גורודיסקי ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון תל אביב ואח'

במסגרת עתירה זו מבקשים העותרים להורות על ביטול הייעוד לדרך שנקבע בתכנית 418 "פתיחת דרך בהמשך לשדרות נורדאו" (להלן: "התכנית") ועל השבת הייעוד המקורי למגורים בהתייחס לשטח ביתם ,כפי שיפורט בהמשך, זאת בטענה לאי מימוש התכנית במשך למעלה מ-60 שנה, לרבות ההפקעה הגלומה בה, ועל זניחתה של המטרה הציבורית המתוארת.

עובדות הרקע הצריכות לעניין: 

1.1העותרים הם בעלי הזכויות הרשומים בדירות מגורים בבית משותף ברחוב אבן גבירול 170, הידועים כגוש 6212 חלקה 1030, בשטח רשום של 1986 מ"ר. מדובר בבית משותף בן 3 קומות הכולל 18 יחידות דיור מעל שטח מסחרי (להלן – המקרקעין / הבית המשותף).

לצורכי הנוחות יוסבר, כי למבנה הבית המשותף שלוש חזיתות – האחת, מזרחית, הפונה לרחוב מרים החשמונאית; השנייה, מערבית, הפונה לרחוב אבן גבירול; והשלישית, דרומית, הפונה לחצר הבית המשותף ולבניין הסמוך.

1.2על המקרקעין חלה, בין היתר, תכנית 418 הנ"ל שפורסמה למתן תוקף בתאריך 28.6.56 (ראה נספחים ו'1 ו- ו'2 לעתירה). בהתאם לאמור בתכנית, מטרתה היא לפתוח דרך בהמשך לשדרות נורדאו בשטח של 1,140 מ"ר (להלן: "השטח המיועד לדרך") ולתקן בהתאם את התכנית המפורטת B (תיקון 1943) שבמסגרתה נקבע ייעוד השטח למגורים 3. מכאן, שונה הייעוד של חלק מחלקה 1029 וחלקה 1030 (חלקת העותרים) מאזור מגורים 3 לייעוד ל-"דרך" (ברוחב של 15 מ'). נקבע בסעיף 6 לתכנית כי השטח המיועד לדרך כאמור, יירשם על שם העירייה.

1.3אין חולק כי פתיחת הדרך וסלילת הכביש בהתאם לתכנית לא בוצעו עד כה, וגם לא הופקע ולא נרשם על שם עיריית תל אביב השטח המיועד להפקעה על פי התכנית. כיום, השטח המיועד לדרך משמש בחלקו כחצר הבית המשותף (חלקה 1030) וחלקו כשביל מעבר להולכי רגל מרחוב אבן גבירול לרחוב מרים החשמונאית (חלקה 1029).

1.4בשנת 2015 בחנו העותרים, באמצעות חברת "תדהר התחדשות עירונית" את האפשרות לממש ולקדם במקרקעין פרויקט תמ"א 38 בדרך של הריסה ובניה מחדש. אגב כך הוברר לעותרים ולחברה היזמית שבשל קיומה של התכנית אשר מפקיעה חלק משטח המקרקעין קטנו זכויות הבנייה באופן, שאליבא דעותרים, פגע משמעותית בהיתכנות הכלכלית של ביצוע הפרויקט עד כדי אפשרות לסיכולו כליל. לפיכך, לצורך קידום הפרויקט, פנו העותרים והחברה היזמית לגורמים שונים בעירייה וביקשו לבחון אפשרות לביטול הייעוד, או למימוש זכויות הבניה על בסיס שטח החלקה הרשום של המקרקעין ערב התכנית, וזאת בטענה שההפקעה בגין הייעוד לא מומשה והצורך הציבורי נזנח. לחלופין, ביקשו העותרים לקדם תכנית תב"ע חדשה, בסמכות הוועדה המקומית, שיש בכוחה לאפשר את הגדלת זכויות בניה ולהשוות את מצבם של העותרים למצב הבניינים הסמוכים. במענה לפניה זו ולאחר שהתקיימה פגישה בין הצדדים, השיבה עוזרת היועמ"ש מטעם המשיבות כי קידום התכנון המבוקש אינו בסמכות/באחריות השירות המשפטי, וככל שבדעת העותרים לקדם הליך תכנוני עליהם לעשות זאת מול מחלקת תכנון מרכז (ראו תכתובת בין הצדדים – נספחים ג1-ג'4). לטענת העותרים, על רקע תשובה זו, שהייתה לטעמם בלתי עניינית ובלתי מנומקת, הוגשה העתירה.

1.5להשלמת התמונה יצוין: בשנת 2016 לאחר הדיון המקדמי שהתקיים לפני, על רקע הסוגיות התכנוניות שברקע העתירה, קיבלו הצדדים את הצעתי להידבר ביניהם למציאת פתרון תכנוני הולם (ראו פרוטוקול דיון מיום 1.6.16). בהמשך, לאורך מספר חודשים נדחה הדיון מספר פעמים לבקשת הצדדים בטענה שהמו"מ טרם הושלם. הצדדים היו ערים לכך שהדחיות שהתבקשו על ידם יגררו את העברת התיק למותב אחר נוכח שינויים אירגוניים שבעטים חדלתי באותה עת לדון בתיקים מנהליים. בחודש נובמבר 2016 התיק עבר לטיפולה של כב' השופטת נחליאלי - חייט ומאז נדחה שוב ושוב במשך למעלה משנתיים שבמהלכם המשיכו הצדדים ועתרו לדחיות בטענה שמתנהלים מגעים מתקדמים למציאת מתווה מוסכם. בתאריך 2.1.19 הגישו העותרים לבית המשפט בקשה לקיים דיון בעתירה מחמת ש"ניסיון ההידברות בין הצדדים לא צלח ולמעשה מוצה לנוכח התנהלות חסרת תום לב של המשיבות", כך כלשונם. בשלב זה קבעה כב' השופטת נחליאלי כי מטעמים אישיים נבצר ממנה להמשיך ולדון בתיק, והוא שב וחזר לטיפולי.

עיקר טענות העותרים בתמצית:

2.1העילה להגשת העתירה נעוצה, כך לטענת העותרים, בעובדה שמדובר בתכנית היסטורית מלפני 63 שנים אשר למעשה נזנחה זה מכבר על ידי המשיבות. כאמור, תכנית 418 מדברת על פתיחת דרך מעבר לכלי רכב שתהווה המשך לשדרות נורדאו על מנת להקל את התנועה באזור, אלא שברי, לטענת העותרים, שאין בכוונת המשיבות - לא אז וגם לא כיום - לפעול למימוש הוראות התכנית ולסלול דרך כאמור. לטענת העותרים, מדובר בייעוד לדרך שמעולם לא נמצא בו כל צורך, לראיה, שמעולם הוועדה המקומית לא עשתה דבר בנוגע להפקעה –לא פרסמה הודעות כדין בדבר ההפקעה, לא רשמה אותה כדין בלשכת רישום המקרקעין ולא תפסה כדין את המקרקעין. המערערים צירפו חוות דעת הנדסית שלפיה סלילת כביש במקום גם אינה אפשרות ופוגעת בהסדרי התנועה. לטענת העותרים. לאורך השנים, מצב זה לא הטריד את העותרים אשר כלל לא היו מודעים לקיומה של התכנית, ואולם לא כך הדבר משהתבררה להם הפגיעה הקשה בזכויותיהם עד כדי מכשול בביצוע הפרויקט.