 21.6.2010 נופק לה רשיון שהיה מסוג ב/1. לאחר שהגישה תלונה במשטרה כנגד מר איסו ביום 15.7.11, העותרת פונתה למקלט לנשים מוכות ושבה לביתה רק לאחר שמר איסו נעצר. ביום 22.2.12 שינה כאמור מר איסו את כתובתו במשרד הפנים.

 

כפי שיפורט להלן, נוכח לוח זמנים זה אין לי צורך להידרש במסגרת עתירה זו לשאלה העקרונית שמעוררת ב"כ העותרת בנוגע לתחולתו של "נוהל אלימות" על בני זוג שהינם ידועים בציבור.

 

14. "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (5.2.0008) קובע כי במהלך בדיקת הבקשה ינתן לבן הזוג הזר רישיון שהיה ועבודה מסוג ב/1 לתקופה של עד חצי שנה ולאחריה ובמידה והבקשה תאושר ניתן יהא להתחיל בהליך המדורג במסגרתו יינתן רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 לתקופה של שנה וזאת למשך 4 שנים במצטבר שבסיומן תינתן אזרחות.

 

בעניינם של בני זוג שאינם נשואים קובע נוהל 5.2.2009 כי בני הזוג יוכלו להגיש בקשה לרישיון קבע לאחר שבן הזוג הזר שהה 3 שנים באשרה ב/1 ולאחר מכן 4 שנים באשרה א/5 (ר' סעיפים ג.17ג ו-ג.21).

 

15. "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי" (5.2.0019) קובע כי כאשר פקע קשר הנישואין במהלך ההליך המדורג, בן הזוג הזר טוען לאלימות מצד בן הזוג הישראלי ולבני הזוג אין ילד משותף כבענייננו, יש להעביר את עניינו של בן הזוג הזר לבחינת הועדה הבינמשרדית בהתקיימותם של מספר תנאים.

 

תנאים אלו כוללים את כנות הנישואין, רישיון ישיבה מסוג א/5 וכי "בן הזוג עבר יותר ממחצית מתקופת ההליך המדורג" (סעיף 6.2 לנוהל). עוד נאמר בנוהל כי "לעניין חישוב מחצית תקופת ההליך המדורג בנוהל זה, ייחשב מועד השדרוג לרישיון מסוג א/5 לתחילת התקופה הנמנית" (סעיף ג.7).

 

נמצא כי לצורך החלת "נוהל אלימות" במקרה של בני זוג נשואים נדרש כי בן הזוג הזר שהה יותר משנתיים עם רישיון שהיה מסוג א/5. זאת, לאחר ששהה עד חצי שנה עם רישיון שהיה מסוג ב/1.

 

16. אפילו מתעלמים מההבדלים הקיימים בנהלים העוסקים בקבלת מעמד, בין בני זוג נשואים ושאינם נשואים, וגם אם היינו מחילים דין זהה בנוגע "לנוהל אלימות" על בני זוג נשואים ושאינם נשואים, נראה כי על מנת להחיל על בן זוג שאינו נשוי "נוהל אלימות" נדרש כי שהה עם אשרת שהייה כלשהיא לכל הפחות למעלה משנתיים ולמעשה למעלה משנתיים וחצי בדומה לבן זוג נשוי.

 

אמנם ב"כ העותרת טענה כי מאחר ובן זוג זר שאינו נשוי לאזרח ישראלי זכאי לקבל רק אשרת שהייה של ב/1 למשך 3 השנים הראשונות, יש לגזור את מחצית התקופה הנדרשת על פי נוהל אלימות מהשהות עם רשיון שהייה ב/1, אך דומה כי אין ממש בטענה זו. המבקש להעלות טענת אפליה בישומו של נוהל ככל הנוגע לידועים בצבור, אינו יכול בעת ובעונה אחת לטעון לנוהל מקוצר יותר ומקל יותר בעניינם בהשוואה לבני זוג נשואים.

 

17. בענייננו על פי הגירסה המקלה ביותר עם העותרת נפסק הקשר שלה עם מר איסו ביום 22.2.12, מועד שנוי הכתובת על ידו במשרד הפנים. מאחר והעותרת קיבלת אשרת שהייה מסוג ב/1 ביום 21.6.00, הרי אפילו היתה נשואה, לא היה מקום להחיל בעניינה את נוהל אלימות שכן לא שהתה למעלה משנתיים-שנתיים וחצי באשרת שהיה כלשהיא קודם להפסקת הקשר עם מר איסו.

 

כיוון שכך, אין לי כאמור צורך להידרש במסגרת עתירה זו לשאלה העקרונית שמעוררת ב"כ העותרת ככל הנוגע לתחולתו של נוהל אלימות על בני זוג שהינם ידועים בציבור. בנוסף. לנוכח לוח הזמנים האמור אין גם מקום להיעתר לבקשה בעניין פרטים נוספים. זאת, בלא לחוות דעה בשאלה האם אכן ניתן לבקש במסגרת בקשה לפרטים נוספים את הנתונים אותם ביקשה ב"כ העותרת. כאמור, אפילו הייתה העותרת נשואה במועד הגשת בקשתה לקבלת מעמד, לא היה חל בעניינה נוהל אלימות בשים לב לפרקי הזמן שחלפו. טענה נוספת שהעלתה ב"כ העותרת ולפיה נשואים למשך פרקי הזמן האמורים היו מועברים לוועדה הבינמשרדית בהתאם לנוהל אלימות, היא טענה בעלמא שלא נתמכה בראיה כלשהיא.

 

18. האם היה מקום להעביר את עניינה של העותרת לבחינת הועדה הבינמשרדית על אף שאינה מקיימת את תנאיו של "נוהל אלימות"?

 

לטענת ב"כ העותרת עצם העובדה שאין "נוהל אלימות" בעניינם של בני זוג ידועים בצבור די בה כדי להעביר את עניינה של העותרת לבחינת הועדה. לטענת ב"כ המשיב עצם קיומו של הנוהל מלמד כי אין מקום להעברתם לוועדה של אותם מקרים שאינם מקיימים את דרישות הנוהל שאם לא כן הנוהל מתייתר. כמפורט להלן, שתי הטענות אינן מתיישבות עם האמור בנוהל אלימות.

 

19. "נוהל אלימות" עצמו קובע לעניין בני זוג נשואים כי במקרה בו הוכחה אלימות, המקרה אינו עומד בקריטריונים להעברה לוועדה הבינמשרדית ואולם הועדה הלשכתית התרשמה כי על פניו קיימים טעמים הומניטאריים מיוחדים, היא תעביר את התיק להחלטת ראש הדסק וככל שזו לא תמצא לנכון להעביר את עניינו של המבקש לוועדה יועבר המקרה להכרעת מנהל תחום אשרות ברשות האוכלוסין וההגירה אשר יבחן שאלת התקיימותם של טעמים מיוחדים המצדיקים העברת המקרה לדיון בפני הועדה (ר' סעיפים ג.8-ג.9). קרי, נוהל אלימות עצמו מכיר באפשרות להעביר לוועדה הבינמשרדית גם אם לא נתקיימו תנאיו אך קיימת אלימות ואולם אין המדובר, גם במקרה של בני זוג נשואים, בהעברה אוטומטית.

 

במקביל קיימת אפשרות פנייה ישירה לועדה הבינמשרדית (נוהל 5.2.0022) אשר נועדה לבחון בקשות למתן מעמד בישראל "אשר אינן עומדות בקריטריונים הקבועים בנהלים השונים" (סעיף א' לנוהל). גם במסגרת פנייה ישירה כאמור מועברת הבקשה להחלטת ראש הדסק.

 

20. בעניינה של העותרת החליטה ראש תחום אשרות ברשות האוכלוסין וההגירה כי אין מקום להעברת עניינה לבחינת הועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. בהחלטתה מציינת ראש תחום אשרות, לאחר סקירת ההיסטוריה של הבקשות שהוגשו על ידי העותרת, כי אינה עומדת בתנאי הסף של נוהל אלימות. בנוסף מציינת ראש תחום אשרות כי עצם השהייה הארוכה אינה מקנה לעותרת מעמד כלשהו בישראל וכי לא נמצאו טעמים מיוחדים בגינם לא תוכל העותרת להמשיך את הטיפול הרפואי הנחוץ לה במדינתה, ואין בכך עילה לאשר שהייתה בישראל.

 

על ההחלטה כאמור הוגש ערר, שנדחה, ועל החלטה זו הוגשה ההשגה מושא העתירה, שנדחתה.

 

21. בענייננו כאמור אפילו היתה העותרת נשואה במועד הגשת הבקשה לקבלת המעמד לא היה מקום להחלת נוהל אלימות בעניינה. אין איפוא לאמר כי היה מקום להעברת עניינה לבחינת הועדה אך בשל האלימות שהופעלה כנגדה כשם שלא היה מקום לעשות כן אילו היתה נשואה.

 

האם קיימים טעמים הומניטאריים מיוחדים, ובאופן קונקרטי האם מצבה הרפואי של העותרת, די בו לצורך העברת עניינה לבחינת הועדה?

 

22. כאמור העותרת אובחנה בשנת 2012 כסובלת מגלאוקומה במצב מתקדם בשתי העיניים. ככל הנראה בעין שמאל אינה רואה עוד ובעין ימין עברה שני ניתוחים – האחד בשנת 2012 והשני בתחילת 2013. מאז טופלה בשתי העיניים בתרופות.

 

לא הובאה כל חוות דעת עדכנית ולפיה נדרש לעותרת כיום טיפול מעבר לטיפול תרופתי. עוד לא ברור מהחומר שהוגש כי חלה החמרה במצבה מאז עברה את הניתוחים בעינה הימנית (ר' מכתב סיום ביקור במיון מתאריך 17.9.14).

 

אילו הובאה אינדיקציה לכך כי הטיפול הרפואי לו היא זקוקה אינו קיים בארץ מוצאה, או כי חזרתה לארץ מוצאה תסכן את העותרת, היה מקום לשקול העברת עניינה לוועדה לעניינים הומניטאריים (ר' עעמ 1692/11 לטיסיה אורלה נ. מדינת ישראל, פיסקה 6). ואולם, לא הובאה אינדיקציה כאמור, למעשה אף לא הועלתה טענה בעניין זה ועצם קיומו של המצב הרפואי לא די בו (השווה עעמ 7635/13 אופרטי סביטה נ. מדינת ישראל; עת"מ (י-ם) 34324-09-13 ארגש גודינה טרספה נ. משרד הפנים, פיסקה 35).

 

23. אכן מצבה של העותרת כלל וכלל אינו פשוט. היא הגיעה לארץ בשנת 2002 בעקבות נישואין שכשלו זמן קצר לאחר מכן, לטענתה עקב אלימות מצד הבת של בן זוגה ויחסו אליה. מערכת יחסים נוספת שהחלה בשנת 2010 אף היא לא צלחה עקב אלימות מצד בן הזוג והסתיימה בשנת 2011 או 2012. לאחר מכן התברר כי העותרת סובלת מגלאוקומה בשתי עיניה.

 

כבר נאמר כי "מטבע הדברים תיקי הגירה נסובים, פעמים רבות, סביב אנשים קשי יום בעלי סיפור חיים מעורר סימפטיה. תיקים אלו, אף אם אין בהם להעלות קושי משפטי, עלולים להוביל לתוצאה אשר עלולה להיראות בלתי צודקת. בית המשפט אינו אדיש למצוקת המהגרים מבקשי המעמד. אולם אין די במצוקתם בלבד כדי לזכות אותם במעמד המבוקש" (ר' עתמ (י-ם) 9079-01-14 כריסטיאן מדווש נ. משרד הפנים, פיסקה 22. כב' הנשיא ד. חשין).

 

24. למשיב שיקול דעת רחב, ודאי כאשר מדובר בהעברה לבחינת הועדה לעניינים הומניטאריים. כבר נפסק כי "שהייה ארוכת שנים שלא כדין...בישראל מהווה שיקול בעל משקל רב כנגד קבלת בקשה לשהות בארץ מטעמים הומניטאריים". מדובר "בבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים שמהווים מעין עתירה להכרה לפנים משורת הדין" (עעמ 1692/11 לטיסיה אורלה נ. מדינת ישראל, פיסקה 5)

 

יו"ר ועדת ההשגה ייחס משקל ניכר בהחלטתו לכך שהעותרת המבקשת להכיר בזכותה ההומניטארית, לא ראתה לנכון לציית לחוקי המדינה ושהתה במשך תקופה ארוכה בישראל ללא אשרת שהייה. זאת, על אף שנתבקשה, חזור ובקש, לעזוב את המדינה.

 

אין בכך כאמור כל פגם. העותרת אשר הגיעה לישראל בעקבות נישואין בשנת 2002, עזבה את הבית בו התגוררה עם בעלה כבר ביולי 2003. למעשה אין כל נתון כי היה רישיון שהייה לעותרת החל מיוני 2003. לעותרת הובהר כבר בשנת 2004 כי עליה לעזוב את המדינה ומאז כך הובהר לה מספר פעמים במהלך השנים. אף על פי כן נותרה העותרת במדינה במשך שנים ארוכות ללא אישור שהייה עד אשר בשנת 2010 הגישה ביחד עם מר איסו בקשה לקבלת מעמד וקיבלה אשרה מסוג ב/1.

 

בנסיבות אלו כאשר העותרת שהתה שנים רבות ללא אישור שהייה בישראל, כאשר אין כל אינדיקציה כי חזרתה לארץ מוצאה תסכן אותה או תחמיר את מצבה הרפואי, ההחלטה שלא להעביר את עניינה של העותרת לבחינת הועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים היא במתחם הסבירות, וכך גם החלטתה של ועדת ההשגה הדוחה את הערר על החלטה זו.

 

העתירה נדחית. בנסיבות, אין צו להוצאות.

 

על העותרת לעזוב את ישראל עד ליום 15.2.15.

 

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים באמצעות פקס.

 

 

ניתן היום ג' טבת תשע"ה, 25/12/2014 בהיעדר הצדדים

 

 

 

Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ