עת"מ 46543-03-16 זהר ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל ואח'

בעתירה מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה לבטל את החלטת רשות מקרקעי ישראל להתקשר עם חברה חיצונית לביצוע עבודות פיתוח בשטחים הציבוריים נשוא העתירה, והמצויים בבעלות המועצה המקומית בית דגן. העותרים הם חברי המועצה המקומית האמורה.

כפי שאסביר להלן, דין העתירה להיות מסולקת על הסף בהיעדר סמכות עניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בה.

ברקע העתירה עומד מכרז שפרסמה רשות מקרקעי ישראל ב- 24.9.2015, לשיווק קרקע לבניית 266 יחידות דיור במסגרת התכנית "מחיר למשתכן", בשכונת מגורים חדשה בבית דגן. המועד האחרון להגשת הצעות היה 30.11.2015, וכבר באותו מועד פורסמו תוצאות המכרז. הזוכים הם משיבים 11-4.

כאמור, המקרקעין כוללים שטחים ציבוריים שבבעלות המועצה המקומית, ולשם הכשרתם להקמת השכונה, יש צורך בעבודות פיתוח נרחבות בשטחים הציבוריים הללו. על פי תנאי המכרז, בניית שכונת המגורים מחייבת כריתת חוזה הרשאה בין רשות מקרקעי ישראל לבין המועצה המקומית, בנוגע להסדרה ולפיתוח התשתית הנדרשת. אלא שחוזה הרשאה כזה, המחייב אישור של מליאת המועצה המקומית, לא נחתם, ובישיבת מליאת המועצה מ- 11.10.2015 הוחלט כי המועצה אינה מעוניינת התכנית במתכונתה הנוכחית ולפיכך אינה מאשרת את החתימה על חוזה ההרשאה.

לנוכח החלטת המועצה המקומית נטען, כי נפל פגם בסיסי בפרסום הסכם הפיתוח כנספח למסמכי המכרז, שכן על הסכם הפיתוח חתום, אמנם, ראש המועצה המקומית וגזבר המועצה, אלא שהחתימות אינן מחייבות כל עוד לא ניתן לכך אישור של מליאת המועצה. לפיכך, לאחר שהתקבלה החלטת מליאת המועצה שלא לאשר את ההתקשרות בהסכם הפיתוח האמור, פנתה לרשות מקרקעי ישראל במכתב מ- 22.10.2015, ובו בקשה כי תפורסם הבהרה בדבר הפגמים שנפלו במכרז.

רשות מקרקעי ישראל השיבה על פנייה זו במכתב מ- 18.1.2016, בו נאמר כי עוד ב- 24.11.2015 פורסמו הבהרות למכרז, ובכללן הבהרה לפיה יכול שעבודות הפיתוח יבוצעו על ידי הרשות המקומית אולם יכול שיבוצעו על ידי חברת מפתחת אחרת, והודעה על כך תימסר ליזם הזוכה. מאחר שהמועצה המקומית לא אישרה את החתימה על הסכם הפיתוח, התקשרה רשות מקרקעי ישראל עם חברת פיתוח אחרת, תוך מתן הודעה על כך לראש המועצה המקומית.

העותרים טוענים כי רשות מקרקעי ישראל אינה יכולה לשווק קרקעות המצויות בתחום המועצה המקומית תוך התעלמות מוחלטת מעמדתה של זו בנוגע לעבודות הפיתוח הנדרשות בשטחים הציבוריים וכי כל עוד לא החליטה המועצה המקומית כיצד ייעשו עבודות אלה אין רשות מקרקעי ישראל רשאית להמשיך ולשווק את הקרקעות.

כפי שאמרתי בפתח הדברים, עתירה זו אינה באה בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים, שכן אין היא מגלה עילה לפי דיני המכרזים. איש מן הזוכים במכרז אינו בא בטענה כלשהי על המכרז. בהקשר זה יודגש, כי המציעים הפוטנציאלים קיבלו את הודעת ההבהרה האמורה עוד בטרם הגיע המועד האחרון להגשת ההצעות. את הודעת ההבהרה איש לא תקף.

לפנינו, אם כן, טענה של צד ג', ולפיה ההסכם בין רשות מקרקעי ישראל לבין היזמים או בין רשות מקרקעי ישראל לבין חברת הפיתוח שנבחרה, פוגע בהם (הגם שהטענה בדבר פגיעה כזו או אחרת לא נטענה מפורשות בעתירה). ודוק. הפגיעה אינה מכוחו של המכרז. ככל שקיימת פגיעה, ובעניין זה לא אביע עמדה, הרי היא מכוח ההסכם שנחתם בעקבות המכרז ולא מכוח המכרז עצמו.