העמותה למען מדע מוסרי נ' הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בידי מותב זה ביום 7.3.2017 בעתירה שבכותרת, וכן בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט המתייחסת לאותו פסק דין. פסק הדין נתן תוקף להסכמות הצדדים, והוא קבע הוראות בדבר מסירת פרטי מידע שונים שהתבקשו לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, בהם גם רשימת החברים בוועדות שפועלות במוסדות וגופים שונים ומאשרות ביצוע ניסויים בבעלי חיים.

לעמדת המשיבים 2-1 בעתירה, שהם המבקשים בבקשה לביטול פסק הדין שלפניי (בקשה שמטבע הדברים הכרעה בה קודמת להחלטה בבקשה לי פקודת ביזיון בית המשפט), הסכמתם למסירת המידע, שעוגנה בפסק הדין, ניתנה על בסיס הנחה עובדתית שגויה. הנחה, שלפיה המוסדות הרלבנטיים, שהמשיבים פנו אליהם בבקשה להתייחסות לבקשת המידע, יידעו את חברי הוועדות בעניין, ועמדת המוסדות שעל יסודה ניתנה הסכמת המשיבים שקיבלה תוקף של פסק דין, ייצגה לפיכך את עמדת חברי הוועדות עצמם שאת המידע עליהם יש חובה להעביר לפי פסק הדין. אלא שלטענת המשיבים, בדיעבד, ולאחר שניתן פסק הדין המוסכם, התברר שלפחות חלק מהמוסדות לא עשו כן, כלומר לא פנו אל חברי הוועדות המאשרות ניסויים בבעלי חיים, כדי לקבל את עמדתם של חברי הוועדה למבוקש. משכך, לעמדת המשיבים, אכיפת פסק הדין כיום על דרך של קיום החיוב המוסכם למסירת המידע, ככתבו וכלשונו, תביא לפגיעה בזכויות חברי הוועדות, שזכאים להשמיע עמדתם טרם החלטת המשיבים, ושעמדתם בפועל לא נשמעה. על כן, לטענתם יש מקום לבטל את פסק הדין ולאפשר להם לקבל החלטה חדשה בבקשה לקבלת מידע. העותרת בהליך מתנגדת לבקשה לביטול פסק הדין והשאלה שלפניי כעת, שאלה הקודמת לדיון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפא, היא אפוא אם יש לבטל את פסק הדין המוסכם בשל טענה זו של המשיבים, אם לאו.

בקשת חופש המידע ופסק הדין שניתן

עניינה של העתירה שבמסגרתה ניתן פסק הדין המוסכם, הוא בבקשת חופש מידע שהגישה העותרת למשיבים 2-1 ביום 3.11.2015 (העתירה עסקה גם בבקשת חופש מידע שנשלחה למשיבה 3 – אוניברסיטת בר אילן. אך עניין זה, שהסתיים בפסק דין מיום 2.2.2017, אינו נוגע לבקשה הנוכחית). בין היתר, ביקשה העותרת שתימסר לה "רשימת כל הוועדות הפנימיות הפועלות במוסדות מחקר בישראל מכח סע' 14 לחוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1994, ובכל ועדה – שמות החברים בה [...]". לאחר חלוף המועד למתן תשובה בהתאם להוראות חוק חופש המידע, ומשלא נתקבלה תשובה לגופו של עניין, הוגשה העתירה.

לאחר הגשת העתירה ניתנה החלטת המשיבים בבקשת העותרת (ביום 31.7.2016). במסגרת ההחלטה נכתב בקשר למידע בדבר פירוט חברי הוועדות, שהמשיבים "שוקלים להעביר את המידע, זאת בכפוף לפניה לצדדי ג' בהתאם לסעיף 13 לחוק חופש המידע". בהמשך לכך, במסגרת כתב התשובה לעתירה, נכתב שמתוך תשעה עשר המוסדות שבהם קיימת ועדה פנימית, אחד עשר מוסדות השיבו לפנייה לקבלת התייחסות. ארבעה מתוכם התנגדו והשאר הסכימו למסירת המידע כפוף להסתייגויות. לגבי המוסדות שלא השיבו לפנייה, המשיבים ציינו שהם רואים בהיעדר התשובה משום התנגדות למסירת המידע. עוד נכתב שניתנה החלטה משלימה, אשר דוחה את ההתנגדויות שהוגשו על ידי צדדים שלישיים ומורה על מסירת המידע. אך המידע טרם נמסר מכיוון שעוד לא חלף המועד שיש להמתין שיחלוף, בהתאם לסעיף 13 לחוק חופש המידע.

בדיון שנערך לפניי בעתירה ביום 7.3.2017, פירט בא כוח המשיבים את המצב בנוגע למסירת המידע אמור. הוא ציין שישנם שמונה מוסדות שלא התנגדו למסירת המידע ולאחר איסופו ניתן יהיה למסרו. נטען גם שישנם ששה מוסדות שהתנגדו למסירת המידע, וההחלטה של הרשות המנהלית לדחות את התנגדותם נשלחה אליהם. החלטה דומה נשלחה גם לשלושה גופים שלא השיבו לפנייה. כמו כן נטען שבשל טעות משרדית הפנייה הראשונה לא נשלחה אל שניים מהמוסדות. לאחר גילוי הטעות המשרדית נשלחה להם פנייה, אך טרם חלף המועד להתייחסות אליה. בקשר לעמדתם של חברי הוועדות עצמם ביחס למידע המבוקש, הוסיף בא כוח המשיבים ש"אנו פנינו למוסדות ולא לחברי הוועדות עצמם. עמדתנו כי הוועדות היו חייבות לברר את עמדת חברי הוועדה ואין צורך בפנייה ישירה אליהם מטעמנו. בוודאי שיש צורך שכל אחד מחברי הוועדה יידע על הבקשה ועל כך ששמו עתיד או לא עתיד להתפרסם. פנינו אל הוועדות בתקווה שיעבירו לחברי הוועדה את הפנייה. מאופי ההתנגדויות אנו מבינים כי כך נעשה, שכן רובן נוגעות לפגיעה בפרטיות מתוך חשש להתנכלויות" (עמ' 3, ש' 31-27).

בהמשך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות הבאות שקיבלו תוקף של פסק דין:

"א)המשיבים 1-2 יעבירו לעותרת את המידע בעניין שמונת המוסדות שהסכימו למסירת המידע, וזאת עד ליום 21.3.17.

ב)בכל הנוגע לששת המוסדות שהתנגדו למסירת המידע, הרי שלגבי מוסדות אלה הרשות המנהלית החליטה לדחות את ההתנגדויות. מידע זה יימסר גם הוא לעותרת, ככל שלא תוגש במועד הקבוע בחוק עתירה נגד החלטת הרשות לדחות את ההתנגדויות, כאשר התחייבות המשיבים למסירת המידע כפופה להגשת עתירה שכזו, וככל שתוגש המידע לא יימסר וטענות כל הצדדים שמורות להם. המועד למסירת המידע, ככל שלא תוגש עתירה, יהיה לא יאוחר מיום 1.4.17.

ג)בכל הנוגע לשלושה מתוך חמשת המוסדות שלא הגיבו לפניית הרשות המנהלית, והרשות המנהלית החליטה לראות באי ההתייחסות כהתנגדות ותוך שהיא דוחה את ההתנגדות, הרי שהמועד לעניין הגשת עתירה נמנה מיום 26.2.17. ככל שלא תוגש עתירה במועד נגד החלטה זו, יימסר המידע בעניין מוסדות אלה לעותרת גם כן, וזאת לא יאוחר מיום 1.5.17. ככל שתוגש עתירה המידע לא יימסר וטענות כל הצדדים שמורות להם והכל כאמור בסעיף ב לעיל.

ד)בכל הנוגע לשני מוסדות מתוך חמשת המוסדות שטרם הגיבו, שאליהם נשלחה פנייה לראשונה ביום 26.2.17, הרי שהמועד לתגובה הוא 21 ימים, לפי סעיף 13 לחוק חופש המידע. הרשות המנהלית תקבל החלטה בחלוף המועד ותודיע על ההחלטה לעותרת. ככל שאותם גופים יסכימו למסירת המידע, הוא יימסר תוך 14 יום לאחר ההחלטה; ככל שלא תהיה הסכמה תקבל הרשות החלטה לפי סמכותה בהתאם לחוק חופש המידע ותודיע על כך לעותרת ויחולו ההוראות הקבועות בחוק, תוך שטענות כל הצדדים שמורות להם.

ה)... [חלק זה של פסק הדין נוגע למשיבה 3 ואינו רלבנטי לענייננו, י.מ.]. "