1. לפני בקשת המבקשים לעיון במסמכים פנימיים שעמדו לנגד עיניה של וועדת התמרור המקומית טרם החלטתה להציב תמרור האוסר חניה ברחוב סמטת יואב ברמת השרון. דבר קיומם של מסמכים אלה עלה במהלך הדיון מתאריך 13.5.15, מסמכים אלה נמסרו לעיון ביהמ"ש ואף נמסרו פעם נוספת בתאריך 27.5.2015 ולאור סירובה של המשיבה נמנעה הצגתם למבקשים. יחד עם זאת אפשרתי הגשת הבקשה לעיון בהם ומכאן הבקשה שלפני.
2. לטענת המבקשים, מסמכים אלה לא צורפו לתשובה לעתירה. לטענתם, הם דרשו פעמים רבות מהמשיבה המסמכים על מנת שהמבקשים יוכלו לעמוד על החומרים שעל בסיסם ביססה המשיבה החלטתה מתאריך 23.5.12, להצבת התמרור כאמור. המבקשים ראו בכך דרך פסולה לקבלת החלטות סתמיות ובלתי מנומקות שלא בשקיפות ובניגוד לכללי המשפט המנהלי.
המבקשים סמכו ידם על זכותם לקבלת מידע מהרשות הציבורית על פי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"), על הרציונל העולה ממנו (ר' עע"מ 7024/03 עו"ד אריה גבע נ' יעל גרמן (6.9.06)), ולרבות היותה של הרשות נאמן הציבור המאגד מידע לטובת הציבור כולו, כמו גם הצורך במסירת מידע לשם פיקוח ובקרה על הרשות, כמו גם ביקורת עליה. המבקשים סברו בנוסף, כי בקשתם אינה נכנסת לגדר סעיף 9(ב)(4) לחוק, באשר המסמכים הפנימיים אינם בגדר מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות ויועציהם או דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה שניתנו לצורך קבלת החלטה למעט התייעצויות הקבועות בדין, כלשון הסעיף.
המבקשים סברו, כי אותם מסמכים פנימיים חיוניים לעמידה על שיקול דעתה של המשיבה ודרך קבלת ההחלטה נשוא העתירה (ר' לעניין זה עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, פ"ד ס(4) 217, 247-248, 250 (2006); עע"מ 3300/11 מדינת ישראל – משרד הביטחון נ' גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע (5.9.12)). מכאן, שהסירוב להציג המסמכים כמסמכים פנימיים, מנוגד לדין. זאת מעבר לאינטרס הממשי הקיים למבקשים בבחינת אופן קבלת ההחלטה הפסולה לטעמם מתאריך 23.5.12, הפוגעת קשה בזכותם להחנות ברחוב בו הם מתגוררים ומשנה מצב שהיה קיים לאורך 30 שנה, כאשר הנימוק לסירוב להצגת המסמכים הינו לקוני וסתום, מקום בו על רשות ציבורית מוטלת החובה לנמק החלטתה לסירוב למסירת מידע בפרוטרוט (פסק דינה של כב' השופטת חיות, פסקה 23 לפסק הדין בעניין המועצה להשכלה גבוהה).
3. המשיבה סברה מצידה, כי הציגה את המסמכים הפנימיים שהיו בסיס להכנת הדיון בוועדת התנועה העירונית ואף עתרה לתיקון הפרוטוקול לגבי עניין זה. לטעמה של המשיבה, עסקינן במסמכי עבודה פנימיים מתוך תיק מחלקת התנועה שאינם מוצגים לציבור. מסמכים אלה מעידים כי אכן קוים הליך מקדמי ובו בדיקת המצב העובדתי בסמטת יואב ברמת השרון במהלך פברואר 2012, סיור מקדים, הכנת חוו"ד מקדימה ותכתובת פנימית בין גורמים עירוניים מקצועיים במסגרת תחקיר פנימי המהווים חוו"ד, המלצה ומידע לצורך קבלת החלטה ברשות התמרור המקומית.
המשיבה הוסיפה וציינה, כי לא היה כל צורך בהצגת המסמכים, וכי אלו הוצגו לביהמ"ש על פי דרישת ביהמ"ש. המשיבה עמדה על כך, כי במסגרת תגובתה לעתירה צורפו תצהירי עובדים והן התגובה והן התצהירים מפורטים דיים ומעקרים טענות המבקשים לפיהן לא התקיים הליך תקין של שקילת עובדות המקרה, בחינת גורמי מקצוע, סיור מקדים, בחינת העובדות טרם קבלת ההחלטה על הצבת התמרור והיוועצות.
המשיבה ציינה גם, כי היא נהנית מחזקת תקינות המעשה המנהלי וזו לא הופרכה, כאשר המשיבה מותקפת על הצבת תמרור כדין ואכיפתו באמצעות דוחות לחונים בניגוד לו, תוך צורך להתגונן על החלטה שניתנה שנים קודם לכן.
המשיבה הוסיפה וציינה, כי החלטתה מבוססת על המלצות גורמי מקצוע בתחום ההנדסה, התכנון והתנועה והינה סבירה.
המשיבה התנגדה למסירת המידע לנוכח סעיף 9(ב)(4) לחוק בהיות המידע, מידע בדבר דיונים פנימיים. המשיבה הדגישה, כי למבקשים אין כל זכות לחניה ותפיסת חזקה במקרקעין עניינם ביעוד של שצ"פ כאשר החלטת רשות התמרור נועדה לשרת את כלל הציבור ברחבי העיר, כאשר המקור לצורך בהצבת תמרור היה חניות לאורך הסמטה החוסמות גישת דיירי הרחוב לביתם. לפיכך, אין לאפשר למבקשים לנכס לעצמם חלק מהמקרקעין העירוניים שיעודים שצ"פ לשימושם הבלעדי לצורך חניה, במקום להחנות בתחומי ביתם.
אשר לזכות העיון באותם מסמכים טענה המשיבה, כי זו ניתנת לסוגיות עקרוניות בעלות השלכות ציבוריות נרחבות, בעוד שבמקרה דנא הוצג למבקשים פרוטוקול החלטת הרשות אך הם עומדים על ניירות עבודה פנימיים שהוכנו לדיון בוועדת התנועה שהמליצה לרשות הרישוי המקומית. מדובר בדרישה מרחיקת לכת שיש לדחותה מאחר ואין מדובר בסוגיות עקרוניות בעלות השלכות ציבוריות.
עוד סברה המשיבה, כי קודם להכרעתו של ביהמ"ש בזכות שימוע לדיירי הרחוב במסגרת ועדת התנועה, יש מקום לקבל עמדת היועהמ"ש.
4. בתשובה לתגובה מציינים המבקשים, כי התגובה אינה מתמודדת עם הבקשה וטעמיה. המבקשים חזרו שוב על כך שאין מדובר במסמכים פנימיים הנכנסים לגדר סעיף 9(ב)(4) לחוק, במיוחד לא מאחר והסייג בחוק מתייחס ל"התייעצויות הקבועות בדין", לאחר שהמשיבה הפרה את חובת ההתייעצות הממשית, כך למשל מעיון בפרוטוקול ההחלטה מ- 23.5.12 עולה, כי לא הובא בפני קצין המשטרה כל חומר לגופו של עניין, ולכן לא קוימה חובת ההתייעצות המוטלת על המשיבה מכוח תקנה 18 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, שהיא "התייעצות הקבועה בדין", ומכאן שסעיף 9(ב)(4) לחוק אינו חל לענייננו. עוד הוסיפו המבקשים, כי אפילו היו נכנסות טענות המשיבה לגדר סעיף זה, עדיין אינה מחויבת לאור סע' 10-11 לחוק שעניינם סבירות ומידתיות לבחון מה כן תוכל לפרסם לאחר שקילה ואיזון מתאימים (ר' עע"מ 3300/11, פסק דינו של כב' השופט עמית).
לבסוף הוסיפו המבקשים, כי פסקי הדין שהתירו עיון במסמכי רשות, אינם אך אלה הדנים בסוגיות עקרוניות בעלות השלכות ציבוריות נרחבות, כטענת המשיבה, אלא החוק דן בזכות חוקתית המוקנית לכל אזרח ותושב. המבקשים אף דחו בקשת המשיבה לקבלת עמדת היועהמ"ש בכל הקשור עם זכות הטיעון בפני ועדת התמרור העירונית, וכי בפועל יש להם זכות קנויה לשם כך, שלשם שלילתה נדרשת הוראת חוק מפורשת.
דיון